יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם יזהר בוכמן לא תיאר לעצמו שיכתוב למשפחתו מכתב ממבואות איסמעליה, ושיספר על פעולות צה״ל והמלחמה
סיפור רקע
באוקטובר 1973 היה יזהר בוכמן צוער בקורס קצינים. בערב שבת, לאחר שבוע ניווטים יצא הביתה לחופשה, אך למוחרת, ביום שבת, שהיה גם יום כיפור, התחילו להתרוצץ שמועות.
יזהר מספר: "לקחתי את הפיז'ו ונסעתי, כן, ביום כיפור לבית ליד מקום ישיבתו של הגדוד שלי – 202. אף שנמצאתי בקורס קצינים ולא הייתי שייך לגדוד, הרגשתי צורך ללכת למקום שהיה הקרוב ביותר לליבי. הפלוגות היו פזורות בכל הארץ. ש.ג, קצת שאלות, מעט תשובות, וחוזרים לת"א... כשחזרתי כבר הגיע הטלפון שהכניס גם אותי לעניינים... ברבות השנים ובשיבושי זיכרון יעידו אנשים שהבינו שפרצה מלחמה. אני זוכר היטב שעד למוחרת בבוקר חשבנו שמדובר ביום קרב שבו האויב מפגיז, מפציץ, אנחנו משיבים אש, ובתום יום־יומיים השקט חוזר."
ב־25.10.73 התפנה יזהר משדה הקרב ושב לבה"ד 1 כדי לגלות שהסבו את פלוגתו לחיל השריון. יזהר ניסה בכל כוחו לחזור לגדוד 202, ואף התחייב
יזהר מספר: "לקחתי את הפיז'ו ונסעתי, כן, ביום כיפור לבית ליד מקום ישיבתו של הגדוד שלי – 202. אף שנמצאתי בקורס קצינים ולא הייתי שייך לגדוד, הרגשתי צורך ללכת למקום שהיה הקרוב ביותר לליבי. הפלוגות היו פזורות בכל הארץ. ש.ג, קצת שאלות, מעט תשובות, וחוזרים לת"א... כשחזרתי כבר הגיע הטלפון שהכניס גם אותי לעניינים... ברבות השנים ובשיבושי זיכרון יעידו אנשים שהבינו שפרצה מלחמה. אני זוכר היטב שעד למוחרת בבוקר חשבנו שמדובר ביום קרב שבו האויב מפגיז, מפציץ, אנחנו משיבים אש, ובתום יום־יומיים השקט חוזר."
ב־25.10.73 התפנה יזהר משדה הקרב ושב לבה"ד 1 כדי לגלות שהסבו את פלוגתו לחיל השריון. יזהר ניסה בכל כוחו לחזור לגדוד 202, ואף התחייב לחתום קבע למשך שנתיים, אך דבר לא עזר. רק לאחר מאמצים רבים, ובזכות כישוריו בקריאת מפות. הוא מונה בסופו של דבר למפקד מרכז גיוס חטיבתי. הוא היה אז סג"מ צעיר, וזה היה תפקיד בתקן של סרן. בתפקיד זה עסק יזהר בהקמת מערך גיוס לאנשי מילואים מכל רחבי הארץ.
בזמן המלחמה הרבה יזהר לכתוב למשפחתו על שלומו ועל המאורעות שעבר. כמה חברים טובים נפלו בשדה הקרב, בהם ישי מנדל חברו הטוב של יזהר מאז כיתה א'. במכתב הזה הוא כותב כי לאט לאט לומדים להמשיך הלאה עם הכאב על החברים שנפלו.
המכתב נכתב כשיזהר היה בצד המערבי של תעלת סואץ. הוא מספר על הניסיון להתבדח קצת על המאורעות, אבל בעיקר נהנה מן השקט ששורר במקום, ממקלחת ראשונה, ממדים חדשים ומהנופים היפים.
כתב היד
יום ד' 24.10.73
[עמוד 1]
מי חלם פעם לשבת במבואות איסמעליה בצד המערבי של תעלת-
סואץ ולכתוב מכתב למשפ' בוכמן היושבת בתל-אביב. מזג-האוויר
כאן נפלא, כרגע אני נמצא בקצה כפר-פרבר של העיר מתחת
לשני אקלפטוסים מטילי-צל. לידי מסילת-רכבת המפרידה בין הכפר
לבין ג'ונגל רחב הנמצא בינינו לבין אגם תמסח (3 ק"מ מכאן).
הג'ונגל הזה הוא מעין בבואה של הג'ונגלים האפריקניים המפורסמים.
שקט שורר מאז הבוקר. לא עוד יריות לא עוד שריקות פגזים מאיימות
רק שקט ואוויר צח. השעה עכשיו 2:45 בצהרים. אני מקווה שגם
בהמשך בזמנים הקרובים כל זמן שצהל ישהה פה ישרור שקט
כדוגמת זה המקיף אותנו כרגע. מי שיבקר כאן עכשיו יקשה
לו להאמין שפה התנהלה מלחמה שרק לפני שעות אחדות הסתיימה.
ישנם כאן מקומות יפים, נופים פסטורליים ממש.
אתמול מצאנו כאן איזו משאבת-מים ובאמצעותה התרחצנו.
פעם ראשונה מאז יום-הכיפורים שהתרחצתי ממש. זו הייתה אחת
החוויות הגדולות מן המלחמה הזו. היום קיבלנו גם גרביים ולבנים
חדשים כנראה תרומה של איזה מיליונר. כמו כן החלפנו מדים.
עכשיו אנחנו נראים כמו חתנים לפני חתונה רק במקום כיפה
יש לנו קסדה ובמקום חליפה- חגור קל, נשק וכו'.
מצב-הרוח מרומם. המוראל גבוה. מתחילים להתבדח ע"ח המאורעות
שעברנו בשבועים וחצי האחרונים. מנסים לשכוח את מראות הזוועה שראינו
במלחמה זו, וכאלה לא חסרו. ממשיכים בחיים כרגיל לאחר הבלגת
הכאב על חבר'ה ועל אשנים [אנשים] שהכרנו שנפלו, כן, לומדים גם לחיות
בלעדיהם ועם הכאב שהותירו בנו בנפלם, כמו שנאמר באחד השירים
שלאחר ששת-הימים: "נוטים לא להזכיר את אלה שאינם".
[עמוד 2]
המטרד הקבוע שלנו בשבוע האחרון נשאר לצערנו: מטרד הזבובים
והיתושים. כל גופי מלא בעקיצותיהם של הברחשים הללו אבל הם
מהווים מטרד קטן. מחכים כל יום להתפנות מכאן מאחר
ואנו חייבים לגמור את מה שהיינו אמורים להמשיך לאחר הרגילה.
וכיום לאחר שתראו את רשימת הנופלים תבינו עד כמה נחוצים
אנו כיום לצה"ל כמפקדים.
אני מקווה שאתם מסתדרים היטב ושאבא כבר חזר מן המילואים.
ד"ש לכולם
יזהר.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
כתב היד
יום ד' 24.10.73
[עמוד 1]
מי חלם פעם לשבת במבואות איסמעליה בצד המערבי של תעלת-
סואץ ולכתוב מכתב למשפ' בוכמן היושבת בתל-אביב. מזג-האוויר
כאן נפלא, כרגע אני נמצא בקצה כפר-פרבר של העיר מתחת
לשני אקלפטוסים מטילי-צל. לידי מסילת-רכבת המפרידה בין הכפר
לבין ג'ונגל רחב הנמצא בינינו לבין אגם תמסח (3 ק"מ מכאן).
הג'ונגל הזה הוא מעין בבואה של הג'ונגלים האפריקניים המפורסמים.
שקט שורר מאז הבוקר. לא עוד יריות לא עוד שריקות פגזים מאיימות
רק שקט ואוויר צח. השעה עכשיו 2:45 בצהרים. אני מקווה שגם
בהמשך בזמנים הקרובים כל זמן שצהל ישהה פה ישרור שקט
כדוגמת זה המקיף אותנו כרגע. מי שיבקר כאן עכשיו יקשה
לו להאמין שפה התנהלה מלחמה שרק לפני שעות אחדות הסתיימה.
ישנם כאן מקומות יפים, נופים פסטורליים ממש.
אתמול מצאנו כאן איזו משאבת-מים ובאמצעותה התרחצנו.
פעם ראשונה מאז יום-הכיפורים שהתרחצתי ממש. זו הייתה אחת
החוויות הגדולות מן המלחמה הזו. היום קיבלנו גם גרביים ולבנים
חדשים כנראה תרומה של איזה מיליונר. כמו כן החלפנו מדים.
עכשיו אנחנו נראים כמו חתנים לפני חתונה רק במקום כיפה
יש לנו קסדה ובמקום חליפה- חגור קל, נשק וכו'.
מצב-הרוח מרומם. המוראל גבוה. מתחילים להתבדח ע"ח המאורעות
שעברנו בשבועים וחצי האחרונים. מנסים לשכוח את מראות הזוועה שראינו
במלחמה זו, וכאלה לא חסרו. ממשיכים בחיים כרגיל לאחר הבלגת
הכאב על חבר'ה ועל אשנים [אנשים] שהכרנו שנפלו, כן, לומדים גם לחיות
בלעדיהם ועם הכאב שהותירו בנו בנפלם, כמו שנאמר באחד השירים
שלאחר ששת-הימים: "נוטים לא להזכיר את אלה שאינם".
[עמוד 2]
המטרד הקבוע שלנו בשבוע האחרון נשאר לצערנו: מטרד הזבובים
והיתושים. כל גופי מלא בעקיצותיהם של הברחשים הללו אבל הם
מהווים מטרד קטן. מחכים כל יום להתפנות מכאן מאחר
ואנו חייבים לגמור את מה שהיינו אמורים להמשיך לאחר הרגילה.
וכיום לאחר שתראו את רשימת הנופלים תבינו עד כמה נחוצים
אנו כיום לצה"ל כמפקדים.
אני מקווה שאתם מסתדרים היטב ושאבא כבר חזר מן המילואים.
ד"ש לכולם
יזהר.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
רגע צליחת התעלה במלחמה כפי שצילם יזהר בוכמן 
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?
