גבעת ברנר 29.7.1943
הורי היקרים,
קודם כול תודה רבה עבור כל הברכות.
כל מברק שהגיע שימח אותנו מאוד, כמו כן מכתבי דואר האוויר מכל המשפחה. אנחנו רוצים לספר לכם על החתונה שלנו: מפני שאימא של רחל קיבלה רק יומיים חופש והיגעה מעזה, ההכנות לחתונה נעשו על ידי חברתה. למרות זאת לא היו שום בעיות. רחל הגיעה לתל אביב שבוע לפני החתונה, אני הגעתי יומיים לפני. קנינו את כל הדברים החשובים לאירוע: כובע בשבילי, גרביים ממשי בשבילה. החופה התקיימה אצל רב בעל אולם חתונות גדול במיוחד. באולם היו מסודרים שולחנות ועליהם עוגות, פֵּרות ושאר מתוקים, יין, משקאות נוספים והמון־המון פרחים. שכחתי לציין שכבר משעות הבוקר המוקדמות פעמון הבית לא הפסיק לצלצל. כל הזמן הגיעו פרחים ומברקים מפלשתינה ומכל העולם.
ב(שעה) 15:30 נסענו עם שושנה ומנחם לכיוון האולם ובאיחור של עשר דקות התחילה החגיגה. שם התאספו בערך מאה איש, קרובים וידידים משני הצדדים. מה שקורה מתחת לחופה, אני מניח שאני לא צריך לספר לכם… אני רק עוד זוכר שלפנינו עמד איש שהגיע לי רק עד ל"פופיק" וזה היה הרב. זרם של מילים יצא מפיו, שכמובן לא הבנתי ממנו שום דבר. פעמיים הייתי צריך לטעום מכוס היין, אחר כך הייתי צריך לדרוך על כוס ולשבור אותה. בזה כמובן הצלחתי טוב מאוד. מדודה של רחל קיבלנו שתי טבעות זהב יפות מאוד, אחת מהן הייתי צריך לשים על האצבע של רחל. בזה נגמר הטקס. ואז התחילו לאכול. דרך אגב, זה שאני לא שותה אלכוהול אתם בטח יודעים. הצלחתי לשתות לחיים עם כל האורחים בכוסית קוניאק קטנה אחת. הכי הרבה שתיתי סיפון (סודה). היינו שם שעתיים עד שכל האורחים הלכו, ואז יכולנו ללכת הביתה. בערב מיד היינו צריכים להתכונן לארוחת ערב גדולה, שהוזמנו אליה שלושים אורחים קרובים וחברים טובים. מהצד שלי היו שם שושנה, עשהאל וחבר טוב מאוד בגילי. שטפי והיינץ היו צריכים לנסוע מיד אחרי החופה הביתה כי לא רצו להשאיר את הילדים לבדם. בזמן הארוחה נשמעו נאומים וברכות שגם הזכירו אתכם. רק לקראת אור הבוקר הגענו למנוחה. למחרת התחילה שעת הביקור החל מ(שעה) 17:00. מאז ועד חצות ביקרו לא פחות מ־250 אורחים. היו בדירה כמה מזנונים, כיסאות ושולחן בכל פינה, הכיסאות לא התקררו אף לרגע. רחל ואני לא החזקנו מעמד יותר משעתיים, ופתאום הזוג הצעיר נעלם, ואנשים תהו לאן? הלכנו עם כמה חברים לקולנוע. מה אתם אומרים על זה? גם הלילה היה קצר מאוד. למחרת בשעות הצהריים ישבנו באוטובוס ונסענו למקום שבחרנו לעשות בו את ירח הדבש. אני חושב שאפשר בהחלט להשוות אותו לעיר ניצה. זה היה בחורש קטן על שפת נחל קטן שזורם לים. שם הקמנו את האוהל שלנו ובילינו, לצערנו, רק שלושה ימים נהדרים. שימורים ואוכל אחר הבאנו איתנו, כדי להכין את הארוחות היה לנו מתקן על ספירט. זה היה נפלא. במשך כל היום לא ראינו בן אדם ואיש לא הפריע לנו ליהנות. כשהתחשק לנו הלכנו לשחות, כשרצינו לאכול אכלנו וביתר הזמן ישנו. ממש חיים של בטלנים. אני קיבלתי רק שבוע ימים חופש והייתי צריך לחזור לעבודה, ובגלל זה נאלצנו להפסיק מוקדם יותר ממה שתכננו. לא זכור לי שאי פעם היו לי שלושה ימים נהדרים כל כך. ואז חזרנו לתל אביב. בתל אביב מצאנו בכל העיתונים שיצאו יום אחרי החתונה (עם) ברכות. שלחתי לכם בדואר אוויר תמונות, כי תמונות אי אפשר לשלוח אחרת ובמכתב המצורף לתמונות סיפרתי לכם על רחל ומשפחתה. אם המכתב לא הגיע אני רוצה מהר לחזור על זה.
רחל היא בת 19 נולדה בפלשתינה ונמצאת כבר שנה בגבעת ברנר. היא למדה בבית ספר חקלאי לבנות. היא לא גבוהה מדי, היא מגיעה לי עד לכתפיים, שערות חומות שיורדות עד לעורף, עיניים ירוקות וגיזרה יפה מאוד. היא פעילה בספורט ונערה כמו שצריכה להיות. היא קוראת הרבה ושייכת לאלו שאומרים עליהם אנשים חכמים ואינטליגנטים. בדיוק כמו שדוד ג'ורג' תיאר אותה בשיר שלו*. היא אוהבת לנסוע אתי על האופנוע, ופעם אחרי שאיחרה לאוטובוס, קפצה על הסולם האחורי של האוטובוס עד רחובות. את זה היא סיפרה לי אבל לא ראיתי, והזהרתי אותה שלעולם לא תעשה את זה כי לעולם לא יהיה לה משעמם אתי. אני בכלל לא מאמין שזה קרה כי היא כל כך רכה. אבא שלה הוא איש חשוב בתנועת העבודה, מנהל בנק הפועלים ועוד כל מיני משרות נוספות, אבל על מנת להסביר לכם מה זה אומר, אני הייתי צריך ללמוד מה זה תנועת העבודה בפלשתינה. במקור הוא רוסי אבל כמעט שלושים שנה בארץ ועשה עליי רושם עצום ואני אוהב אותו מאוד. על אימא של רחל אתם ודאי תתפלאו לשמוע, היא רב טוראית בצבא הבריטי ואחות בבית חולים. לפני שהיא התגייסה היא עשתה תעמולה שבנות יהודיות יתגייסו לצבא הבריטי, ולאחר שהרבה בנות שמעו בקולה גם היא התגייסה. אני ראיתי אותה רק כמה פעמים לזמן קצר, אבל זה היה מספיק כדי להתאהב בה, זה לא רק אני, כך זה קורה לכולם. היא מלאת חיות. לרחל יש עוד אחות צעירה שלומדת בקיבוץ ולא שונה מיתר המשפחה. עכשיו רחל רוצה לספר לכם איך קיבלו אותי במשפחה שלה.

רחל:
הורים יקרים, אתם בוודאי יודעים כי אין בעיה עם הנסל במשפחה שלנו, כי כשהוא רק נכנס בדלת הבית עם החיוך הרגיל כולם התאהבו בו. מהרגע הזה התחיל להרגיש בבית והמשפחה עשתה את המיטב כדי לקבל אותו אליה. יוסיק סיפר לכם כל מה שקרה בחתונה ואני אסיים מייד, אבל אני רוצה להגיד לך אימא דבר אחד בלבד, הנס סיפר לי עלייך ועל כמה את דואגת לילדים שלך ולבעל שלך והם תמיד במחשבותיך, אני מבטיחה לך שאנסה במיטב יכולתי להיות כמוך כדי שיוסל יהיה שמח כמו בעלך וילדייך.
אנחנו יושבים כבר שעתיים על כתיבת המכתבים שלנו ואני מקווה שלא שכחנו כלום. אנחנו רק יכולים להגיד לכם שאנחנו מאושרים מאוד. שושנה ועשהאל עם מנחם בילו בחופש האחרון בדירה של ההורים של רחל ברחוב (נחום) קרוב מאוד לים. הם היו שם שבוע שלם ונהנו מאוד. בשביל מנחם זו הייתה שמחה מיוחדת לשחק כל היום בחוף הים. הוא באמת ילד מיוחד במינו. בקרוב ייכנס לבית ספר.
לחתונה שלנו קיבלנו מברקים מפליקס ומאוסטרליה, מפליקס קיבלנו גם מכתב בדואר אוויר, שהוא מבקש שנשלח לו תמונה. אני מבקש לדעת אם התמונות ששלחתי הגיעו. אנחנו הצטלמנו עוד פעם ונשלח עוד תמונות.

עכשיו המכתב לכולם,
הורים יקרים המכתב הזה לכולם:
קיבלנו מכתבים מליפמן (דוד ג'ורג' ודודה פרידל) (דוד ארנסט ודודה קטיל). סלמה רוזנברג וולף ווילי. משום מה המכתב של פרנץ ודיילה לא הגיע, בבקשה תמסרו לכולם בשמנו הרבה תודה עבור הברכות. בימים הקרובים אשלח לכולם מכתבי תודה.
אתמול הגיע מכתב עם ההעתק של השיר של דוד ג'ורג'. סיפרתי לרחל על כל משפחת ארליך אבל היא כבר מבולבלת לגמרי מכל כך הרבה קרובי משפחה. כרגע אני עובד קשה מאוד, אני יוצא בבוקר ב(שעה) 5:00 עם האופנוע חצי שעה נסיעה למקום העבודה וחוזר ב(שעה) 20:00 כל היום בשדה בעבודה קשה. מזה אתם יכולים להבין שלא קל לי לכתוב אחרי זה. שוב תודה חיבוקים ונשיקות,
יוסל ורחל.