יום חמישי 25.6.70

[עמוד 1]
ליקירותי שלום רב.
יקירותי ככל שהזמן מתקרב לקיצו, כך סבלנותי
פוקעת לאט לאט, לא זכור לי אפילו בשרות
מילואים קודם שכל כך התגעגעתי אליכין, אני
חושב גם שזה בגלל החופש הקצר, באתי ליום
ראיתי אתכין והייתי חייב לחזור. וזה מה ששובר
אותך. אבל אנחנו פה סופרים את הימים
ואני חושב שאנחנו סופרים אותם כל 1/4 שעה
עוד שבעה ימים וחסל. ואז (נוכל) נהיה יחדיו.
חוץ מזה אנא אל דאגה שלומי בסדר גמור
אני לא מקבל כבר מכין מכתבים מדוע?
כתבו אנא.
אני מנסה להתקשר אתכין טלפונית אבל זה
קשה אולי אחרי שבת אני אוכל לתפוס קו.
ליזה יקירתי אהובתי. מה שלומך, ואיך היד
האם בקרת אצל הרופה [רופאה], במדה ולא תגשי
בהקדם האפשרי.
עכשיו את השובבה הקטנה. יקירתי הקטנה
מה שלומך, ואיך את משגיחה על אמא
[עמוד 2]
וכמובן על עצמך את, אל תסתובבי בשמש בלי כובע
כמו כן מדוע את לא כותבת לי מכתב או
מציירת לי ציור, אני אשמח מאוד אם תשלחי
לי. ובכן אני מקוה שאתן תקראנה את מכתבי
לקראת שבת ובמחשבתכין ובאותו מעמד
תוכלו לומר יחד אתי עוד 4 ימים וזהו.
יקירותי זה יותר מדי, באמת.
אבל אל דאגה אני שומר על עצמי אך ורק למענך
זכרו זאת ואנא החזרנה לי באותה מידה
אני מודה לכן.
כמו כן אני חשבתי ברגע זה שהימים
(אולי לא) אבל עוברים יותר מהר אלוואי [הלוואי],
היום יוצא משהוא מהחברה לחופש, והוא ישלשל
את המכתב לת.ד. כך שאני מקוה שתקבלו
אותו מהר.
במידה ולא אכתוב אל דאגה אולי מפני
שזה הסוף או שאני מחכה בכליון עינים לסוף.
אבל זה לא קשור בכין [בכן] אתן המשכינה לכתוב
ולכתוב הרבה, אני אשתדל לכתוב, בשבת.
מתגעגע ואוהב אותכין מאוד.
להתראות
יוסי
א.א.אותכן.מ.מ.מ [אני אוהב אתכן מאוד מאוד מאוד]