אוֹצָרוֹת
1946 26 בפברואר

יהודה מתאר את השתתפותו בשיקומה של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה

יהודה מידב ארנהיים, הולנד
יהודה מידב, שנות ה-40

כתב היד

6 עמודי מכתב

סיפור רקע

תיאור ממקור ראשון לשיקומה של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. יהודה מידב המשרת בבריגדה היהודית מתאר במכתבו את תנאי המחנה בארנהיים, ששימש בעבר את ההולנדים, את הגרמנים וכעת את הבריטים. יהודה מתאר לפרטי פרטים את סדר היום, הארוחות, ניקיון החדר וחלוקת המיטות במבנה הצבאי הישן, עד שאפשר ממש לחוות דרך מילותיו את חוויות השירות. בערבים הוא לומד אלגברה או ריקוד ומבלה לקולנוע. יהודה מספר על עבודתו ומסביר שאיננה קשה. בהמשך מתגלה הסיבה – את הרמת המשקלים, הקלים והכבדים, עושים המנופים או האסירים ששיתפו פעולה עם הנאצים. הוא מספר גם על המצב הגיאו-פוליטי, על משפחת המלוכה ששיתפה פעולה עם הגרמנים ונמצאת בגלות בשוויץ. לבסוף הוא מספר על ניסיונו להגיע לקרוב משפחתו, הנק, אותו הציל מידי הנאצים. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה

תיאור ממקור ראשון לשיקומה של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. יהודה מידב המשרת בבריגדה היהודית מתאר במכתבו את תנאי המחנה בארנהיים, ששימש בעבר את ההולנדים, את הגרמנים וכעת את הבריטים. יהודה מתאר לפרטי פרטים את סדר היום, הארוחות, ניקיון החדר וחלוקת המיטות במבנה הצבאי הישן, עד שאפשר ממש לחוות דרך מילותיו את חוויות השירות. בערבים הוא לומד אלגברה או ריקוד ומבלה לקולנוע. יהודה מספר על עבודתו ומסביר שאיננה קשה. בהמשך מתגלה הסיבה – את הרמת המשקלים, הקלים והכבדים, עושים המנופים או האסירים ששיתפו פעולה עם הנאצים. הוא מספר גם על המצב הגיאו-פוליטי, על משפחת המלוכה ששיתפה פעולה עם הגרמנים ונמצאת בגלות בשוויץ. לבסוף הוא מספר על ניסיונו להגיע לקרוב משפחתו, הנק, אותו הציל מידי הנאצים. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/6

[עמ' 1]
26.2.46
שלום רב לך אמי היקרה!
קיבלתי אתמול מכתבך אשר שמחני
מאוד והינו אות להתחלה חדשה בקשרים.
בקשר לשאלתך מה שנשמע אצלי אנסה
לספר לך את הכל בפרוטרוט במצב שידי
משגת. כרגע הננו גרים בארנהם בבניין 
ששימש מימים ימימה קסרקטין [מחנה צבאי]. גרו בו הולנדים,
גרמנים, אנגלים ועכשיו גם אנו. החדר 
בו גר אני הוא בקומה ב' שהיא חצי עליית
גג – קיר אחד בחדר משופע. בחדר גרים
כ 17 איש מזה שני קורפורלים והשאר חיילים
פשוטים. לישון ישנים אנו כולנו על מיטות,
מי על מיטת עץ ומי על מיטה מתקפלת, זה 
על מיטת קפיצים ושני על רשת. אני ישן
על מיטת בד מתקפלת עם מזרן מה שנוח
מאוד.
החבר'ה בחדר מכל המינים; רומנים, ספרדים,

[עמוד 2]
וגם כמה חבר'ה הגונים ביניהם ריספלר שאבא
מכיר אותו. רומנים, להבדיל אומרים אצלנו, אינם
עם אלא מקצוע, כי ברבם גנבים. נגד מכה
זו יש לי תרופה מזמן ורוב הדברים בעלי
ערך סגורים אצלי בארגז ברזל עם מנעול
שמביטחונו נהנה אני כחצי שנה.
דברי הערך הם מכל המינים: שעונים,
שוקולד, סיגריות (מחירן בחוץ- עבור 20 משלמים
6 גולדן שזה לפי ערככם 60 גא"י). מזמן
לזמן סוחבים אצל אחד כ 100 – 200 סיגריות
ועפ"ר אין מוצאים את הגנב. 
החדר בו נכנסתי, האנשים היו בו לפני
זה ואני באתי רק בגמר הקורס ונוספתי אליו.
דבר שהצריך קצת הסתגלות אבל בצבא
כעבור יום יומיים מסתגלים אחד לשני.
האוכל אצלנו, איך לפעמים: לפעמים טוב
ולפעמים רע, כשהייתי בקורס ונשארתי שם עם
התלמידים קיבלתי אוכל לא רע והוגש לי
לשולחן בצלחת וכעת צריך לרוץ עם כלי
האוכל לחצר לקבל את האוכל ולגשת לחדר 

[עמוד 3]
האוכל ולאכלו שם. אבל דבר זה קורה פעם
או פעמיים ביום, באשר עפ"ר ארוחת הבוקר
שזמנה מ 7:30 – 7 מאחרים אותה וישנים
במיטה וארוחת צהריים אוכלים בחדר האוכל
שיש לנו בבניין ליד הגשר והריצה היא רק בערב
כשרוב האנשים נפגשים ואוכלים יחד.
איחור ארוחת בוקר אינו טרגדיה בשבילי
כי עפ"ר מקבל אני אותה גם יותר מאוחר 
(סוף כל סוף יש לי פרוטקציה במטבח. לפעמים
נוזל אצלו ברז או מתפוצץ צינור ואני צריך
לתקן אותו....) ובמקרה הגרוע ביותר
בשעה 10 יש חצי שעת מנוחה ואז
אפשר לקנות בנאפי (NAFFI) שבא לעבודה
תה או קקאו ועוגות או סנדוויץ'. בערב
ב 9:00 יש שוב נאפי ושוב פעם אפשר לאכול ולשתות.
העבודה כפי שתתארי לך אינה מהקשות
ביותר. עובדים לאט לאט ואין צורך להתאמץ.
מתחילים ב9:00 – 8:30. כשמגיעים לעבודה עובדים
עד 10 – 9:30 כשצריך ללכת לתה. מתחילים

[עמוד 4]
שוב פעם ב 10:30 ועובדים עד 12:00 – 11:30 כשצהריים.
אחה"צ מתחילים ב 1 ועובדים עד 4:30
וכשיש צורך לעשות מקלחת עד 3.
עצם העבודה לא קשה, צריך להוציא
לוחות, לפתוח ברגים או להוציא פינים וזה 
הכל. את עבודות ההרמה מהכבדה ביותר
עד לקלה ביותר עושים או המנופים או 
משתפי פעולה עם הגרמנים מההולנדים.
בערבים איך לפעמים, בערך פעמיים 
לשבוע הנני לומד אלגברה ופעמיים
בשבוע התחלתי ללמוד לרקוד. לפעמים
יוצאים לקולנוע ולפעמים צריך לעשות
כביסה, לגהץ את ה battle dress או לכתוב
מכתב ולקרוא ספר.
באלגברה כמעט שעוד לא למדתי ולא
כלום חדש.
אתמול התחלתי ללמוד לרקוד. לומדים אצל 
מורה ציבילי ע"י סידור של הפלוגה. השיעורים
עולים 2.5 גולדן לשיעור אבל זה לא ביוקר.

[עמוד 5]
באשר לפי הערך המקומי, מחיר 9 סיגריות
גם כן כזה וללמוד מלאכה זו צריך פעם גם כן.
לי קצת קשה באשר אין לי חוש ועפ"ר אני 
מאבד טקט אבל אין דבר, הסוף יהא טוב.
בשביל שיהא לכם מושג על הכסף:
לחם 1/2 ק"ג עולה פה כ 10 סנטים (10 מא"י)
מנה גלידה 25 וכו'. (כן, אוכלים אצלנו עכשיו
גלידה, בחוץ יורד שלג ויושבים בבית קפה חם
ואוכלים גלידה).
כביסה זו שעושים היא רק קטנה: גרביים
ומטפחות כי את הכביסה הגדולה מכבס הצבא
פעם לשבוע.
תיאטראות ואופרות אין לא פה ולא 
בבלגיה מהמשובחים. הזמרים לא עומדים
על הגובה וכך שחבל על הכסף והזמן.
את החדר מנקים אנו לפי התור, יום
יום נשאר אדם שתפקידו לנקות את החדר
לחמם אותו לשמור עליו מפני עין רעה.
ושוב פעם בקשר לאופרה. הזוג המלכותי
לא היה יכול להיות נוכח באשר הם נמצאים

[עמוד 6]
בגולה בשוויץ (שיתפו פעולה עם הגרמנים). יכול
להיות שעכשיו יחזרו באשר המפלגה שניצחה
כעת בבחירות מתומכיהם.
בקשר להנק. הגשתי בקשה לראיון עם
הקצין לשם קבלת חופש. הפעם הראשונה שנסעתי
קיבלתי חופש לבריסל ובפעם השנייה לא קיבלתי
לא קיבלתי חופש כלל והכל היה ריזיקו הן אם
ירגישו בחסרוני בפלוגה והן ברכבת כשאני
נוסע ללא כל נייר וללא כל תעודת מסע.
את כותבת שאגש לפריז זה שוב פעם לא
כל כך פשוט באשר אין לי זמן ובאם יש לי, נוסע
אני להנק.
על זה שאינני, אין לך מה לבכות ולא כעת
הזמן. לעת עתה שנה אני בצבא וצריך להיות
עוד 1.5 שנה, מה תעשי אז?
הנני מקווה שאת בריאה ובכי טוב
ד"ש לכל, בייחוד לסבתא.
נ.ב. קיבלתי את הגלגל היום אבל
הם ישנים ואת רובם ראיתי
שלך 
יהודה

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: ארנהיים, הולנד
תאריך: 26.02.1946

מקבל/ת המכתב

שם: ציפורה ויהושע מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/6

[עמ' 1]
26.2.46
שלום רב לך אמי היקרה!
קיבלתי אתמול מכתבך אשר שמחני
מאוד והינו אות להתחלה חדשה בקשרים.
בקשר לשאלתך מה שנשמע אצלי אנסה
לספר לך את הכל בפרוטרוט במצב שידי
משגת. כרגע הננו גרים בארנהם בבניין 
ששימש מימים ימימה קסרקטין [מחנה צבאי]. גרו בו הולנדים,
גרמנים, אנגלים ועכשיו גם אנו. החדר 
בו גר אני הוא בקומה ב' שהיא חצי עליית
גג – קיר אחד בחדר משופע. בחדר גרים
כ 17 איש מזה שני קורפורלים והשאר חיילים
פשוטים. לישון ישנים אנו כולנו על מיטות,
מי על מיטת עץ ומי על מיטה מתקפלת, זה 
על מיטת קפיצים ושני על רשת. אני ישן
על מיטת בד מתקפלת עם מזרן מה שנוח
מאוד.
החבר'ה בחדר מכל המינים; רומנים, ספרדים,

[עמוד 2]
וגם כמה חבר'ה הגונים ביניהם ריספלר שאבא
מכיר אותו. רומנים, להבדיל אומרים אצלנו, אינם
עם אלא מקצוע, כי ברבם גנבים. נגד מכה
זו יש לי תרופה מזמן ורוב הדברים בעלי
ערך סגורים אצלי בארגז ברזל עם מנעול
שמביטחונו נהנה אני כחצי שנה.
דברי הערך הם מכל המינים: שעונים,
שוקולד, סיגריות (מחירן בחוץ- עבור 20 משלמים
6 גולדן שזה לפי ערככם 60 גא"י). מזמן
לזמן סוחבים אצל אחד כ 100 – 200 סיגריות
ועפ"ר אין מוצאים את הגנב. 
החדר בו נכנסתי, האנשים היו בו לפני
זה ואני באתי רק בגמר הקורס ונוספתי אליו.
דבר שהצריך קצת הסתגלות אבל בצבא
כעבור יום יומיים מסתגלים אחד לשני.
האוכל אצלנו, איך לפעמים: לפעמים טוב
ולפעמים רע, כשהייתי בקורס ונשארתי שם עם
התלמידים קיבלתי אוכל לא רע והוגש לי
לשולחן בצלחת וכעת צריך לרוץ עם כלי
האוכל לחצר לקבל את האוכל ולגשת לחדר 

[עמוד 3]
האוכל ולאכלו שם. אבל דבר זה קורה פעם
או פעמיים ביום, באשר עפ"ר ארוחת הבוקר
שזמנה מ 7:30 – 7 מאחרים אותה וישנים
במיטה וארוחת צהריים אוכלים בחדר האוכל
שיש לנו בבניין ליד הגשר והריצה היא רק בערב
כשרוב האנשים נפגשים ואוכלים יחד.
איחור ארוחת בוקר אינו טרגדיה בשבילי
כי עפ"ר מקבל אני אותה גם יותר מאוחר 
(סוף כל סוף יש לי פרוטקציה במטבח. לפעמים
נוזל אצלו ברז או מתפוצץ צינור ואני צריך
לתקן אותו....) ובמקרה הגרוע ביותר
בשעה 10 יש חצי שעת מנוחה ואז
אפשר לקנות בנאפי (NAFFI) שבא לעבודה
תה או קקאו ועוגות או סנדוויץ'. בערב
ב 9:00 יש שוב נאפי ושוב פעם אפשר לאכול ולשתות.
העבודה כפי שתתארי לך אינה מהקשות
ביותר. עובדים לאט לאט ואין צורך להתאמץ.
מתחילים ב9:00 – 8:30. כשמגיעים לעבודה עובדים
עד 10 – 9:30 כשצריך ללכת לתה. מתחילים

[עמוד 4]
שוב פעם ב 10:30 ועובדים עד 12:00 – 11:30 כשצהריים.
אחה"צ מתחילים ב 1 ועובדים עד 4:30
וכשיש צורך לעשות מקלחת עד 3.
עצם העבודה לא קשה, צריך להוציא
לוחות, לפתוח ברגים או להוציא פינים וזה 
הכל. את עבודות ההרמה מהכבדה ביותר
עד לקלה ביותר עושים או המנופים או 
משתפי פעולה עם הגרמנים מההולנדים.
בערבים איך לפעמים, בערך פעמיים 
לשבוע הנני לומד אלגברה ופעמיים
בשבוע התחלתי ללמוד לרקוד. לפעמים
יוצאים לקולנוע ולפעמים צריך לעשות
כביסה, לגהץ את ה battle dress או לכתוב
מכתב ולקרוא ספר.
באלגברה כמעט שעוד לא למדתי ולא
כלום חדש.
אתמול התחלתי ללמוד לרקוד. לומדים אצל 
מורה ציבילי ע"י סידור של הפלוגה. השיעורים
עולים 2.5 גולדן לשיעור אבל זה לא ביוקר.

[עמוד 5]
באשר לפי הערך המקומי, מחיר 9 סיגריות
גם כן כזה וללמוד מלאכה זו צריך פעם גם כן.
לי קצת קשה באשר אין לי חוש ועפ"ר אני 
מאבד טקט אבל אין דבר, הסוף יהא טוב.
בשביל שיהא לכם מושג על הכסף:
לחם 1/2 ק"ג עולה פה כ 10 סנטים (10 מא"י)
מנה גלידה 25 וכו'. (כן, אוכלים אצלנו עכשיו
גלידה, בחוץ יורד שלג ויושבים בבית קפה חם
ואוכלים גלידה).
כביסה זו שעושים היא רק קטנה: גרביים
ומטפחות כי את הכביסה הגדולה מכבס הצבא
פעם לשבוע.
תיאטראות ואופרות אין לא פה ולא 
בבלגיה מהמשובחים. הזמרים לא עומדים
על הגובה וכך שחבל על הכסף והזמן.
את החדר מנקים אנו לפי התור, יום
יום נשאר אדם שתפקידו לנקות את החדר
לחמם אותו לשמור עליו מפני עין רעה.
ושוב פעם בקשר לאופרה. הזוג המלכותי
לא היה יכול להיות נוכח באשר הם נמצאים

[עמוד 6]
בגולה בשוויץ (שיתפו פעולה עם הגרמנים). יכול
להיות שעכשיו יחזרו באשר המפלגה שניצחה
כעת בבחירות מתומכיהם.
בקשר להנק. הגשתי בקשה לראיון עם
הקצין לשם קבלת חופש. הפעם הראשונה שנסעתי
קיבלתי חופש לבריסל ובפעם השנייה לא קיבלתי
לא קיבלתי חופש כלל והכל היה ריזיקו הן אם
ירגישו בחסרוני בפלוגה והן ברכבת כשאני
נוסע ללא כל נייר וללא כל תעודת מסע.
את כותבת שאגש לפריז זה שוב פעם לא
כל כך פשוט באשר אין לי זמן ובאם יש לי, נוסע
אני להנק.
על זה שאינני, אין לך מה לבכות ולא כעת
הזמן. לעת עתה שנה אני בצבא וצריך להיות
עוד 1.5 שנה, מה תעשי אז?
הנני מקווה שאת בריאה ובכי טוב
ד"ש לכל, בייחוד לסבתא.
נ.ב. קיבלתי את הגלגל היום אבל
הם ישנים ואת רובם ראיתי
שלך 
יהודה

עמוד 1/6
עמוד 1/6
עמוד 1/6
עמוד 1/6
עמוד 1/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: ציפורה ויהושע מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות