חיים גראדה (1910-1982) נודע כמשורר וסופר יידיש. חיבורו הידוע הוא "צמח אטלס", רומן היסטורי שגיבורו הוא בן ישיבה ליטאי המתחנך בישיבות נובהרדוק ומושפע עמוקות מתורת המוסר התובענית שלומדה באותן ישיבות, השפעה שממשיכה ללוות אותו גם כשהוא עוזב את הישיבה ואת הדת. נכתב ביידיש ותורגם לעברית ולאנגלית.

לגראדה היה מקום חם בלב לעולם היהודי שנכרת בשואה, עולם שהוא ביטא עמוקות ביצירתו, ונאמר עליו, בנימוקי הפרס שניתן לו ב-1967 מהאקדמיה למדעי היהדות בארה"ב, כי ליצירותיו "ערך היסטורי ראשון במעלה כמצבה שגיבה ביותר לעולם שחלף ואיננו עוד" (חנה שטרר לבית בקרמן, הוויה ושִברה על פי יצירתו בפרוזה של חיים גראדה, ירושלים: מפעל דב סדן, 2020, עמ' 54). הוא קיים קשר קרוב וחם עם זלמן שזר ועם יהודה אבן שמואל; בספרייתו של הראשון מצויים כמה מספריו של גראדה, מהם עם הקדשות אישיות, ולאחרון הוא אף הקדיש שיר, המופיע בספר המוזכר להלן (עמ' 28-29).

מכתב זה הוא כנראה חלק מעבודה לקראת הכנתו לדפוס של הספר אויף מיין וועג צו דיר: לידער און פּאָעמס (בדרכי אליך: שירים ופואמות), שפורסם לבסוף שש שנים לאחר מכן. הספר מכיל שירים ופואמות מאת גראדה, שנכתבו במקורן ביידיש ותורגמו לעברית, כשהמקור והתרגום מופיעים זה בצד זה, עמוד מול עמוד. התרגום בעיקרו נעשה על ידי יוסף אחאי, אולם מספר שירים תורגמו על ידי אחרים שהאחד מהם הוא שזר עצמו. נכללו בו שני השירים המוזכרים במכתב: 'עיר הכתר' (קרוינשטאָט מיט גאָלדענע דעכער), שבתרגום נקראה "עִיר מַעְטִירָה, גַּגּוֹת-פָּז לָהּ" (עמ' 18-19); ו'העיר שלא נשארה אלא במחשבה' (אַללי לי, וואָס מיין שטאָט איז שוין בלויז אַ מחשבה), שבתרגום נקראה "אוֹי לִי, כִּי רַק בָּרַעְיוֹן עִירִי קַיֶּמֶת' (עמ' 32-35). כמו כן, נכללו בו מספר שירים שכנראה הם 'שירי ציון' שמזכיר אבן שמואל.

תאריך השליחה של המכתב הוא מספר חודשים לאחר מינויו של שזר לנשיאות בפעם הראשונה.

המכתב באדיבות מכון גנזים.