[עמ' 1]
17.6.45
להורי היקרים שלום!
אמנם מכתב מכם לא קיבלתי אך בשביל למלא
את בקשתכם הנני כותב לכם. מקוה אני
שתענוּ לי על מכתבי זה (ולא כבפעם הקודמת).
רוזוב חזר כבר והביא לי ד"ש מכם.
כמו כן ספר שקרא לו מקרה אי נעים בדרך
לשם. בכל אופן הצלחתם לקבל ממנו תמונה
חיה על הנעשה כאן.
המכתב ששלחתי מכאן ב 4 ליוני כפי
הנראה הלך לאבוד ולמרות רצוני לחזר עליו
איני יכול באשר איני זוכר את אשר היה
רשום בו.
וכעת לענינים יותר מעשיים. השבת
הייתי שוב פעם בעיר. אין פני העיר כבראשונה
עם הקיץ באה גם הפריחה ובאשר בעיר גנים
ושדרות מרובות צורתה השתנתה. כל העצים
פורחים, בשדרות בצבע אדום ובגנים
לבן וסגול. מין העצים הזה נותן תפרחת
אדומה עשירה כך שאין רואים כמעט את
[עמוד 2]
העלים הירוקים. בגנים אשר מצדי התעלה
הכל ירוק ורענן ואיני זוכר עוד מראה כה נחמד
ומרחיב את הלב כמראה זה. מחוץ לשדרות
וגנים, העיר מחורבנת אבל השטח ההוא
מחוץ לתחום והכניסה אליו אסורה.
צהריים לשם שינוי אכלתי במועדון
החיילות ובמחיר מועט מקבלים ארוחה מצוינת
(ב 15 ג"מ מקבלים מרק, בשר עוף וביילגן
לחם ומרק פירות או פודינג)
בערב הוזמננוּ למסיבת ליל מוצאי שבת
ביחידת הובלה עברית (יחידת ספקי המים).
היחידה חונה בסביבת העיר (כ 10 רגעים
נסיעה). פה ראינו בפעם הראשונה חיילים בעלי
ותק ומסודרים ביחידה קבועה. היחס אחר
שם מאשר אצלנוּ החל מהמייג'וּר וכלה באחרון
הטוראים. המייג'ור הזמין אותנו – בפתחו את
המסבה – באמרו: "בכל עת שיהיה לכם די
מהסביבה בה אתם נמצאים וסבלנותכם תעלה
על גדותיה. תבואו אלינוּ להנפש קצת".
בתכנית השתתפה
מקהלת חייליות וחייילים מהסביבה. למקהלה
[עמוד 3]
מנצח טוב אשר בצע כמה שירים באמנות
מפליאה. כמו כן הופיעו כשרונות בודדים: זמרים
קומיוקנים וכו'. בקצור בלינו שם ערב
טוב ומשמח. לאחר גמר התכנית האמנותית
ניתנה תכנית פיסית חופשית והאוכל
היה כיד המלך. לאחר חצות ולאחר נסיעה
של שעה חזרנו הביתה.
ועכשיו שוב לפורמליות. את תאריך
בואנוּ אין אנוּ יודעים כפי הנראה
אהיה בבית בסוף החדש או תחלת החדש הבא.
התאריך המדויק אינו ידוע ובצבא אי אפשר
להיות חכם.
תדרשו בשלום הסבתא ואמרו לה
כדברי השיר: "את חכי לי ואחזֹר".
ד"ש לצבי ומנחם ושאר הקרובים
והמכרים ואת רחלה תקחו בכלל.
הנני מסיים את מכתבי זה
ומחכה לתשובתכם –
בנכם אוהבכם
יהודה