אוֹצָרוֹת
1967 08 ביוני

יום לאחר שחרור ירושלים כותב מאיר גזית לנעמי על הקושי שבמלחמה, אבל גם על התרוממות הרוח עם שחרור העיר העתיקה וההגעה לכותל המערבי

מאיר גזית ירושלים פורסם על ידי אורלי אילני

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

על נייר מכתבים ירדני, יום אחרי שחרור ירושלים, מאיר משתף את נעמי בקשיים של המלחמה אך מרגיע אותה שהוא לא נשבר לרגע, אפילו כשהיה במצב קשה. לצד הקושי הוא מתאר גם את הרגעים המרגשים, כמו זה שהיה ליד הכותל המערבי ואת השמחה העצומה וגודל השעה. במלחמת ששת הימים שירת מאיר במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שהיה לה חלק מרכזי בשחרור ירושלים. לפני הקרבות הם שהו תקופה ארוכה מאוד בכוננות בשדה התעופה בן גוריון, עד שבאחד הערבים הופתעו לשמוע שהם עולים לירושלים. כל החיילים קיבלו פקודה לכתוב מכתבים הביתה, בידיעה שצפויים להם קרבות קשים. הם כתבו על גלויות או דפים מאולתרים, והצנזורה בדקה את תוכן הדברים. מאיר נאלץ לכתוב ברמזים לנעמי, אז חברתו ולימים אשתו. מאיר מספר שהמלחמה הייתה קשה מאוד ורבים מחבריו לא חזרו ממנה. באחד מן הקרבות נהרג על ידו

על נייר מכתבים ירדני, יום אחרי שחרור ירושלים, מאיר משתף את נעמי בקשיים של המלחמה אך מרגיע אותה שהוא לא נשבר לרגע, אפילו כשהיה במצב קשה. לצד הקושי הוא מתאר גם את הרגעים המרגשים, כמו זה שהיה ליד הכותל המערבי ואת השמחה העצומה וגודל השעה. במלחמת ששת הימים שירת מאיר במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שהיה לה חלק מרכזי בשחרור ירושלים. לפני הקרבות הם שהו תקופה ארוכה מאוד בכוננות בשדה התעופה בן גוריון, עד שבאחד הערבים הופתעו לשמוע שהם עולים לירושלים. כל החיילים קיבלו פקודה לכתוב מכתבים הביתה, בידיעה שצפויים להם קרבות קשים. הם כתבו על גלויות או דפים מאולתרים, והצנזורה בדקה את תוכן הדברים. מאיר נאלץ לכתוב ברמזים לנעמי, אז חברתו ולימים אשתו. מאיר מספר שהמלחמה הייתה קשה מאוד ורבים מחבריו לא חזרו ממנה. באחד מן הקרבות נהרג על ידו המ"מ עופר סינגר. רק מאוחר יותר הבין מאיר את מידת ההשפעה של אירועי המלחמה עליו. הוא משתף כי זיכרונות המלחמה מעלים בו לא מעט אזכורים וכעסים. בתום המלחמה, לפני שהחיילים חזרו הביתה, התקיים כנס על הר הצופים בהשתתפות אומנים רבים. אל הכנס הובאו פצועים רבים מבית החולים הדסה, מקצתם על אלונקות ואחרים על כסאות. במהלך הטקס נקב מוטה גור נקב בפעם הראשונה במספר ההרוגים והפצועים, ולאחר מכן עלה מאיר אריאל ז"ל ושר את ירושלים של ברזל. המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.

כתב היד

עמוד 1/2

כיון שאין לי ניר אחר – הרי ניר זה הוא
סמלי לכבושנו כאן – ולכן הוא בר שמוש
כמובן.
8.6.67

[עמוד 1]
שלום לך נעמיל'ה חמודה שלי!
התפניתי קצת יותר, על מנת לשבת ולכתוב לך. אני מקוה שהגלויות שכל הזמן
שלחתי הגיעו. וכמו-כן הטלפונים הביתה ששני אזרחים שהיו כאן שהבטיחו לטלפן
אף הם הגיעו.
אני משוכנע שהיית במתח עצום. אולי אף יותר עצום מזה שאנו היינו. כל הזמן
חשבתי על כך. ועל כן האנשים הראשונים שאינם מהיחידה שלנו ואשר חזרו
לירושלים העברית, קבלו מאתנו מכתבים (כמובן שאני הייתי היוזם הראשון לכך)
ואני מקוה שהם נשלחו מירושלים.
נעמילה – אני מרגיש טוב – היה קשה קצת, זהו מצב שאיני רגיל לו – מלחמה,
ובמלחמה יש להתרגל לדברים שונים ומשונים – אך לא נשברתי לרגע, אפילו
כשהייתי במצב קשה, אפילו כשנודע שכמעט בטוח שג'ק לא חי יותר…
… אני מקוה רק שגרטמן המכובד סוף, סוף התחָיֶל כבר…..
עברו עלי גם רגעים מרגשים – כמו זה שהיה ליד הכותל המערבי – כשהרב גורן
עם עוד כמה רבנים זקנים ממש בכו שם – העתונים הכריזו ש"הצנחנים
המאובקים מכוסי זיפי הזקף בכו" … – יתכן וזה היה נכון.
מאותו רגע שאנו הגענו לעיר – התחילו להגיע הרבה "פלפלים" – והרבה "אנשים
חשובים מאד" אחרים, אשר באו לראות את הכותל המערבי, ונדמה לי שכולם
רצו לנשק אותנו. – לא ידעו מה לעשות קודם אתנו – הביאו לנו משקאות וכבוד
[עמוד 2]
וסגריות ועוד… ממש כאילו בקשו לפנק אותנו – וזה הגיע לנו.
לא כל כך בזול זה עלה לנו… וזה הושג רק בזכות חבריה פנטסטים
אשר ישנם אתנו – ובחלקם כבר לא אתנו…
אך כששוכחים זאת – השמחה היא עצומה – לאט, לאט, מעכלים מה
עשינו למען המדינה שלנו – לאט, לאט אנו מבינים מה זאת ירושלים העתיקה
בשביל היהדות בכלל – ובעקר בשביל הירושלמים (דברנו עם אדם שבזמנו גר
בעיר העתיקה ואשר פונה ב- 1948 כשזו נכבשה) – נעמיל'ה – חבל על כי אינך
איתי ברגעים מרגשים כאלה. לא תביני מבלי לראות זאת – מה זאת אומרת
לראות כמעט את הרחוב בו גרים הדודים – מכאן.
זה דבר עצום, אך יחד עם זאת אני "מת"
להגיע הביתה, להיות אתך, לחבק ולנשק אותך, אני מתגעגע ורוצה
להיות כבר אתך חמודה שלי…
אני רוצה לדעת מה עם גדי ונליק…
אני רוצה כי כולם יהיו שקטים, הן אמך, הן הורי
וכמובן שאת תהיי רגועה,
אני חושב עלייך המון, ובאמת
מותק, דעי לך שאני מרגיש מצוין, וחי כרגע בתנאים מצוינים
של בן תפנוקים וכך אסים להתראות מותק משלך האוהב מאירי

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאיר גזית
מיקום: ירושלים
תאריך: 08.06.1967

מקבל/ת המכתב

שם: נעמי זמיר
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

כיון שאין לי ניר אחר – הרי ניר זה הוא
סמלי לכבושנו כאן – ולכן הוא בר שמוש
כמובן.
8.6.67

[עמוד 1]
שלום לך נעמיל'ה חמודה שלי!
התפניתי קצת יותר, על מנת לשבת ולכתוב לך. אני מקוה שהגלויות שכל הזמן
שלחתי הגיעו. וכמו-כן הטלפונים הביתה ששני אזרחים שהיו כאן שהבטיחו לטלפן
אף הם הגיעו.
אני משוכנע שהיית במתח עצום. אולי אף יותר עצום מזה שאנו היינו. כל הזמן
חשבתי על כך. ועל כן האנשים הראשונים שאינם מהיחידה שלנו ואשר חזרו
לירושלים העברית, קבלו מאתנו מכתבים (כמובן שאני הייתי היוזם הראשון לכך)
ואני מקוה שהם נשלחו מירושלים.
נעמילה – אני מרגיש טוב – היה קשה קצת, זהו מצב שאיני רגיל לו – מלחמה,
ובמלחמה יש להתרגל לדברים שונים ומשונים – אך לא נשברתי לרגע, אפילו
כשהייתי במצב קשה, אפילו כשנודע שכמעט בטוח שג'ק לא חי יותר…
… אני מקוה רק שגרטמן המכובד סוף, סוף התחָיֶל כבר…..
עברו עלי גם רגעים מרגשים – כמו זה שהיה ליד הכותל המערבי – כשהרב גורן
עם עוד כמה רבנים זקנים ממש בכו שם – העתונים הכריזו ש"הצנחנים
המאובקים מכוסי זיפי הזקף בכו" … – יתכן וזה היה נכון.
מאותו רגע שאנו הגענו לעיר – התחילו להגיע הרבה "פלפלים" – והרבה "אנשים
חשובים מאד" אחרים, אשר באו לראות את הכותל המערבי, ונדמה לי שכולם
רצו לנשק אותנו. – לא ידעו מה לעשות קודם אתנו – הביאו לנו משקאות וכבוד
[עמוד 2]
וסגריות ועוד… ממש כאילו בקשו לפנק אותנו – וזה הגיע לנו.
לא כל כך בזול זה עלה לנו… וזה הושג רק בזכות חבריה פנטסטים
אשר ישנם אתנו – ובחלקם כבר לא אתנו…
אך כששוכחים זאת – השמחה היא עצומה – לאט, לאט, מעכלים מה
עשינו למען המדינה שלנו – לאט, לאט אנו מבינים מה זאת ירושלים העתיקה
בשביל היהדות בכלל – ובעקר בשביל הירושלמים (דברנו עם אדם שבזמנו גר
בעיר העתיקה ואשר פונה ב- 1948 כשזו נכבשה) – נעמיל'ה – חבל על כי אינך
איתי ברגעים מרגשים כאלה. לא תביני מבלי לראות זאת – מה זאת אומרת
לראות כמעט את הרחוב בו גרים הדודים – מכאן.
זה דבר עצום, אך יחד עם זאת אני "מת"
להגיע הביתה, להיות אתך, לחבק ולנשק אותך, אני מתגעגע ורוצה
להיות כבר אתך חמודה שלי…
אני רוצה לדעת מה עם גדי ונליק…
אני רוצה כי כולם יהיו שקטים, הן אמך, הן הורי
וכמובן שאת תהיי רגועה,
אני חושב עלייך המון, ובאמת
מותק, דעי לך שאני מרגיש מצוין, וחי כרגע בתנאים מצוינים
של בן תפנוקים וכך אסים להתראות מותק משלך האוהב מאירי

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאיר גזית
מיקום: ירושלים
תאריך: 1967-06-08

מקבל/ת המכתב

שם: נעמי זמיר
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות