יהודה מידב החל טירונות במסגרת הבריגדה היהודית במצרים, ומשם הוא כותב מכתב לאחיו
סיפור רקע
יהודה מידב כותב לאחיו בימיו הראשונים בטירונות בבריגדה היהודית במצרים. יהודה התגייס לצבא הבריטי על מנת לסייע בלחימה בזמן מלחמת העולם השנייה. במכתב ארוך ומפורט הוא מספר על הקצינים והמפקדים האחראיים, חלקם יהודים וחלקם אנגלים; על כלי הנשק עימם הוא מתאמן - רובה, כידון, רימון ועוד; על סדר יומו – אימוני הכושר, סדר הארוחות, פעילויות נוספות כמו כביסה ותספורות. הוא כותב על וועדות הפנאי כמו ועדת תרבות וועדת עלון, וכמה קשה לייצר פעילויות כאלו במחנה שתחלופת האנשים בו כה דינאמית. עוד הוא מספר על עמיחי ספרא, בחור צבעוני אשר משרת יחד איתו בגדוד ומתנהג בצורה מתריסה ומשעשעת.
יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית
יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור.
יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות.
אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמ' 1]
יום ג' כ"ד סיון
שלום רב לך אחי הפושע הגר ברחוב הושע!
אחרי ציפייה ארוכה נשבר קשר השתיקה נגדי.
סוף כל סוף זכית אותי במכתב? האם כה
עסוק אתה שלא יכולת להתפנות ולכתוב
מכתב לאחיך ואם כן אז תשתדל להתפנות
קצת יותר, הן לטובתך אתה, לטובתי אני
ולטובת כלל ישראל וציבורו וע"י זה פחות
תספיק לשגעו. בעד הברכות תודה.
ואצלנו כתוב ברכות הודאות לאל עליון.
(זה בהשפעת בית הכנסת אשר בו אני יושב
וכותב). אתה מקווה שאראה נחת במצרים
המרווחת אבל אוי לי מרוח זה. מחוץ
למשטחי חול ואגם ע"י המחנה אין ולא כלום.
מהספינקסים ראיתי מקצת במוזיאון ותו
לו. ד"ש לא הספקתי למסור. למרים רופין
ד"ש מפלדמן (אבל השאלה מאיזה פלדמן, שניהם
פה ובמחלקה אחת. בכל אופן משניהם.)
[עמוד 2]
שא ברכות לתפקידים הרבים שאתה
ממלא אבל מכל זה כפי שאני רואה: אסך
מלאכות וויניג ברכות [מיידיש: הרבה מלאכות ומעט ברכות]. באם יכולת להיפטר
מהן היה הדבר מועיל יותר לבריאותך.
מצבי הכספי איתן. משכורתי היומית
היא 3/4 ליום, ז"א 5 לא"י לחודש. מזה
כל שבועיים אני מקבל 1.5 ל"מ ועל השאר יש
לי זכות לקבלן בכל שעה שארצה.
בלימודים דיכאון כבר למדתי איך להשתמש
ברובה ומחרתיים אולי אירה בו. כמו כן
למדתי מין מכונת ירייה קלה ושמה ברֶן.
עברתי על רימון מילס 36 ואעבור על HAWKINS
כבר יודע אני איך להשתמש בביונט [כידון].
למדתי איך להתקדם בשדה ביום
ואתמול בצהריים גם איך בלילה. שטח
האימונים טוב, נמצא בתוך המחנה
או כ 20 מטר מחוץ למחנה. זה מין
שטח חול ישר ובו כמה חפירות ועל כן
אין לנו צורך ללכת רחוק. מה שסבתא
אמרה שצריך לעשות הרבה אאוף, נידר [יידיש]
אין זה נכון, אולי בזמנך כשהיית בצבא
[עמוד 3]
עשו כן. כעת אני מתקרב לגמר האימון
האלמנטרי ובעוד שבועיים תהיינה לי בחינות.
לאחר בחינות אלה ולאחר שיסודר מקום ברכבת
יש לי תקווה לחזור ארצה. בנו של רוזוב
נסע השבוע (אתמול) ארצה לחופש. הבלוכים
נמצאים במחנה אימונים לחיל הרגלים (לאחר
מחנה זה עוברים לשם).
עד עכשיו היה לנו סרז'נט וקורפורלים
אנגלים, בשלום לא חייתי איתם הם קצת
סבלו וקצת אני. הסרז'נט האנגלי הועבר
לחיפה ולאחר שעבדנו שבוע עם הקורפורלים
קיבלנו היום סרז'נט יהודי חדש מהבריגדה
באיטליה. הבחור משָרִיד הוא ובעל מרץ.
יש לנו מזל שבא בשבועיים האחרונים – אחרת
היינו מתים מזמן. אך בכל אופן גם זו לטובה
כי יספיק הוא להעלות קצת את רמת הסקווד
(Squad) ולהפיח רוח חיים בעצמות היבשות.
עם הקורפרלים האנגלים צרה במקצת.
בהרגישם את עליונותנו בכמה מובנים, נכנס
בהם רגש נחיתות וע"י זה נעשו חשדנים.
מטבעם הדברים מגיעים לידי כך שכאשר
[עמוד 4]
הקורפורל עובר על פני שניים ומפיהם פורץ
צחוק מיד חושד שהוא בעצמו וחושב שהוא סיבת
הצחוק. בסקוודים אחרים יש כמה קורפורלים
יהודים וגם סרג'נטים יהודים וכמו כן שני
סרז'נטים יהודים אנגלים. בסְטָף [צוות] הגבוה יש
מספר קצינים יהודים בדרגת Lt. ושני קצינים
יהודים אנגלים בדרגת Capt. וכמה קצינים
גבוהים מקפט. אנגלים.
אתה שואל הרבה שאלות אך בכל זאת
אשתדל לענות לך. אמנם אתה כותב שאין
מה לעשות אין הדבר כן. אנו קמים ב 5:15 בבוקר
מתרחצים ומצחצחים, עוברים שיעור אחד ולאחר
זה הולכים לאכול. לאחר הארוחה שהיא עפ"ר
תה עם חלב, לחם, ריבה, מרגרינה, דייסה פורוז' ושתי ביצים
או כתחליף לביצים דבר אחר (גבינה וכו')
יש לנו מפקד בוקר ב 08:00. לאחר המפקד
עפ"ר 1/2 שעה התעמלות די מעייפת ומקלחת.
ממשיכים עד 10:30 באימונים שונים כגוד Drill
רובה וכו' עד 10:30. מ 10:30 עד 11:05 הפסקת
תה בנאפי. (התה ועוגות על חשבוננו.)
לאחר ההפסקה ממשיכים באימונים עד 1:45
ומפסיקים לארוחת צהריים. אוכלים צהריים
[עמוד 5]
עד 2:00 מאז עפ"ר הפסקה עד 3:45. לפעמים
זמן הפסקה זו מנוצל לעניינים סידוריים
כגון תשלומים, בדיקות רפואיות וכו'. עפ"ר
ישנים בהפסקה – ב 4:00 מקבלים תה עם עוגות
ומתאמנים עד 6:30. בשעה זו אוכלים ארוחת
ערב שהיא עפ"ר העיקרית. לאחר ארוחת
ערב אין אימונים מחוץ למשמר guard
או פושעים שמקבלים special drill.
בזמן זה מתקנים את הגרביים, קוראים עיתונים
מצחצחים או הולכים לקולנוע למשל אתמול
הייתי בקולנוע בסרט Song of Bernadette או
כותבים מכתבים (כמו שאני עושה היום).
מכל זה רואה אתה שיש לי מספיק לעשות
ובכל זאת כותב אני.
בוועדות איני נמצא, על הכבוד הזה
ויתרתי. כמעט נבחרתי לוועדת המחנה אך
הכרעתי את הגורל – בהצבעה שהיתה
בקולי אני לטובת יויה פלדמן וע"י ניצלתי.
את ועדת התרבות לא לקחתי על שכמי וגם
זו לטובה, אין העמל בה רואה ברכה באשר
במחנה זרימה תמידית, אנשים באים
[עמוד 6]
ואנשים הולכים ואין אפשרות ליצור גרעין
תרבותי. בקושי רב התארגנה אצלנו מקהלה
בימים האחרונים והיתה לה כבר הופעה מוצלחת
אחת. עלון אנו מוציאים. לאחר שהתגברנו
על קשיי הנייר והמכונה לא נמצא מי שיכתוב.
האנשים האינטליגנטים – אינדיבידואליסטים
הם, ואין רצונם למסור לאחרים והשאר לא
חוננו בכישרונות. באוהלנו אינטליגנט קלסי
ושמו ספרא עמיחי, בנו של בעל בית ספר
ספרא בת"א, בוגר סמינר למורים, עבד בהוראה
שנה באשדות, מתרגם שירים מאנגלית (כמה
מהם הופיעו בגלגל) ובעל המלצות מיעקב פיכמן
ודב קמחי. אך מצד שני עצלן לדוגמה הוא.
למשל לאחר ריצה של 5 מייל (8 ק"מ) כשכולנו
חוזרים מיוזעים ונכנסים למקלחת, אין
הוא מתפשט ורק רוחץ את חלק גופו העליון
באשר הוא חשב ולפי נוסחה יצא שאין
משתלם לפשוט את הנעליים ולהתקלח. כביסה
לבד אינו עושה לעולם והגרביים
יכולים להסריח וכולם מעירים לו על
כך והוא בשלו. כפי שידוע לך בודקים
[עמ' 7]
תספורתנו מדי יום ביומו ועל מגודלי
הפדחת לגשת לספר והלה עושה עבודתו ללא תשלום.
לעמיחי זה גדלו השערות אך מכיוון שהדרך
לספר כ 200 יארד ביקש מחברים שיגלחו
את עורפו. כשלא נענה לקח את מכונת
הגילוח וגילח לבד את עורפו. וזה במשך
כמה שבועות. לבסוף העורף קיבל יונֶה
צורה. והוא ביקש שישאילוהו מספריים
אך בגלל עצלותו איש לא נענה ולא הייתה
לו ברירה אלא לגשת לספר.
בבוקר כולם ניגשים לברזים ומתרחצים שם
אך דבר זה אינו נוגע לעמיחי. הוא ממלא מימיות
מיים. משתמש במים לגילוח
ובשביל לחסוך הליכה לברז מורח במברשת
גם את האף והמצח ובזה משיג רווח
נוסף. בשביל לא לגלח שטח גדול החל מגדל
הוא שפם סיני ובשביל לא להסתרק עשה קרחת.
מהאוהל בערב אינו יוצא – אין הדבר משתלם.
יכולתי להוסיף עליו כהנה וכהנה אך להפעם
זה יספיק.
בספורט אנו עוסקים במסגרת האימונים
הכללית ומזמן לזמן נערכות תחרויות כלליות.
[עמוד 8]
מחוץ למקצוע לומדים אנו חלק עברית
וחלק אנגלית אך הלימוד שטחי ביותר. על עתידנו
טרם ידוע דבר. הבריגדה נמצאת בצפון איטליה
ויותר מזה אין אנו יודעים. מה יהיה תפקידי
בבריגדה טעם אדע ולבטח איני יודע איפוא אמצא.
פה במחנה גרים אנו באוהלים 8-9 איש
לאוהל. הרצפה חפורה כ 40 ס"מ באדמה
ובחוליה השתמשו לסוללה מסביב.
ביום עפ"ר חם כאן ובלילה קר. ישנים על קרשים
ואין משתמשים במזרן מפני סכנת הפשפשים. היו
לנו סופות חול וגם שיטפונות באמצע
מאי. כמה אוהלים הוצפו ובבור התאספו מיים
אך אנחנו לא נפגענו.
מהריאליסטים נמצאים כאן בומה, ארוב,
פרודובסקי, אימבר ועוד איזה תכשיטים שאיני מכירם.
מחר בקורת ומפקד הקולונל ולפני עוד
מלאכה מרובה לצחצח את הסמל ושאר חלקי
המתכת ועוד. הזמן קצר כפי שאתה
רואה והמלאכה מרובה.
שלום! שלום (הפעם אמיתי)
לקרוב ולרחוק
ודש לכולם,
יהודה
ד"ש ליבנה
ולכל כלותי
וחמותי!
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת