יחיאל מיכל תוהה על הטוב הנובע כתיבת מכתבים כאשר חולף זמן רב עד קבלתם, ובכל זאת הוא כותה על המצב הכלכלי בארץ וכל היחסים המשתפרים בין יהודים לערבים
סיפור רקע
מיכל פותח את המכתב לאפרת ולנכדיו במשל. בהמשך הוא מתעניין בהשפעת המצב הכללי בעולם על חייהם, מתייחס אל הבדלי מזג האוויר בין הארץ לארה"ב ומספר על אספת פרדסנים ערבים ויהודים שהתקיימה בתקווה שתסייע למצבם הכלכלי. מיכל מתייחס לכך שהוא עובד מעט ובעיקר עוסק בתחביבים ומביע דעתו על מקומם של מכתבים בעולם שהחדשות עוברות בו במהירות.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי.
אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לגרמניה והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי.
אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לגרמניה והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת לכמה משפחות. בתקופה זו הצליח צבי להעביר למשפחתו רק סכום כסף מוגבל ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים הבינו כי המלחמה מתארכת והתירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה. אפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, אז יכלו אפרת והילדים לעבור לגור בדירת רכבת. למרות הקשיים הכלכליים הצליחה אפרת ליצור לילדים בית מסודר וחיים יציבים, הם למדו בתיכון ובקיץ היו במחנות קיץ של "הבונים" ואחר כך של "בית"ר". לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס גדעון משה לצבא ארה"ב ובשנת 1944 נהרג בגרמניה, כמעט בן 20 היה בנופלו. בקיץ 1945, לאחר קרוב לשש שנות שהות בארה"ב, חזרו אפרת ובתה ארצה באונייה הראשונה שהסיעה אזרחים לאלכסנדריה, ומשם המשיכו ברכבת לישראל.
כתב היד
[עמוד 1]
ראשון לציון יום ד" י"ד שבט תרנ"ן
לבני החביבים והיקרים
הנה קבלתי את מכתבכם מתאריך 16-12-39 ובו יש דברים
כמעין המשכים על המכתבים שקבלתם מאתנו שגם הם הלכו ונדדו
סחור סחור עד שהגיעו לידכם. וזה מזכירני מה שספרו על המשטר
הצַריסטי הקדמון ועל זריזותם הנפלאה. פעם משפחה עשתה חוזה
עם מינקת אחת להניק את ילדם. ובאחד הימים עזבה והלכה לה.
וכמובן הגישו עליה משפט. המשפט אמנם יצא לפועל ופסק הדין
ניתן שעל המינקת תיכף לשוב להניק את הילד, אך באותו יום כבר
למד הילד באוניברסיתה [באוניברסיטה]. האמת נתנה להאמר שנִטלה לגמרי חשק הכתיבה
כי איזה טעם יש בלחם עתיק מלא עובש? בדורנו אי אפשר לסבול
כגון דא בעת ששומעים ברדיו שלש פעמים ביום כל מה שנעשה
בכל כדור ארצנו. אך בכל זאת עם קבלת מכתב אף כי הוא
ישן נושן מעורר איזה קונטקט חשמלי וכל נימי הלב מזדעזעים כאילו
הוזרק בהם איזה זרק מעודד. בת פֶשֶׁע ברכה באה בכונה [בכוונה] לראשון
לראות אותי ובלתה איזה שעות בביתנו ואמרה שתיכף לבואה לאמריקא [לאמריקה]
תחפש אותך, גם קבלה את הכתובת שלך ובודאי כבר התראתן.
היא עושה רושם של איש בעל מרץ, כדאי לך להכירה מקרוב הלא
סוף סוף יש קרבת דם בינכן. אתמול קראתי בעתון על דבר הקור
הגדול השורר באמריקה ועבר צמרמורת בכל אברי בזכרי את
הצברים שלי איך מנקשים בשניהם מקור שלא שערו מימיהם,
ופה להיפך עד היום לא היה אף יום אחד קריר והנה מחר כבר ט"ו שבט
וריח האביב נודף מכל הצמחיה. הכול פורח ומבשם באבקניתיו.
[עמוד 2]
מצבנו בארץ בענין הכלכלה הסתדר. לא מרגישים כמעט חוסר
בשום דבר רק [?] חסר הפרנסה, ומי שיש לו לאכול ארוחת
יום הנהו מאושר יותר אין דורשים. אם אנו משוים [משווים] את מצבנו עם
המצב השורר בין היהודים באירופה הלא אנו המאושרים. אגב
השלום בין הערבים והיהודים מרגיע הרבה את הסבל. בשבוע
העברה [העבר] היתה אסיפה משותפת של כל פרדסני הארץ היהודים
והערבים בפתח תקוה ובאו כמאה וחמשים נציגי הערבים, ובחרו
משלחת מעורבת להתיצב [להתייצב] היום או מחר לפני הנציב העליון בירושלים
ובאלה הימים מסדרים הערבים אסיפה גדולה של פרדסנים ומזמנים
את פרדסני היהודים לאסיפתם [לאספתם], ואפילו חסן בק הידוע לך מימי הטורקים
עשה בקור [ביקור] אחרי עשרים וחמש שנים שסדר את החורבן פה, גם מצא
עוז בנפשו לבקר בתל-אביב את מכרו מר קנדינום, בלוית [בלוויית] גדולי
יפו, ובעת הסעודה התבטא שתל-אביב נדמתה לתמר הגדל במדבר.
את אפרת מזכירה אותי שאני חסר לך עם התקונים שלי
שלא עולים בכסף, ובכן עולים המניות שלי. כעת התור של עדה
לחדד את כשרונתי ויום יום אני מבלה שעות נעימות בבית היוצר שלי.
כה לחי. אני מקוה [מקווה] כי בשובך בשלום תביאי לי איזה הזמנות חדשות
ממה שרכשת באמריקה שאנו הכפריים אין לנו מושג מזה,
וזה נותן לי תשוקה לחיות ולקבל פניכם בעוד איזה חדשים בריאים
ושלמים ברוח ובנפש
שלכם באהבה אביכם מ" פ"
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
[עמוד 1]
ראשון לציון יום ד" י"ד שבט תרנ"ן
לבני החביבים והיקרים
הנה קבלתי את מכתבכם מתאריך 16-12-39 ובו יש דברים
כמעין המשכים על המכתבים שקבלתם מאתנו שגם הם הלכו ונדדו
סחור סחור עד שהגיעו לידכם. וזה מזכירני מה שספרו על המשטר
הצַריסטי הקדמון ועל זריזותם הנפלאה. פעם משפחה עשתה חוזה
עם מינקת אחת להניק את ילדם. ובאחד הימים עזבה והלכה לה.
וכמובן הגישו עליה משפט. המשפט אמנם יצא לפועל ופסק הדין
ניתן שעל המינקת תיכף לשוב להניק את הילד, אך באותו יום כבר
למד הילד באוניברסיתה [באוניברסיטה]. האמת נתנה להאמר שנִטלה לגמרי חשק הכתיבה
כי איזה טעם יש בלחם עתיק מלא עובש? בדורנו אי אפשר לסבול
כגון דא בעת ששומעים ברדיו שלש פעמים ביום כל מה שנעשה
בכל כדור ארצנו. אך בכל זאת עם קבלת מכתב אף כי הוא
ישן נושן מעורר איזה קונטקט חשמלי וכל נימי הלב מזדעזעים כאילו
הוזרק בהם איזה זרק מעודד. בת פֶשֶׁע ברכה באה בכונה [בכוונה] לראשון
לראות אותי ובלתה איזה שעות בביתנו ואמרה שתיכף לבואה לאמריקא [לאמריקה]
תחפש אותך, גם קבלה את הכתובת שלך ובודאי כבר התראתן.
היא עושה רושם של איש בעל מרץ, כדאי לך להכירה מקרוב הלא
סוף סוף יש קרבת דם בינכן. אתמול קראתי בעתון על דבר הקור
הגדול השורר באמריקה ועבר צמרמורת בכל אברי בזכרי את
הצברים שלי איך מנקשים בשניהם מקור שלא שערו מימיהם,
ופה להיפך עד היום לא היה אף יום אחד קריר והנה מחר כבר ט"ו שבט
וריח האביב נודף מכל הצמחיה. הכול פורח ומבשם באבקניתיו.
[עמוד 2]
מצבנו בארץ בענין הכלכלה הסתדר. לא מרגישים כמעט חוסר
בשום דבר רק [?] חסר הפרנסה, ומי שיש לו לאכול ארוחת
יום הנהו מאושר יותר אין דורשים. אם אנו משוים [משווים] את מצבנו עם
המצב השורר בין היהודים באירופה הלא אנו המאושרים. אגב
השלום בין הערבים והיהודים מרגיע הרבה את הסבל. בשבוע
העברה [העבר] היתה אסיפה משותפת של כל פרדסני הארץ היהודים
והערבים בפתח תקוה ובאו כמאה וחמשים נציגי הערבים, ובחרו
משלחת מעורבת להתיצב [להתייצב] היום או מחר לפני הנציב העליון בירושלים
ובאלה הימים מסדרים הערבים אסיפה גדולה של פרדסנים ומזמנים
את פרדסני היהודים לאסיפתם [לאספתם], ואפילו חסן בק הידוע לך מימי הטורקים
עשה בקור [ביקור] אחרי עשרים וחמש שנים שסדר את החורבן פה, גם מצא
עוז בנפשו לבקר בתל-אביב את מכרו מר קנדינום, בלוית [בלוויית] גדולי
יפו, ובעת הסעודה התבטא שתל-אביב נדמתה לתמר הגדל במדבר.
את אפרת מזכירה אותי שאני חסר לך עם התקונים שלי
שלא עולים בכסף, ובכן עולים המניות שלי. כעת התור של עדה
לחדד את כשרונתי ויום יום אני מבלה שעות נעימות בבית היוצר שלי.
כה לחי. אני מקוה [מקווה] כי בשובך בשלום תביאי לי איזה הזמנות חדשות
ממה שרכשת באמריקה שאנו הכפריים אין לנו מושג מזה,
וזה נותן לי תשוקה לחיות ולקבל פניכם בעוד איזה חדשים בריאים
ושלמים ברוח ובנפש
שלכם באהבה אביכם מ" פ"
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?