3.12.80

למלכה היקרה,
שלום רב.
קבלתי את אגרתך בשבוע שעבר והחלטתי לענות
רק לאחר שיתברר לי מצב בריאותה של אמא. כפי שהסברתי לך
אמא לא הרגישה טוב בחדשיים [בחודשיים] האחרונים. לאחר לחצים הסכימו
לאשפזה בביה"ח בילינסון, היא אושפזה לפני כ-12 יום. בביה"ח
עושים לה יום יום בדיקות. בכל פעם שהיא מקבלת התקפת-
חוסר נשימה- היא נבדקת ע"י הרופא. כנראה זאת מחלת אנגינה
פקטוריס [תעוקת חזה] ואין כל אפשרות לריפוי, יתכן מאוד שהערב או מחר תשוחרר
מביה"ח ונקבל הסבר על צורת הטיפול. בכל אופן החלטנו לפנות
גם לרופא פרטי שבקרה אצלו לפני אישפוזה- הוא גם רופא באותו
ביה"ח. בקשנו שהוא יבדוק את התיק האישי שלה בביה"ח ואנו ניגש
אליו למרפאתו לקבלת הסברים נוספים וחוות דעתו על הטיפול בעתיד.
בסוף השבוע אשלח לך אגרת מפורטת יותר.
הודעתי לאמא שמאחר ולא תוכל להשאר לבד בביתה, היא תשהה
אצלנו ונקוה שלא יהיו בעיות כאשר חיים יבוא. מאחר והודיעה לי
שהיא רוצה שהוא יהיה אצלה. בשום אופן לא אסכים והוא ישהה
איתה אצלנו. כנראה היא לא מספיק מבינה את מצבה.
שמחנו מאוד על מכתבו האחרון של חיים ועל החלטתו לבוא כבר
ב-13 בדצמבר. עוד היום אשלח אליו מכתב.
רחל'ה מתכוננת לשיחרורה ועדיין לא החליטה מה יהיו תכניותיה
לעתיד. ברור שהיא תתחיל למודים באוניברסיטה רק בשנה הבאה.
המצב הכללי בארץ "זיפת" רע מאד, הממשלה אינה מתפקדת כראוי,
מחוסר מדיניות ברורה ושרים מדרגה ב' לעומת השרים בעבר.
המצב הכלכלי גרוע, האינפלציה דוהרת, למעלה מ-10% בחודש
ועד סוף השנה תגיע ל-150%, יום יום מאמירים המחירים
ואין שום תכנית רצינית לצימצום האינפלציה.
כולנו עסוקים ואין כל אפשרות להפגש עם בני המשפחה. לאף
אחד אין פנאי. יתכן שהיום נפגוש חלק מהמשפחה במסיבת
החתונה של משה צפתי. אומרים על אשתו לעתיד, שהיא נחמדה.
גילה 37 שנה. נעדכן אותכם במכתבי הבא.