מרים'ה וילדים יקרים!
אתם זוכרים, כיצד מדקלמים [את] שלונסקי "אוף עייפתי, אוף עייפתי". אני עייפתי
עד מות מהנאומים לבחירות, […] לנשימה חופשית, כאשר גמרתי אתמול את הנאום האחרון
ברמתיים. ברחתי משם מבלי לאמר "זונט געזונד", וישר – לתל-אביב ל"בית-אוכל
[מזרחי]" ואכלתי ששליק. אח"כ נחתי קצת, אח"כ סדרתי ספרים בועלה"ח ורציתי
לדבר אתכם טליפונית, ולא הצלחתי. אחר-כך אכלתי לחם עש מנת ורבה
והלכתי להצגה החדשה של "הבימה". מה להגיד לכם-הצגה "עצומה", יוצאת
מן הכלל. רובינה יותר מיוצאת מן הכלל.. ומסקין, וגם הצעירים טובים.
הצגה מסכנת, נוגעת לכל אחד ואחד, פוגעת בפצע כ"כ טרי, ובכ"ז מקבלים אותה
ההרגשה מתקה מאד ובספוק. זהו נצחון גדול להבימה, לרובינה ו..לקפת הבימה
מה שגם כן חשובה בימינו אלה.
ועתה- הנני מתכונן לקבל את החליפה החדשה, ומחכה ללבנים, לחלצות
ולמכתבים. ושמא מישהו יכתוב לי כמה שורות. הרי אינני כ"כ משוגע כזאב
ורחל שמחכים כבר למכתבים [משי].. אולם אני מחכה שמישהו יכתוב לי על
שי, על [זכרוני], על דפנה, על ניצה ושי.. נורא רציתי לדעת כיצד עבר הטיול
של הילדים לצפת. ובכלל-רציתי להיות בבית, נורא. לעומת זאת,
הנני נוסע היום לישיבת-לילה במעלה-החמשה (לא נשבע נחת) ומחר
לירושלים- עד יום החמישי. כך בליל שבת אהיה אי"ה בביתנו
ועד אז, שמא תוכלו לכתוב לי משהו לירושלים?!
בנשיקות רבות
אבא