אוֹצָרוֹת
1945 25 ביוני

יהודה מידב מתאר את הצלחתו בבחינות הגמר של אימוני הטירונות ואת ההכנות למסיבת סיום הטירונות

יהודה מידב מצרים [?] פורסם על ידי Shira Mayerson
תעודת הזהות של יהודה מידב

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

בחינות גמר של אימוני הטירונות מתקיימות בגדוד ויהודה מצליח בהן מאוד. החבר'ה מארגנים מסיבה, קונים כיבוד, מתנות למפקדיהם ובונים תוכנית אומנותית על בדיחות מהווי היחידה. בארוחת השבת הם מדליקים נרות, קוראים פרק מהתנ"ך ואף שרים "התקווה" ואת ההמנון האנגלי בסוף הערב. יהודה מספר על חוויות טובות, קשר טוב עם המפקדים, ותנאי המחיה באוהלים. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת

בחינות גמר של אימוני הטירונות מתקיימות בגדוד ויהודה מצליח בהן מאוד. החבר'ה מארגנים מסיבה, קונים כיבוד, מתנות למפקדיהם ובונים תוכנית אומנותית על בדיחות מהווי היחידה. בארוחת השבת הם מדליקים נרות, קוראים פרק מהתנ"ך ואף שרים "התקווה" ואת ההמנון האנגלי בסוף הערב. יהודה מספר על חוויות טובות, קשר טוב עם המפקדים, ותנאי המחיה באוהלים. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים.

כתב היד

עמוד 1/3

[עמ' 1]
25.6.45
שלום רב לכם הורי היקרים!
אמנם לא קיבלתי מכם כל מכתב בכל זאת
הנני כותב אליכם. הרבה חדשות אצלי אין, הכל
ממשיך לנוע באותו קצב ואותו כיוון. בשבוע שעבר
ביום שישי היו לנו בחינות בגמר האימונים של הטירון.
הבחינות החלו בתרגול סדר באופן קבוצתי ואח"כ
כל איש ואיש נבחן באופן אינדיבידואלי לפני 11
בוחנים. את הבחינות גמרתי ראשון וזכיתי
ב 90 נקודות מתוך 100. לאחר הבחינות ולרגלי
האימון האלמנטרי החלטנו לערוך בערב מסיבה.
אני מצידי דאגתי לחומר מעשי (ז"א אוכל). קניתי
יין, עוגות, ביסקוויט, בירה וסנדוויץ' והחומר היה
מוכן. אחרים מצד שני הכינו את התורה
שבע"פ החל בנאום הרציני וכלה באי אלה בדיחות
והוויות מבדחות מחיי המחנה. את המסיבה
החלנו בהסיבנו ליד שולחנות ערוכים בהדלקת

[עמוד 2]
נרות מסורתית והקראת פרק מהתנ"ך. לאחר זה
ניתן נאום רציני ע"י אחד החברים (אפרים בלומנטל)
שעבר וסקר את תפקידנו ולבסוף הודה למדריכנו.
על נאום זה ענה הסרז'נט בערך באותה רוח וכיוון
והשלים את נאומו של אפרים. שתינו לחיים ואחד הקורפורלים
האנגלים אמר כמה מילים מבדחות ובפקחות יתרה.
(דרך אגב קורפורל זה החביב מכולם) ובטוב לבנו
ביין נאמרו אי אלה בדיחות מחיי המחנה והתכנית
החופשית החלה. (ריקודים ושירה) בריקודים לקחו
אף הקורפורלים האנגלים חלק, והם נהנו כשם
שאנחנו נהננו. בשעה מאוחרת כשהעייפות
הייתה מוגברת נגמרה המסיבה בשירת "התקווה"
ולשם נימוס גם בהמנון האנגלי.
מעודף הכסף שנשאר קנינו למדריכנו
מתנות למזכרת. לסרג'נט תיק כתיבה מעור
ולקורפורלים לאחד תיק לסיגריות ומצית לשני
ארנק (פורט פוליו) ועט נובע ולשלישי תיק
למכתבים אך קטן יותר. הם מצידם הודו
לנו עבור מתנות אלה ואף אמרו שהדבר
מיותר ואף אסור לפי החוק הצבאי. אך דיבורים
לחוד ומעשים לחוד וכשהכתוב אומר "לעולם

[עמוד 3]
תקח" אין מסרבים.
היום קניתי לי עט נובע חדש שהגיע לנאפי
במקום הקודם שאבד לי ובלעדיו קשה היה לי להתקיים.
בקשר לחופש אין אנו יודעים מתי שיכול ואין
אנו יכולים לנחש את התאריך המדוייק ואף בערך
לא. האלה שנמצאים כעת בארץ יחזרו ביום
ג' (ז"א ביום א' יוצאים מהארץ)
בינתיים אנו מבלים את זמננו די בטוב.
מרבית היום אין עושים דבר מחוץ להליכה לאוכל
ולמקלחת חמה (שחובה היא פעמיים בשבוע) הצפיפות
הקודמת בה שהינו קודם אינה עוד כי
כעת גרים אנו 2 לאוהל (אין הנוחיות מעניינת
את הצבא אלא לשם ביטחון האוהלים שהערבים
לא יסחבום) והדבר די נעים.
בשביל שלא נהיה בהבראה ופנסיון מלא תהיה
לנו פעם או פעמיים בשבוע איזה שהיא תורנות.
בשביל הפעם זה יספיק כי יותר אין
לי להפעם מה להוסיף.
באהבה
מבנכם
נ.ב. הכתובת קצת השתנתה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: מצרים [?]
תאריך: 25.06.1945

מקבל/ת המכתב

שם: יהושע וציפורה מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

[עמ' 1]
25.6.45
שלום רב לכם הורי היקרים!
אמנם לא קיבלתי מכם כל מכתב בכל זאת
הנני כותב אליכם. הרבה חדשות אצלי אין, הכל
ממשיך לנוע באותו קצב ואותו כיוון. בשבוע שעבר
ביום שישי היו לנו בחינות בגמר האימונים של הטירון.
הבחינות החלו בתרגול סדר באופן קבוצתי ואח"כ
כל איש ואיש נבחן באופן אינדיבידואלי לפני 11
בוחנים. את הבחינות גמרתי ראשון וזכיתי
ב 90 נקודות מתוך 100. לאחר הבחינות ולרגלי
האימון האלמנטרי החלטנו לערוך בערב מסיבה.
אני מצידי דאגתי לחומר מעשי (ז"א אוכל). קניתי
יין, עוגות, ביסקוויט, בירה וסנדוויץ' והחומר היה
מוכן. אחרים מצד שני הכינו את התורה
שבע"פ החל בנאום הרציני וכלה באי אלה בדיחות
והוויות מבדחות מחיי המחנה. את המסיבה
החלנו בהסיבנו ליד שולחנות ערוכים בהדלקת

[עמוד 2]
נרות מסורתית והקראת פרק מהתנ"ך. לאחר זה
ניתן נאום רציני ע"י אחד החברים (אפרים בלומנטל)
שעבר וסקר את תפקידנו ולבסוף הודה למדריכנו.
על נאום זה ענה הסרז'נט בערך באותה רוח וכיוון
והשלים את נאומו של אפרים. שתינו לחיים ואחד הקורפורלים
האנגלים אמר כמה מילים מבדחות ובפקחות יתרה.
(דרך אגב קורפורל זה החביב מכולם) ובטוב לבנו
ביין נאמרו אי אלה בדיחות מחיי המחנה והתכנית
החופשית החלה. (ריקודים ושירה) בריקודים לקחו
אף הקורפורלים האנגלים חלק, והם נהנו כשם
שאנחנו נהננו. בשעה מאוחרת כשהעייפות
הייתה מוגברת נגמרה המסיבה בשירת "התקווה"
ולשם נימוס גם בהמנון האנגלי.
מעודף הכסף שנשאר קנינו למדריכנו
מתנות למזכרת. לסרג'נט תיק כתיבה מעור
ולקורפורלים לאחד תיק לסיגריות ומצית לשני
ארנק (פורט פוליו) ועט נובע ולשלישי תיק
למכתבים אך קטן יותר. הם מצידם הודו
לנו עבור מתנות אלה ואף אמרו שהדבר
מיותר ואף אסור לפי החוק הצבאי. אך דיבורים
לחוד ומעשים לחוד וכשהכתוב אומר "לעולם

[עמוד 3]
תקח" אין מסרבים.
היום קניתי לי עט נובע חדש שהגיע לנאפי
במקום הקודם שאבד לי ובלעדיו קשה היה לי להתקיים.
בקשר לחופש אין אנו יודעים מתי שיכול ואין
אנו יכולים לנחש את התאריך המדוייק ואף בערך
לא. האלה שנמצאים כעת בארץ יחזרו ביום
ג' (ז"א ביום א' יוצאים מהארץ)
בינתיים אנו מבלים את זמננו די בטוב.
מרבית היום אין עושים דבר מחוץ להליכה לאוכל
ולמקלחת חמה (שחובה היא פעמיים בשבוע) הצפיפות
הקודמת בה שהינו קודם אינה עוד כי
כעת גרים אנו 2 לאוהל (אין הנוחיות מעניינת
את הצבא אלא לשם ביטחון האוהלים שהערבים
לא יסחבום) והדבר די נעים.
בשביל שלא נהיה בהבראה ופנסיון מלא תהיה
לנו פעם או פעמיים בשבוע איזה שהיא תורנות.
בשביל הפעם זה יספיק כי יותר אין
לי להפעם מה להוסיף.
באהבה
מבנכם
נ.ב. הכתובת קצת השתנתה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: לא ידוע
תאריך: 1945-06-06

מקבל/ת המכתב

שם: יהושע וציפורה מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות