אוֹצָרוֹת
1948 25 ביוני

יוסף נאלץ לעבור לתל אביב בשל עבודתו, הוא כותב לאשתו ולילדיו על מצב רוחו העגום בשל המצב במדינה

יוסף ברץ תל אביב פורסם על ידי מערכת אוצרות
מרים ברץ

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

יוסף ברץ, חבר הכנסת הראשונה וחבר קיבוץ דגניה, כותב לבני משפחתו שבקיבוץ בעודו שוהה בתל אביב במסגרת עבודתו כמייסד ומנהל "הוועד למען החייל". במכתבו הוא מתאר את התסכול שחש עקב המצב הביטחוני הרעוע במדינה הצעירה. הוא מבין שלאור העובדה ששוב הופר השקט, הוא ייאלץ להישאר הרחק מהם גם בשבת הקרובה. המכתב באדיבות ארכיון קיבוץ דגניה. התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ דגניה א', http://bit.ly/2HgfZG3

יוסף ברץ, חבר הכנסת הראשונה וחבר קיבוץ דגניה, כותב לבני משפחתו שבקיבוץ בעודו שוהה בתל אביב במסגרת עבודתו כמייסד ומנהל "הוועד למען החייל". במכתבו הוא מתאר את התסכול שחש עקב המצב הביטחוני הרעוע במדינה הצעירה. הוא מבין שלאור העובדה ששוב הופר השקט, הוא ייאלץ להישאר הרחק מהם גם בשבת הקרובה. המכתב באדיבות ארכיון קיבוץ דגניה. התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ דגניה א', http://bit.ly/2HgfZG3

כתב היד

עמוד 1/2

מרים'ה, כיצד יגיע המכתב לילדים?!
יום שבת 25.6.48
תל אביב
מרים'ה וילדי היקרים מאד!
מה קרה לאבא שלכם? שבוע ימים מהבית, לשבת לא חזר ויותר מזה – אף טליפון, אף טלגרמה, אפילו לא מכתב או פתק…
כן, קרה משהו. בז'רגון – יצאתי לגמרי מהתלם… אינני משתלט על עצבי שהתערערו לגמרי. הסיבה לכך – מספיקות והן מתרבות מיום ליום. הנה מספיק ענין אצ"ל בת"א, אולם כאשר כל זה הזדמן עם האסון הפרטי שלנו – מצבו של תוליק, הרי אפשר היה באמת להשתגע. והרי אני ידעתי יותר מכולם את מצבו והסכנה האיומה בו היה נתון. עוד לא חלפה הסכנה כליל, אולם נכון הוא שמצבו מניח את הדעת. "הסכנה הרגעית" חלפה לפי דעת הרופאים. עכשיו אנו נתונים לחסדי השמיים ולרחמים אם ההתפתחות תהיה כמו שהיא עד כה, יהיה יסוד לגלות שיצא מהסכנה ובמשך זמן ארוך יבריא.
אתם רואים, באיזה הסתייגות הנני כותב: אולי גם זה נובע מתוך מצב-רוחי המיוחד. אולי הושפעתי היום מהפסקת ההפוגה ע"י המצרים. ואולי – לא צריך לחפש סיבות, ככה אנו בתקופה זו.
והתוך כל זה אני צריך לשבת בישיבות, לשמוע דו"ח מגזר, מניר-עם, [ממשק] ירושלים ולא לדעת להושיט כל עזרה. במצב זה – הנה צריך לשמש נשיא לועד למען החייל..
במצב זה – הנני צריך להתכונן לישיבת מרכז [ח"פ], בו אצטרך לנאום, במצב זה – אני צריך להישאר בשבת כאן, בשעה שכ"כ רציתי להיות בית, להיות אתכן יקירות, להיות בחיפה… כיצד זה שבוע ימים לא ראיתי את […]
[…] הרי אני מקוה בבית רחל ושומע מהסגן-מחותן (זאב) על שי "שאין דוגמתו בהיסטוריה האנושית"..
על אף כל זה, גוברים הגמגומים ונחלשים עוד יותר העצבים, ואינני יודע מה יהיה סו"ס גורל האבא שלכם?…
מובן, ידעתם את המוצא – הפסקת המלחמה, מבחוץ ומבפנים. זהו המוצא היחידי. אולם כיצד עושים את זאת? מי יכול להאמין בנס כזה. ובכן, לא טוב.
ישיבת מרכז-החבר תמָשך גם ביום שני. אני חולם להגיע לחיפה-דגניה עוד באמצע השבוע. אולם מי יודע אם אוכל לבצע את תכניתי זו. ע"כ הייתי שמח מאד לו מישהו משם המה משם היה מרחם עלי וכותב לי כמה מלים. מאז באה אמא לפה, לא שמעתי על שי הגדול שעזבתיהו חולה. על דפנה שמעתי מפי גדעון. האמנם תעבור לרמת-יוחנן? וניצה? ושי הקטן, העבר כבר לבית הילדים?
את הגדולים לא אמנה אחד אחד, על כולם ועל כל דגניה אני רוצה לשמוע.
לכולכם – שלום חביבי
אבא.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יוסף ברץ
מיקום: תל אביב
תאריך: 25.06.1948

מקבל/ת המכתב

שם: מרים (אשתו) והילדים
מיקום: דגניה א'

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

מרים'ה, כיצד יגיע המכתב לילדים?!
יום שבת 25.6.48
תל אביב
מרים'ה וילדי היקרים מאד!
מה קרה לאבא שלכם? שבוע ימים מהבית, לשבת לא חזר ויותר מזה – אף טליפון, אף טלגרמה, אפילו לא מכתב או פתק…
כן, קרה משהו. בז'רגון – יצאתי לגמרי מהתלם… אינני משתלט על עצבי שהתערערו לגמרי. הסיבה לכך – מספיקות והן מתרבות מיום ליום. הנה מספיק ענין אצ"ל בת"א, אולם כאשר כל זה הזדמן עם האסון הפרטי שלנו – מצבו של תוליק, הרי אפשר היה באמת להשתגע. והרי אני ידעתי יותר מכולם את מצבו והסכנה האיומה בו היה נתון. עוד לא חלפה הסכנה כליל, אולם נכון הוא שמצבו מניח את הדעת. "הסכנה הרגעית" חלפה לפי דעת הרופאים. עכשיו אנו נתונים לחסדי השמיים ולרחמים אם ההתפתחות תהיה כמו שהיא עד כה, יהיה יסוד לגלות שיצא מהסכנה ובמשך זמן ארוך יבריא.
אתם רואים, באיזה הסתייגות הנני כותב: אולי גם זה נובע מתוך מצב-רוחי המיוחד. אולי הושפעתי היום מהפסקת ההפוגה ע"י המצרים. ואולי – לא צריך לחפש סיבות, ככה אנו בתקופה זו.
והתוך כל זה אני צריך לשבת בישיבות, לשמוע דו"ח מגזר, מניר-עם, [ממשק] ירושלים ולא לדעת להושיט כל עזרה. במצב זה – הנה צריך לשמש נשיא לועד למען החייל..
במצב זה – הנני צריך להתכונן לישיבת מרכז [ח"פ], בו אצטרך לנאום, במצב זה – אני צריך להישאר בשבת כאן, בשעה שכ"כ רציתי להיות בית, להיות אתכן יקירות, להיות בחיפה… כיצד זה שבוע ימים לא ראיתי את […]
[…] הרי אני מקוה בבית רחל ושומע מהסגן-מחותן (זאב) על שי "שאין דוגמתו בהיסטוריה האנושית"..
על אף כל זה, גוברים הגמגומים ונחלשים עוד יותר העצבים, ואינני יודע מה יהיה סו"ס גורל האבא שלכם?…
מובן, ידעתם את המוצא – הפסקת המלחמה, מבחוץ ומבפנים. זהו המוצא היחידי. אולם כיצד עושים את זאת? מי יכול להאמין בנס כזה. ובכן, לא טוב.
ישיבת מרכז-החבר תמָשך גם ביום שני. אני חולם להגיע לחיפה-דגניה עוד באמצע השבוע. אולם מי יודע אם אוכל לבצע את תכניתי זו. ע"כ הייתי שמח מאד לו מישהו משם המה משם היה מרחם עלי וכותב לי כמה מלים. מאז באה אמא לפה, לא שמעתי על שי הגדול שעזבתיהו חולה. על דפנה שמעתי מפי גדעון. האמנם תעבור לרמת-יוחנן? וניצה? ושי הקטן, העבר כבר לבית הילדים?
את הגדולים לא אמנה אחד אחד, על כולם ועל כל דגניה אני רוצה לשמוע.
לכולכם – שלום חביבי
אבא.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יוסף ברץ
מיקום: תל אביב
תאריך: 1948-04-14

מקבל/ת המכתב

שם: מרים (אשתו) והילדים
מיקום: דגניה א'

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות