אוֹצָרוֹת
1945 20 במאי

יהודה מתאר את רגעים שהתקבלה בהם הידיעה כי בעלות הברית ניצחו את הגרמנים, משתף בתחושות חיילי היחידה ובתפילות הניצחון

יהודה מידב מצרים פורסם על ידי deganit goldblat
איסמעליה 1945, יהודה מידב מצד שמאל למטה.

כתב היד

12 דפי המכתב

סיפור רקע

במכתב ארוך זה יהודה מציג את נקודת מבטו על האירועים בני הזמן. הוא מתאר את הרגעים שהתקבלה בהם הידיעה כי בעלות הברית ניצחו את הגרמנים, משתף בתחושות חיילי היחידה ובתפילות הניצחון. תאורו את תחרויות הספורט הצבאיות, מפגשיו עם אנשי הקהילה היהודית המקומית ורשמיו ממצרים, בייחוד מקהיר, מספקים צוהר חשוב להבנת העולם מנקודת מבטו של החייל הבריטי־היהודי הפשוט. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח למנחם־עמנואל ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה, ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן בבסמ"ת. יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים, בנה גשר שהגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם במלחמת השחרור. בשנת 1951 נישאו יהודה וריקה, חברתו, בנישואים אזרחיים בבריסל, מאוחר יותר נישאו

במכתב ארוך זה יהודה מציג את נקודת מבטו על האירועים בני הזמן. הוא מתאר את הרגעים שהתקבלה בהם הידיעה כי בעלות הברית ניצחו את הגרמנים, משתף בתחושות חיילי היחידה ובתפילות הניצחון. תאורו את תחרויות הספורט הצבאיות, מפגשיו עם אנשי הקהילה היהודית המקומית ורשמיו ממצרים, בייחוד מקהיר, מספקים צוהר חשוב להבנת העולם מנקודת מבטו של החייל הבריטי־היהודי הפשוט. יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח למנחם־עמנואל ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה, ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן בבסמ"ת. יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים, בנה גשר שהגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם במלחמת השחרור. בשנת 1951 נישאו יהודה וריקה, חברתו, בנישואים אזרחיים בבריסל, מאוחר יותר נישאו בצרפת לפי המסורת היהודית. בחייו המקצועיים היה יהודה בונה מכונות. הוא עבד בבית מלאכה קטן שבבעלותו. לזוג נולדו שלוש בנות. מנחם־עמנואל, אחיו של יהודה, היה ממגיני העיר העתיקה בירושלים במלחמת העצמאות. הוא נפצע קשה בשעת הנחת מוקשים ומת ביום י' באייר תש"ח. עצמותיו הוחזרו לישראל רק אחרי מלחמת ששת הימים.

כתב היד

עמוד 1/12

[עמ' 1]
20.5.45
הורי היקרים!
בזה אני ממשיך את מכתבי מיום
חמישי. הנני מקוה שהגיע אליכם.
ועכשיו ליום הנצחון. את ההודעה
על השלום קבלנו ביום שני בערב
בחזרנוּ משעור שחיה בים. לשמועה
הזוּ הריעונו. מצב רוחנוּ לא היה מהמרוממים.
הרגשנוּ שלעת עתה אנו את המלחמה טרם
נִצחנוּ. (יש אומרים שכן: היטלר הכריז את
המלחמה עלינוּ ואנוּ זכינוּ לראות במפלתו).
את הערב בלינוּ במועדון. אצל הגויים השמחה
היתה גדולה, הם נמצאים כ 5 שנים מעבר לים.
את המלחמה הם נצחו ולהם יש הצדקה
לשמוח ולשכור.
חגיגות הנצחון באופן רשמי החלוּ ביום
רביעי. בו ביום נערכוּ תחרוּיות ספורט מקומיות
(באשר את המחנה אסור היה לעזוב מסכנת שכרוּת)
[עמוד 2]
מסמר ההתחרויות היה מרוץ הותיקים אשר
בו השתתפו הקצינים. (אפילו הקולונל) למנצחים
חולקו פרסים רבים. (תל יוספי אחד לקח 3 גביעים).
בזמן התחרויות נגנה התזמרת וחולק
עסיס עם עוגה חנם (המהומה והמריבה בגלל
הגרוּש הייתה רבה).
למחרת היום נערך שוּק אנגלי עתיק
במסגרת זוּ נערך מרוץ חמורים עם התערבויות
על החמור הזוכה. שני בעלי משרד ההתערבויות
היוּ סרז'נטים יהודים אנגלים שאחד מהם היה בעל
מקצוע במוּבן זה באנגליה ומי שלא שמע את
השפה העסיסית שלו הממריצה להשקיע כסף
בהתערבויות לא שמע שפה אנגלית בימיו.
מכל העסקים האלה אחרי עסקים
גדולים שנהלתי והרוחתי הון עצום בסכום
הכללי, יצאתי ברוח של שילינג אחד.
במסגרת שוּק זה נערכוּ עוד אי
אלה תחרויות וכו' אך הן לא היו כל כך מושכות.
נתנה עוד פעם לימונדה עם עוגה חפשית
והצער בקבלתה לא היה שוה את הנזק.
בערב אכלנוּ ארוחת נצחון חגיגית
[עמוד 3]
חגיגית לולא אמרוּ לנוּ זה לא היינו
מרגישים בהבדל.
אחרי זה נערך קונצרט התזמרת
שנמשך עד ל 10 בלילה.
הגויים רוּבם היוּ שיכורים והיו אי
אלה אינצידנטים [תקלות] קלים שיושבוּ.
במשך ימי הנצחון הונפוּ מעל לאהלים
דגלים לאוּמיים. ביום השני הניפוּ הקורפורלים
דגל אנגלי אך הוא היה בטל בששים.
ביום השבת נערכה תפילת נצחון.
הרב נדנד קצת וזה הכל.
אצלכם היה החג שלם אף על פי שאתם
יושבים שם בעורף. אמנם אין אנוּ בחזית אך
בכל זאת.
ועכשיו הלאה, אחרי ששלחתי לכם את
המכתב היתה לי הזדמנוּת לנסוע
לקהיר שנצלתי אותה מיד. הדרך לשם
עוברת דרך סוּאֶץ כ 190 ק"מ. כל הדרך
עוברת במדבר וחוצה אותו. המקום היחידי
המיושב בדרך זה אוהל הנאפי בחצי הדרך
לשם התבצרות.
[עמוד 4]
בעיר ישנה ביקרת של .M.B מתרגשים קצת
אך זה הכל. בעז"ה הגענוּ העירה והתחלנוּ
לשאול על הקלוב הא"י. הוליכוּ אותנוּ לכאן ולשם
לבסוף הציעו לנוּ לנסוע בחשמלית העירה.
התפלאנוּ קצת אך שמענו בעצה היעוצה
ואחרי נסיעות של שעה בִטְרָם הגענו למרכז העיר.
בעיר בנינים בעלי שעור קומה ( כ 12- 10
קומות. ברב הבתים במרכז העיר מעליות (1-3)
יש בה חנויות יפות וביחוד רבות חנויות
הצורפים. הרחובות הם די רחבים וברחובות
שבהם עוברת החשמלית עפ"ר נטועים עצים.
שיטת הרחובות היא ברדיוסים שמתחברים
לככרות. ברב הככרות במרכז נמצאים
פסלים ואנדרטות בתוך איי תנועה.
ארוחת ערב אכלתי במועדון הא"י (דגים,
מרק ועוף) ולישון ישנתי בבית מלון. זו לי הפעם
הראשונה אחר תקופה של 5 שבועות שישנתי
על מטה עם מזרן וסדין לבן (לנו יש שטרויזק
אך אין אנו ממלאים אותו קש בגלל סכנת הפשפשים).
בערב ביקרתי בבית הכנסת
[עמוד 5]
הראשי בקהיר. הבית רחב, גדול ומזכיר את בתי הכנסת
בחוץ לארץ. לרגלי בדק הבית נערכה התפלה בחצר.
שם הוקמה סוכת מרבדים רחבת מדות וגבוהה.
קהל המתפללים היה מגוון. לולא בית הכנסת לא
הייתי מכיר אותם כיהודים לובשי חליפות ערביות או אירופיות.
פניהם עגולים ושמנים ועל ראשם תרבוש ממש כבני
דודנו. בין המתפללים היו גם ספרדים וגם אשכנזים.
סדר התפלה שלהם משונה מאשר אצלנו. במנחה עבר
לפני התבה כנראה גבאי או נכבד וקולו כמעט שלא נשמע.
לתפלת הערבית עלה חזן (אשכנזי) וקרא את הפסוק
הראשון של לכו נרננה אחריו המשיכה המקהלה
עד למנוחתי. כאן קרא החזן את הפסוק הראשון שירו לה'
שיר חדש והמקהלה עם הקהל המשיכה במזמור לדוד הבו לה'
בני אלים וכו' עד הסוף. לכה דודי הושר לסירוגין ע"י הקהל
החזן והמקהלה. אח"כ הושר מזמור שיר ליום השבת וה' מלך.
מכאן עד לשמונה עשרה הכל הושר בקול רם וכו' (את
השאר איני זוכר כבר).
בקרתי קצת בעיר אחר התפלה וראינוּ בולע
לפידים ברחוב (האיש בולע לפיד ומכבה אותו בפנים
אח"כ הוא שותה בנזין ומשפריץ אותו החוצה ומדליק אותו
בלפיד. הלהבה היא כשל פרימוּס גדול).
[עמוד 6]
למחרת היום בקרתי במוזיאון המצרי הלאומי.
הבקור הקצר הזה ערך מ 9 בבקר עד ל 1 כשהקבה
החלה דורשת. מרוב עצים, כמו שאומרים, לא ראיתי
את היער. הלכתי והלכתי חצי יום ולא ראיתי מאוּם.
ראיתי פסלים של רעמסס ועוד מומיות וארגזי
קבורה, מסכות זהב ועוד תכשיטים, פפירוסים
וצורת עשייתם, רכבי מצרים ועוד ועוד. אך לא הספקתי
להתרשם מהתקופות השונות וההבדלים בצורת
הפסול והסגנון.
ב 1 הלכתי למועדון אל – עלמין. המועדון הוא
מתנת המצרים והמלך כאות הוקרה לצבא הברית
בעד הצלת מצרים. המועדון מרווח ובו ברכת שחיה,
מגרש אספורט ועוד ועוד. והוא שוכן על האי ג'זירה
שבאמצע הנילוס. את הנילוס עוברים בגשר ארוך
כ 300 מטר אשר באמצעיתו הוא מסתובב על ציר
ונפתח. לאפשר לאניות (סירות מפרש)
לעבור בו. לפני שנכנסים לברכת השחיה עוברים
דרך מקלחת ואח"כ מוכרחים לעבור דרך ברכה
לרחיצת רגלים (כניסה אחרת אין). ע"י זה משיגים
שהמים הם זכים.
את שאר המקומות (פירמידות ביכ"נ [בית כנסת]
[עמוד 7]
אבן עזרא העתיק אשר בו נמצאת העתקת ספר תורה
מימי ירמיהו וגן החיות לא הספקתי לבקר ומקוה לבקרם
בפעם הבאה.
את הדרך חזרה עשינוּ שוב פעם במכונית משא
עם כיסאות מרופדים. הפעם נסענוּ דרך
איסמעיליה. כל הדרך עוברת לאורך תעלת מים מתוקה
היוצאת מהנילוס ונשפכת לים ע"י מוצא תעלת סואץ.
התעלה משמשת להשקאה וספנות. השטחים לאורך צדי
התעלה מעובדים. הגדולים הם אורז תמרים ועוד.
הספנות היא ע"י פלוקקות (Fellucas) שהן סירות
שטוחות עם חרטום גבוה ותרן או שנים עם מפרשים.
בגלל הרוחות החלשות מושכים את הסירות בני אדם
ההולכים על החוף (לשם זה שביל מיוחד) ממש כמו
על הוולגה או הסינים.
מקומות היישוב הם דלים ועלובים והבתים
הם חמר וקש. הדרך הזו היא ארוכה מהראשונה והדרך
עורכת כ 4 שעות . אך היא נוחה יותר
בגלל העצים הנטועים לצדיה.
בעז"ה הגעתי בשלום למחנה
מבלי שתאונה לי כל רעה. את העיקר
שכחתי. כשהתפללנוּ והגענוּ לערבית לשמונה
עשרה פתחתי ש"ע [שמונה עשרה] של שבת וילד אחד
[עמוד 8]
נתן לי סידור ובו ערבית לשלש רגלים.
התפלאתי קצת ואח"כ נזכרתי שאני בחו"ל
ושבועות יומיים.
אצלנו במחנה בזמן העדרי נערכה תפלת
שבועות. שחרית בביהכ"נ וקריאת התורה ומוסף
בחוץ תחת כפת הרקיע. בקריאת התורה לקחו חבל
כל הנוכחים במחנה. לפני הקריאה הרצה הרב באמרו
שמצבנו דומה למצב עז הננוּ במדבר אמנם לא סיני
אך דומה לו. את המצרים (גרמנים) נצחנוּ ונשאר לנו
החלק השני להכנס לארץ הבחירה.
במשך השבוע נערכוּ אצלנוּ תחרוּיות ספורט.
גליתי בעצמי כשרון ריצה באמונים
הגעתי שני והיה לי סכוי לנסוע לקהיר לתחרויות
אליפות ארציות אך בהתחרות המקומית נפצעתי
קצת ברגל (בריצת מייל אחד) וסיכויי בטלוּ. עכשיו
רגלי ברוך השם כבר בסדר.
אצלנוּ במחנה בינתיים לא התרחשו דברים
חדשים. התזמרת עזבה את המחנה וחזרה
ארצה לאחר חיכוכים שהיו בינה לקולונל וחבל.
[עמוד 9]
בשבת הייתי בסואץ. העיר היא כיפו ערבית
טיפוסית. החם בה גדול הגנות מעטות וכו'. נמצאת
בה עדה יונית ואי אלה יהודים. נמלה הוא פורט טופיק
בשטח זה רבות הגינות והוילות. נמצאים
פה הרבה וילות על עמודי בטון בים האדום
(סוּף) המשמשות כפי הנראה לנאות קיץ לעשירי
העיר. הנמל רחב ידיים בו בקרתי ועליתי גם
על אניות. מאחת האניות פרקו מתוצרת עסיס (את
הרבה אנוּ אוכלים והלימונד ממיץ לימון מרוּכז ומומתק
מוכרים בכל הנאפיס בתערובת עם מים והוא
נפוץ בכל המזרח וכפי הנראה יהא ידוּע
אחר המלחמה בכל העולם).
בערב עשינוּ את דרכנוּ חזרה ברכבת
מבלי לשלם. בא הקונדקטור ואת שפתו אין אנוּ
שומעים הוא צעק ואיים אך לא נבהלנוּ והגענו
בשלום הביתה (אם אפשר לקרא לזה בית).
אני מקוה שאת מכתבי הקודם קבלתם
אשר יצא מפה בערך ב 18 לחדש ואני מתפלא
שעדיין אין תשובה עליו.
[עמוד 10]
כפי שתרגישוּ כתבתי מכתבי זה לשעוּרין
התחלתיו ביום ראשון שעבר ובמשך כל השבוע לא
מצאתי הזדמנות לגמרו אלא ביום ראשון זה.
בנו של רוזוב גומר את הבחינות כאן כפי
הנראה השבוע ונוסע ארצה. לי באם לא יעבירוני
לחיל הרגלים לבלות כאן כעוד 3-4 שבועות.
מכתבי זה לא נכתב בתנאים הנוחים
ביותר באשר עִטִי הנובע אבדתי כאן (לא מהבית,
קניתיו) ובדלית ברירה עלי לכתוב בצפורן רגילה
ולא על השלחן.
משכֹרתי לשם אוריינטציה היא 3 שילינג
ו 4 פנס ליום. מזה אני מקבל כל שבועיים 1.5 לירות
והשאר נשאר לזכותי ויש לי אפשרות להוציא את
היתרה בכל זמן שארצה (וביחוד לפני חפש) מזה
אתם רואים שאני חי ברוך השם לא רע.
הקורפורל שלי שבקר בארץ לא בקר בחיפה
ועל כן לא היה אצל פלדמן.
השבוע התרחש אצלנוּ עוד מאורע. חבר אחד
מהקבוצה ושמו זרבניצר (יהודי מסטנילבוב אך
עזבה לפני הרבה זמן, כ 15 שנה)
הרויח בטומבולה סכום כסף הגון ועל חשבון
[עמוד 11]
זה הזמין אותנו לבירה. מאורע זה נוצל גם
לעובדה העלאת בדרגה של 4 מאנשי
הקבוצה לדרגת לקורפורל. שתינו קצת ואכלנוּ
ושמחנוּ (מה שלא הזיק).
המאורע השני הוא העברת הסרז'נט. הוא
הועבר לחיפה לביה"ס הצבאי באחוזה לשם השתלמות
באנגלית ועוד אי אלה מקצועות אזרחיים. מאורע זה
הוחג במסבה שערכנוּ במועדון הקרוב. אמנם לא חיבבנוּ
אותו ביותר אך לשם הנמוס ערכנוּ לו
מסבת פרדה (יותר נכון חגיגת ברוך
שפטרנו) כל אחד אמר אי אלה מלים והוא ענה.
היה נדמה לי שבזמן שאנוּ דברנוּ הוא כלל לא הקשיב
אבל אין דבר. הנאומים נערכוּ [ב]עברית ותורגמוּ
[ל]אנגלית. אכלנו ארוחת ערב חגיגית, שתינו,
שרנו. ואח"כ החברה נגנו ורקדו ובזה נגמר
הערב.
ועכשיו מה שלומכם ושלום סבתא. מה עושה
צבי ואיך לומד. מתי מתחיל אצלו החפש. מה
עושה מנחם ואיך הסתדר? מה שלום הסבתא
[עמוד 12]
ומצב בריאותה מה היא עושה ואיך מרגישה? מה
שלום שני הייקלים? בכל אופן דרישת שלום
לכל חברי ידידי ומכירי. מה שלום סטפה?
לעת עתה ממנחם טרם קבלתי מכתב. בכל אופן
תמסרו לו ד"ש.
מה מצב מכון המים ואיך הענינים שם?
זמן סיום המכתב מגיע. מחשיך כבר וחשמל
אין.
ועוד פעם דרישת שלום לכלם וכל טוב
מבנכם
יהודה
מקוה אני שהמכתב הזה מספק אותכם חוץ מהכתב
ואולי עוד אי אלה שגיאות אשר לא הספקתי לתקנן
בכלל החשך
הנ"ל

עמוד 2/12
עמוד 3/12
עמוד 4/12
עמוד 5/12
עמוד 6/12
עמוד 7/12
עמוד 8/12
עמוד 9/12
עמוד 10/12
עמוד 11/12
עמוד 12/12

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: מצרים
תאריך: 20.05.1945

מקבל/ת המכתב

שם: ציפורה ויהושע מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/12

[עמ' 1]
20.5.45
הורי היקרים!
בזה אני ממשיך את מכתבי מיום
חמישי. הנני מקוה שהגיע אליכם.
ועכשיו ליום הנצחון. את ההודעה
על השלום קבלנו ביום שני בערב
בחזרנוּ משעור שחיה בים. לשמועה
הזוּ הריעונו. מצב רוחנוּ לא היה מהמרוממים.
הרגשנוּ שלעת עתה אנו את המלחמה טרם
נִצחנוּ. (יש אומרים שכן: היטלר הכריז את
המלחמה עלינוּ ואנוּ זכינוּ לראות במפלתו).
את הערב בלינוּ במועדון. אצל הגויים השמחה
היתה גדולה, הם נמצאים כ 5 שנים מעבר לים.
את המלחמה הם נצחו ולהם יש הצדקה
לשמוח ולשכור.
חגיגות הנצחון באופן רשמי החלוּ ביום
רביעי. בו ביום נערכוּ תחרוּיות ספורט מקומיות
(באשר את המחנה אסור היה לעזוב מסכנת שכרוּת)
[עמוד 2]
מסמר ההתחרויות היה מרוץ הותיקים אשר
בו השתתפו הקצינים. (אפילו הקולונל) למנצחים
חולקו פרסים רבים. (תל יוספי אחד לקח 3 גביעים).
בזמן התחרויות נגנה התזמרת וחולק
עסיס עם עוגה חנם (המהומה והמריבה בגלל
הגרוּש הייתה רבה).
למחרת היום נערך שוּק אנגלי עתיק
במסגרת זוּ נערך מרוץ חמורים עם התערבויות
על החמור הזוכה. שני בעלי משרד ההתערבויות
היוּ סרז'נטים יהודים אנגלים שאחד מהם היה בעל
מקצוע במוּבן זה באנגליה ומי שלא שמע את
השפה העסיסית שלו הממריצה להשקיע כסף
בהתערבויות לא שמע שפה אנגלית בימיו.
מכל העסקים האלה אחרי עסקים
גדולים שנהלתי והרוחתי הון עצום בסכום
הכללי, יצאתי ברוח של שילינג אחד.
במסגרת שוּק זה נערכוּ עוד אי
אלה תחרויות וכו' אך הן לא היו כל כך מושכות.
נתנה עוד פעם לימונדה עם עוגה חפשית
והצער בקבלתה לא היה שוה את הנזק.
בערב אכלנוּ ארוחת נצחון חגיגית
[עמוד 3]
חגיגית לולא אמרוּ לנוּ זה לא היינו
מרגישים בהבדל.
אחרי זה נערך קונצרט התזמרת
שנמשך עד ל 10 בלילה.
הגויים רוּבם היוּ שיכורים והיו אי
אלה אינצידנטים [תקלות] קלים שיושבוּ.
במשך ימי הנצחון הונפוּ מעל לאהלים
דגלים לאוּמיים. ביום השני הניפוּ הקורפורלים
דגל אנגלי אך הוא היה בטל בששים.
ביום השבת נערכה תפילת נצחון.
הרב נדנד קצת וזה הכל.
אצלכם היה החג שלם אף על פי שאתם
יושבים שם בעורף. אמנם אין אנוּ בחזית אך
בכל זאת.
ועכשיו הלאה, אחרי ששלחתי לכם את
המכתב היתה לי הזדמנוּת לנסוע
לקהיר שנצלתי אותה מיד. הדרך לשם
עוברת דרך סוּאֶץ כ 190 ק"מ. כל הדרך
עוברת במדבר וחוצה אותו. המקום היחידי
המיושב בדרך זה אוהל הנאפי בחצי הדרך
לשם התבצרות.
[עמוד 4]
בעיר ישנה ביקרת של .M.B מתרגשים קצת
אך זה הכל. בעז"ה הגענוּ העירה והתחלנוּ
לשאול על הקלוב הא"י. הוליכוּ אותנוּ לכאן ולשם
לבסוף הציעו לנוּ לנסוע בחשמלית העירה.
התפלאנוּ קצת אך שמענו בעצה היעוצה
ואחרי נסיעות של שעה בִטְרָם הגענו למרכז העיר.
בעיר בנינים בעלי שעור קומה ( כ 12- 10
קומות. ברב הבתים במרכז העיר מעליות (1-3)
יש בה חנויות יפות וביחוד רבות חנויות
הצורפים. הרחובות הם די רחבים וברחובות
שבהם עוברת החשמלית עפ"ר נטועים עצים.
שיטת הרחובות היא ברדיוסים שמתחברים
לככרות. ברב הככרות במרכז נמצאים
פסלים ואנדרטות בתוך איי תנועה.
ארוחת ערב אכלתי במועדון הא"י (דגים,
מרק ועוף) ולישון ישנתי בבית מלון. זו לי הפעם
הראשונה אחר תקופה של 5 שבועות שישנתי
על מטה עם מזרן וסדין לבן (לנו יש שטרויזק
אך אין אנו ממלאים אותו קש בגלל סכנת הפשפשים).
בערב ביקרתי בבית הכנסת
[עמוד 5]
הראשי בקהיר. הבית רחב, גדול ומזכיר את בתי הכנסת
בחוץ לארץ. לרגלי בדק הבית נערכה התפלה בחצר.
שם הוקמה סוכת מרבדים רחבת מדות וגבוהה.
קהל המתפללים היה מגוון. לולא בית הכנסת לא
הייתי מכיר אותם כיהודים לובשי חליפות ערביות או אירופיות.
פניהם עגולים ושמנים ועל ראשם תרבוש ממש כבני
דודנו. בין המתפללים היו גם ספרדים וגם אשכנזים.
סדר התפלה שלהם משונה מאשר אצלנו. במנחה עבר
לפני התבה כנראה גבאי או נכבד וקולו כמעט שלא נשמע.
לתפלת הערבית עלה חזן (אשכנזי) וקרא את הפסוק
הראשון של לכו נרננה אחריו המשיכה המקהלה
עד למנוחתי. כאן קרא החזן את הפסוק הראשון שירו לה'
שיר חדש והמקהלה עם הקהל המשיכה במזמור לדוד הבו לה'
בני אלים וכו' עד הסוף. לכה דודי הושר לסירוגין ע"י הקהל
החזן והמקהלה. אח"כ הושר מזמור שיר ליום השבת וה' מלך.
מכאן עד לשמונה עשרה הכל הושר בקול רם וכו' (את
השאר איני זוכר כבר).
בקרתי קצת בעיר אחר התפלה וראינוּ בולע
לפידים ברחוב (האיש בולע לפיד ומכבה אותו בפנים
אח"כ הוא שותה בנזין ומשפריץ אותו החוצה ומדליק אותו
בלפיד. הלהבה היא כשל פרימוּס גדול).
[עמוד 6]
למחרת היום בקרתי במוזיאון המצרי הלאומי.
הבקור הקצר הזה ערך מ 9 בבקר עד ל 1 כשהקבה
החלה דורשת. מרוב עצים, כמו שאומרים, לא ראיתי
את היער. הלכתי והלכתי חצי יום ולא ראיתי מאוּם.
ראיתי פסלים של רעמסס ועוד מומיות וארגזי
קבורה, מסכות זהב ועוד תכשיטים, פפירוסים
וצורת עשייתם, רכבי מצרים ועוד ועוד. אך לא הספקתי
להתרשם מהתקופות השונות וההבדלים בצורת
הפסול והסגנון.
ב 1 הלכתי למועדון אל – עלמין. המועדון הוא
מתנת המצרים והמלך כאות הוקרה לצבא הברית
בעד הצלת מצרים. המועדון מרווח ובו ברכת שחיה,
מגרש אספורט ועוד ועוד. והוא שוכן על האי ג'זירה
שבאמצע הנילוס. את הנילוס עוברים בגשר ארוך
כ 300 מטר אשר באמצעיתו הוא מסתובב על ציר
ונפתח. לאפשר לאניות (סירות מפרש)
לעבור בו. לפני שנכנסים לברכת השחיה עוברים
דרך מקלחת ואח"כ מוכרחים לעבור דרך ברכה
לרחיצת רגלים (כניסה אחרת אין). ע"י זה משיגים
שהמים הם זכים.
את שאר המקומות (פירמידות ביכ"נ [בית כנסת]
[עמוד 7]
אבן עזרא העתיק אשר בו נמצאת העתקת ספר תורה
מימי ירמיהו וגן החיות לא הספקתי לבקר ומקוה לבקרם
בפעם הבאה.
את הדרך חזרה עשינוּ שוב פעם במכונית משא
עם כיסאות מרופדים. הפעם נסענוּ דרך
איסמעיליה. כל הדרך עוברת לאורך תעלת מים מתוקה
היוצאת מהנילוס ונשפכת לים ע"י מוצא תעלת סואץ.
התעלה משמשת להשקאה וספנות. השטחים לאורך צדי
התעלה מעובדים. הגדולים הם אורז תמרים ועוד.
הספנות היא ע"י פלוקקות (Fellucas) שהן סירות
שטוחות עם חרטום גבוה ותרן או שנים עם מפרשים.
בגלל הרוחות החלשות מושכים את הסירות בני אדם
ההולכים על החוף (לשם זה שביל מיוחד) ממש כמו
על הוולגה או הסינים.
מקומות היישוב הם דלים ועלובים והבתים
הם חמר וקש. הדרך הזו היא ארוכה מהראשונה והדרך
עורכת כ 4 שעות . אך היא נוחה יותר
בגלל העצים הנטועים לצדיה.
בעז"ה הגעתי בשלום למחנה
מבלי שתאונה לי כל רעה. את העיקר
שכחתי. כשהתפללנוּ והגענוּ לערבית לשמונה
עשרה פתחתי ש"ע [שמונה עשרה] של שבת וילד אחד
[עמוד 8]
נתן לי סידור ובו ערבית לשלש רגלים.
התפלאתי קצת ואח"כ נזכרתי שאני בחו"ל
ושבועות יומיים.
אצלנו במחנה בזמן העדרי נערכה תפלת
שבועות. שחרית בביהכ"נ וקריאת התורה ומוסף
בחוץ תחת כפת הרקיע. בקריאת התורה לקחו חבל
כל הנוכחים במחנה. לפני הקריאה הרצה הרב באמרו
שמצבנו דומה למצב עז הננוּ במדבר אמנם לא סיני
אך דומה לו. את המצרים (גרמנים) נצחנוּ ונשאר לנו
החלק השני להכנס לארץ הבחירה.
במשך השבוע נערכוּ אצלנוּ תחרוּיות ספורט.
גליתי בעצמי כשרון ריצה באמונים
הגעתי שני והיה לי סכוי לנסוע לקהיר לתחרויות
אליפות ארציות אך בהתחרות המקומית נפצעתי
קצת ברגל (בריצת מייל אחד) וסיכויי בטלוּ. עכשיו
רגלי ברוך השם כבר בסדר.
אצלנוּ במחנה בינתיים לא התרחשו דברים
חדשים. התזמרת עזבה את המחנה וחזרה
ארצה לאחר חיכוכים שהיו בינה לקולונל וחבל.
[עמוד 9]
בשבת הייתי בסואץ. העיר היא כיפו ערבית
טיפוסית. החם בה גדול הגנות מעטות וכו'. נמצאת
בה עדה יונית ואי אלה יהודים. נמלה הוא פורט טופיק
בשטח זה רבות הגינות והוילות. נמצאים
פה הרבה וילות על עמודי בטון בים האדום
(סוּף) המשמשות כפי הנראה לנאות קיץ לעשירי
העיר. הנמל רחב ידיים בו בקרתי ועליתי גם
על אניות. מאחת האניות פרקו מתוצרת עסיס (את
הרבה אנוּ אוכלים והלימונד ממיץ לימון מרוּכז ומומתק
מוכרים בכל הנאפיס בתערובת עם מים והוא
נפוץ בכל המזרח וכפי הנראה יהא ידוּע
אחר המלחמה בכל העולם).
בערב עשינוּ את דרכנוּ חזרה ברכבת
מבלי לשלם. בא הקונדקטור ואת שפתו אין אנוּ
שומעים הוא צעק ואיים אך לא נבהלנוּ והגענו
בשלום הביתה (אם אפשר לקרא לזה בית).
אני מקוה שאת מכתבי הקודם קבלתם
אשר יצא מפה בערך ב 18 לחדש ואני מתפלא
שעדיין אין תשובה עליו.
[עמוד 10]
כפי שתרגישוּ כתבתי מכתבי זה לשעוּרין
התחלתיו ביום ראשון שעבר ובמשך כל השבוע לא
מצאתי הזדמנות לגמרו אלא ביום ראשון זה.
בנו של רוזוב גומר את הבחינות כאן כפי
הנראה השבוע ונוסע ארצה. לי באם לא יעבירוני
לחיל הרגלים לבלות כאן כעוד 3-4 שבועות.
מכתבי זה לא נכתב בתנאים הנוחים
ביותר באשר עִטִי הנובע אבדתי כאן (לא מהבית,
קניתיו) ובדלית ברירה עלי לכתוב בצפורן רגילה
ולא על השלחן.
משכֹרתי לשם אוריינטציה היא 3 שילינג
ו 4 פנס ליום. מזה אני מקבל כל שבועיים 1.5 לירות
והשאר נשאר לזכותי ויש לי אפשרות להוציא את
היתרה בכל זמן שארצה (וביחוד לפני חפש) מזה
אתם רואים שאני חי ברוך השם לא רע.
הקורפורל שלי שבקר בארץ לא בקר בחיפה
ועל כן לא היה אצל פלדמן.
השבוע התרחש אצלנוּ עוד מאורע. חבר אחד
מהקבוצה ושמו זרבניצר (יהודי מסטנילבוב אך
עזבה לפני הרבה זמן, כ 15 שנה)
הרויח בטומבולה סכום כסף הגון ועל חשבון
[עמוד 11]
זה הזמין אותנו לבירה. מאורע זה נוצל גם
לעובדה העלאת בדרגה של 4 מאנשי
הקבוצה לדרגת לקורפורל. שתינו קצת ואכלנוּ
ושמחנוּ (מה שלא הזיק).
המאורע השני הוא העברת הסרז'נט. הוא
הועבר לחיפה לביה"ס הצבאי באחוזה לשם השתלמות
באנגלית ועוד אי אלה מקצועות אזרחיים. מאורע זה
הוחג במסבה שערכנוּ במועדון הקרוב. אמנם לא חיבבנוּ
אותו ביותר אך לשם הנמוס ערכנוּ לו
מסבת פרדה (יותר נכון חגיגת ברוך
שפטרנו) כל אחד אמר אי אלה מלים והוא ענה.
היה נדמה לי שבזמן שאנוּ דברנוּ הוא כלל לא הקשיב
אבל אין דבר. הנאומים נערכוּ [ב]עברית ותורגמוּ
[ל]אנגלית. אכלנו ארוחת ערב חגיגית, שתינו,
שרנו. ואח"כ החברה נגנו ורקדו ובזה נגמר
הערב.
ועכשיו מה שלומכם ושלום סבתא. מה עושה
צבי ואיך לומד. מתי מתחיל אצלו החפש. מה
עושה מנחם ואיך הסתדר? מה שלום הסבתא
[עמוד 12]
ומצב בריאותה מה היא עושה ואיך מרגישה? מה
שלום שני הייקלים? בכל אופן דרישת שלום
לכל חברי ידידי ומכירי. מה שלום סטפה?
לעת עתה ממנחם טרם קבלתי מכתב. בכל אופן
תמסרו לו ד"ש.
מה מצב מכון המים ואיך הענינים שם?
זמן סיום המכתב מגיע. מחשיך כבר וחשמל
אין.
ועוד פעם דרישת שלום לכלם וכל טוב
מבנכם
יהודה
מקוה אני שהמכתב הזה מספק אותכם חוץ מהכתב
ואולי עוד אי אלה שגיאות אשר לא הספקתי לתקנן
בכלל החשך
הנ"ל

עמוד 2/12
עמוד 3/12
עמוד 4/12
עמוד 5/12
עמוד 6/12
עמוד 7/12
עמוד 8/12
עמוד 9/12
עמוד 10/12
עמוד 11/12
עמוד 12/12

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יהודה מידב
מיקום: ברי, בלגיה
תאריך: 1945-10-10

מקבל/ת המכתב

שם: ציפורה ויהושע מידב
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות