22-3-49
בשירות פעיל
י. עמיחי
דאר צבאי 224/1

לאה גולדברג היקרה,
ראשית כל, אבקש את סליחתך על ששלחתי מכתב זה דוקא ל"קפה־הרלינגר". עשיתי זאת בלית ברירה. לא ידעתי את כתבתך, אך אני יודע שבאותו בית קפה אפשר למצא אותך. ומדוּע פניתי במכתב? בדרך כלל איני בַישן. אני פלמחניק ותיק, חַי בחברתי שלי, שכה נתפרסמה בהווי חייה המיוחדים. ודוקא משום זה, קשה לי לגלות את עצמי ככותב חרוזים. תכונה זו, הרי אפינית לכל דורנוּ הגדל בארץ. אגב, אני בן 25. אני כותב כבר, פחות או יותר, ברציפות. כארבע שנים. החלטתי, שהגיע הזמן להעמיד את שלי לבקרת כללית יותר, מומחית יותר. ישנם, בחברתי הלוחמת, משוררים צעירים שנתפרסמו. משוּם מה לא רציתי ששירי יעברוּ בדרכם שלהם. איך הגעתי אליך? פשוט משוּם ששירים מדברים אלי. בעזבי את חיי, על מנת לרדת לנגב, נתן לי אדם יקר מאד את הספרון "מביתי הישן". לעתים קרובות, בהפוגות קרב, או בשממון הקודר של הנגב, קראתי בו, וטוב לי.
אשר לחמר הרצוף. את שירי בלילה כתבתי לפני שבוע, בערך. לשני השירים האחרים מלאה עכשיו שנה לכתיבתם.
אנה כתבי לי את דעתך ואולי גם בעל פה.
יהודה עמיחי

נ.ב. כתבתי הצבאית.
י. עמיחי
דאר צבאי 224/1