יוסף כותב מניו יורק מכתב תנחומים לדודו זרובבל, שנמצא בדרום אמריקה, על נפילת בנו במלחמת העצמאות
סיפור רקע
מכתב התנחומים של יוסף זיגר לדודו זרובבל חביב, שבנו אמנון נפל על הגנת הנגב במלחמת העצמאות. "אמנון שלך הוא אבן יקרה בבנין הגדול ההולך ונבנה בימים אלה בארץ והוא צבא ישראל", כותב יוסף, ומבטא את רצונו להנציח את זכרו של בן דודו בהקמת נקודת התיישבות חדשה בנגב על שמו.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
כתב היד
6 אוגוסט 1948
דוד זרבבל יקר,
הפצע עדיין טרי, והכאב גדול ולכן קשה לי להתרכז
ולהביע לך בכתב את כל המתרחש בלבי לאחר מותו של אמנון הגבור. אבל בעזרתה
של אמא שבמכתבה תארה באפן כה מזהיר את המפקד הגדול שנערך בת"א
בכ' בתמוז חושב אני שאצליח במדת מה להקל את כאבך וצערך הגדול. אמא
צדקה בתאורה הפשוט כשכתבה: "כל אחד מהחיילים שצעדו כשעל פניהם חיוך מלא גאות
נצחון נראה לי כאמנון שלנו". אמנון שלך הוא אבן יקרה בבנין הגדול ההולך
ונבנה בימים אלה בארץ והוא צבא ישראל. הגורל רצה שאתה ודודה שולמית
ושאר משפחתנו נשלם מחיר כה יקר בעד חרותנו ועתיד מדינתנו הצעירה,
אבל עלינו לזכור שאמנון מת מות גבורים. ורוחם של גבורי ישראל היא המזכה
את קימונו ומצוה לנו להמשיך את מלחמת הגבורה להחזרת עטרת ישראל
על אפם ועל חמתם של שונאינו. כתבתי לכם שאמנון במותו צוה לנו בני המשפחה
להמשיך את חלומו הנשגב, והוא כבוש הנגב. אני חושב לחזור ארצה
בעוד כמה חדשים ומקוה שבעזרת שאר בני המשפחה אוכל להגשים קיום מצבה
חיה שתשא את שמו של אמנון לעד. אני חושב שכדי להנציח
את שמו ורוחו של אמנון שלנו עלינו לעבוד למען יצירת נקודת התישבות חדשה
בנגב שתקרא גבעת אמנון כי אמנון היה איש הנגב ולפי הידיעות שקבלתי
נקבר בגבר-עם. קשה להאמין כי "גוץ" מלא התנועה נפרד מאתנו לעד
אבל רק בהמשך עבודתנו החשובה וביחוד תפקידך בנכר נוכל כולנו וביחוד
אתם ההורים להתנחם. חזק ואמץ ואזור כח להמשיך את תפקידך
החשוב עד הסוף. אני מקוה שתודיע לנו אם יזדמן לך לעבור דרך
ניו-יורק בדרכך הביתה. אני מצרף למכתבי מכתב שנתקבל הבקר
מדודה שולמית. אמא כתבה לי ששולמית שלך היא גבורה בפני עצמה
ובאמץ רב נשאה את כאבה הגדול והתחבטה בשאלה הקשה אם להודיע
לך על האסון. שרקה תכתוב לך בהזדמנות אחרת.
שלך יוסף
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
6 אוגוסט 1948
דוד זרבבל יקר,
הפצע עדיין טרי, והכאב גדול ולכן קשה לי להתרכז
ולהביע לך בכתב את כל המתרחש בלבי לאחר מותו של אמנון הגבור. אבל בעזרתה
של אמא שבמכתבה תארה באפן כה מזהיר את המפקד הגדול שנערך בת"א
בכ' בתמוז חושב אני שאצליח במדת מה להקל את כאבך וצערך הגדול. אמא
צדקה בתאורה הפשוט כשכתבה: "כל אחד מהחיילים שצעדו כשעל פניהם חיוך מלא גאות
נצחון נראה לי כאמנון שלנו". אמנון שלך הוא אבן יקרה בבנין הגדול ההולך
ונבנה בימים אלה בארץ והוא צבא ישראל. הגורל רצה שאתה ודודה שולמית
ושאר משפחתנו נשלם מחיר כה יקר בעד חרותנו ועתיד מדינתנו הצעירה,
אבל עלינו לזכור שאמנון מת מות גבורים. ורוחם של גבורי ישראל היא המזכה
את קימונו ומצוה לנו להמשיך את מלחמת הגבורה להחזרת עטרת ישראל
על אפם ועל חמתם של שונאינו. כתבתי לכם שאמנון במותו צוה לנו בני המשפחה
להמשיך את חלומו הנשגב, והוא כבוש הנגב. אני חושב לחזור ארצה
בעוד כמה חדשים ומקוה שבעזרת שאר בני המשפחה אוכל להגשים קיום מצבה
חיה שתשא את שמו של אמנון לעד. אני חושב שכדי להנציח
את שמו ורוחו של אמנון שלנו עלינו לעבוד למען יצירת נקודת התישבות חדשה
בנגב שתקרא גבעת אמנון כי אמנון היה איש הנגב ולפי הידיעות שקבלתי
נקבר בגבר-עם. קשה להאמין כי "גוץ" מלא התנועה נפרד מאתנו לעד
אבל רק בהמשך עבודתנו החשובה וביחוד תפקידך בנכר נוכל כולנו וביחוד
אתם ההורים להתנחם. חזק ואמץ ואזור כח להמשיך את תפקידך
החשוב עד הסוף. אני מקוה שתודיע לנו אם יזדמן לך לעבור דרך
ניו-יורק בדרכך הביתה. אני מצרף למכתבי מכתב שנתקבל הבקר
מדודה שולמית. אמא כתבה לי ששולמית שלך היא גבורה בפני עצמה
ובאמץ רב נשאה את כאבה הגדול והתחבטה בשאלה הקשה אם להודיע
לך על האסון. שרקה תכתוב לך בהזדמנות אחרת.
שלך יוסף
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?