סוניה, שלום רב!
השבוע כתבתי לך ע"י איש אפיקים, המכתב
בטח הגיע לידיך. כ"כ הגיעה בודאי הטלגרממה מדגניה
המאשרת את קבלת שתי הקבוצות המוגדרות לדגניה.
לא נוכחתי בדיון ע"א, זה שבועיים הנני מחוץ לבית.
נדמה לי שכתבתי לך כבר- יותר קל היה לי להיות
באמריקה, מאשר לפסוח על שבת כאן בתל-אביב. נוסף
לכל – ירדו כאן גשמים חזקים מלווים ברקים וסערות,
זה הטיל אימה ממש. מי צריך כאן את הגשם – העומדים
בעמדות יומם וליל?. גם לחקלאות מספיק כבר. הגשמים
המרובים הטיבו הרבה. אין כבר סכנת בצרת, ומה שקולקל
קודם אינו מרובה כ"כ.
בבית מצוקה גדולה מאד בעבודה. מעסיקים אנשים ממעגן
וממקומות אחרים. מחכים לאנשים שיבואו מקפריסין. בינתיים עוזבים
אותנו הנוער-העולה, הם עוברים לחדרה במקום גב' שגב.
הגיעו אלינו 20 ילדים. הפרולוג לקבלתם לא היה יפה.
רבקה ודינה הציגו תנאים שונים. בדרישותיהם היו צודקות,
אולם גם הקבוצה צדקה באשר לא יכלה לספק את דרישותיהן.
הסוף היה טוב. קבלו את הילדים יפה מאד. הכל הוכן
באופן מצוין. הלואי וכל ילדי קפריסין יסודרו בתנאים כאלה.
בודאי כתבו לך כבר, שרות של אפיק ילדה בן,
לא הספיקה להגיע לבית-החולים…
לא אספר לך מהנעשה בארץ. הרי שליחים מגיעים
אליכם כמעט יום יום. ולהם ידיעות "טריות"…גם
[…] טרי שבודאי יגיע גם לידיך.
בהשואה עם תל-אביב, בבית גן-עדן. בבית נחום.
כאן יריות בלי הרף. עוד איזה יריות!! ואחרי כל
זה מבטיחים שהעיקר עוד…יבוא. קובעים גם תאריכים
אולם נוכחנו כבר שלתאריכים אין כל ערך.
ברכמן פרסם עכשו שבמאי-יוני יחסלו לגמרי את
קפריסין. ואנכי מתכונן עוד לבקר אצלכם. השבוע לקחו
ממני את הפספורט. אולי יצליחו הפעם לסדר לי וויזה
ואז אגיע אליכם […]. בל תספרו לאיש. הרי
איני בטוח בזה.
וכל היתר תשמעו מאוניה ז.
אמרי נא שלום ליצחק ושרה.
יוסף