16/6/48 Lamelta N.Y.
דוד זרבבל יקירי!
אתמול קבלתי בפעם הראשונה מכתבים מהבית ובתוכו מכתב
מדודה שולמית וגם מכתבים מהסבא והסבתא שנשלחו לך דרכנו. מכתבה של
אמא הוא מה-6 ליוני ובו מספרת לנו בקצרה על ההפצצה שהיתה בראשון
ועל הנס שקרה לרנה סגל (רינה זייגר (וילדה שנצלו הודות לעקשנותה של רינה
כשסרבה להסתתר בחנות המכולת "ספקת" (בבית של גלוביצ'יק ליד דרום-יהודה)
ורצה עם ילדה למקלט הצבורי שנמצא בפרדס המושבה. הפצצה התפוצצה
ליד פתח החנות והחנות נתרסקה כליל והאנשים בתוכה נחבלו ונפצעו.
אמא לא מזכירה שמות בכלל ומתקבל אצלי הרושם שצער היחיד
חסר ערך הוא בימים אלה. כי המסירות וההקרבה העצמית הפכה את הישוב
לצבא אדיר וחזק שלמרות הכל ועל אף הכל ינצח את אויבינו הרבים. אני מקוה
שמכתבו של הסבא יעודד אותך כי מי כמוהו מרגיש את המעמסה הכבדה
שנפלה על הדור הצעיר שלנו כדי להגן ולהבטיח את קיום מדינתו שבנינה
החל לא כמה ימים לאחר הכרזת המדינה העברית או לאחר הכרזת החלוקה אלא
בשנת 1882 כשהסבא ושאר הגבורים באו להתישב בחולות ראשון. והסבתא כמה
היא מרגישה את המלחמה שלנו ובטחונה הרב בנצחון ובחיילינו. קראתי את
מכתביהם כמה פעמים ודמעות נוצצו בעיני בכל פעם כשקראתי שאמנון שלך השתתף
בכמה קרבות והצטיין ושי שלנו שכבר הספיק להפצע בעינו והרגיש בגופו כי
הוא נתן למען הגנת מדינתנו. כמה מקנא אני בגבורים שלנו. לפעמים מהרהר אני
כשאני נזכר באיזה מסירות נפש נלחמתי למען אמריקה (ארץ השחרור….) כשנהלתי
מכוניות מלאות פצצות אוירונים בדרכי המדבר המערבי העקלקלות…. האם היה
כדאי כל זה…. ושאר חיילינו שנפלו במדבר כדי להציל את מעצמות הדמוקרטיה….
קראתי השבוע מכתב של ילדה בת 16 הכותבת מת"א. והיא שואלת לתומה ואומרת:
"הרי אנו כאן בארץ נלחמים לא רק למעננו, אלא בעצם נלחמים אנו למען 58 מעצמות
העולם כדי להצילו מידי כוחות הרשע והזדון…. וחושב אני לעצמי שאם צעירינו
בני 16—17 בארץ חדורים הכרה זו ומרגישים את התפקיד הגדול שהוטל
עליהם אין ספק שננצח. אצלי אין חדש רב אני לומד ונעשיתי למרצה.
כי בשבתות אני עסוק בהרצאות למען האטודה הנקראת כאן Amerians for Hagana
זהו מעין משרד אינפורמציה של ההגנה. אני מקוה שמכתבים אלה יגיעו
אליך אם אינך נמצא יותר בבואנוס איירס ושתודיע לנו על שנוי כתבתך
אם תסע לצ'ילי או לברזיל. שרלה מוסרת לך שלום ונכתוב שנית כשנקבל
את מכתבך.
נשיקות שלך
יוסף