שלום רב, חיים,
התנאים שבהם הנני כותבת מכתב זה הם מוזרים במקצת: א) הריני עושה זאת על מצע בלתי רגיל כלל – מזרון קש רגיל, שעל אחת מארבע המטות שבאהל בו אני משתכנת ב) הזמן הוא 10:30 בערב, זה עתה דעכה המדורה שהבערה במקום מרכזי וסביבה ישבו חבר בנות ובנים, כלם תלמידי האוניברסיטה ונתנו קולם בשירה עליזה, כשהמדורה מהבהבת באורה האדמדם על פניהם הערות. לאחר השירה בא רקוד הורה סוער – ועתה סוף סוף מתפזרים לאט לאט והריני מנצלת את הרגעים המעטים שלפני הצו להליכה לישן – כאשר עוד יתר שכנותי מחוץ לאהל – כדי לכתב לך. שהרי הבטחה יש לקים תמיד, בכל התנאים והמסבות. ועוד סוד אגלה לך: מכתב זה שאתה קורא בלתי ליגלי הוא – הריהו נכתב על אף אסורו של המפקד שלו ידע על עבדת מציאותו (של המכתב) היה בודאי, אם לא אוסר לשלחו, הרי לפחות – דורש זכות צנזורה קפדנית עליו. אינני יודעת מתי יגיע כ"י זה אליך, אך בודאי יש לו סיכויים לראותך (יותר נכון להראות על ידך) לפָנַי – אשריהו וטוב לו.
שומעת אני בחוץ כבר שריקה שפירושה הכונו – בעוד 10 דקות עליכם לשכב במטות. ובכן ליל מנוחה ולהתראות ביום ג' בערב
שלך באהבה
טובה