[עמוד 1]
ראשון לציון יום ד" י"ד שבט תרנ"ן
לבני החביבים והיקרים
הנה קבלתי את מכתבכם מתאריך 16-12-39 ובו יש דברים
כמעין המשכים על המכתבים שקבלתם מאתנו שגם הם הלכו ונדדו
סחור סחור עד שהגיעו לידכם. וזה מזכירני מה שספרו על המשטר
הצַריסטי הקדמון ועל זריזותם הנפלאה. פעם משפחה עשתה חוזה
עם מינקת אחת להניק את ילדם. ובאחד הימים עזבה והלכה לה.
וכמובן הגישו עליה משפט. המשפט אמנם יצא לפועל ופסק הדין
ניתן שעל המינקת תיכף לשוב להניק את הילד, אך באותו יום כבר
למד הילד באוניברסיתה [באוניברסיטה]. האמת נתנה להאמר שנִטלה לגמרי חשק הכתיבה
כי איזה טעם יש בלחם עתיק מלא עובש? בדורנו אי אפשר לסבול
כגון דא בעת ששומעים ברדיו שלש פעמים ביום כל מה שנעשה
בכל כדור ארצנו. אך בכל זאת עם קבלת מכתב אף כי הוא
ישן נושן מעורר איזה קונטקט חשמלי וכל נימי הלב מזדעזעים כאילו
הוזרק בהם איזה זרק מעודד. בת פֶשֶׁע ברכה באה בכונה [בכוונה] לראשון
לראות אותי ובלתה איזה שעות בביתנו ואמרה שתיכף לבואה לאמריקא [לאמריקה]
תחפש אותך, גם קבלה את הכתובת שלך ובודאי כבר התראתן.
היא עושה רושם של איש בעל מרץ, כדאי לך להכירה מקרוב הלא
סוף סוף יש קרבת דם בינכן. אתמול קראתי בעתון על דבר הקור
הגדול השורר באמריקה ועבר צמרמורת בכל אברי בזכרי את
הצברים שלי איך מנקשים בשניהם מקור שלא שערו מימיהם,
ופה להיפך עד היום לא היה אף יום אחד קריר והנה מחר כבר ט"ו שבט
וריח האביב נודף מכל הצמחיה. הכול פורח ומבשם באבקניתיו.
[עמוד 2]
מצבנו בארץ בענין הכלכלה הסתדר. לא מרגישים כמעט חוסר
בשום דבר רק [?] חסר הפרנסה, ומי שיש לו לאכול ארוחת
יום הנהו מאושר יותר אין דורשים. אם אנו משוים [משווים] את מצבנו עם
המצב השורר בין היהודים באירופה הלא אנו המאושרים. אגב
השלום בין הערבים והיהודים מרגיע הרבה את הסבל. בשבוע
העברה [העבר] היתה אסיפה משותפת של כל פרדסני הארץ היהודים
והערבים בפתח תקוה ובאו כמאה וחמשים נציגי הערבים, ובחרו
משלחת מעורבת להתיצב [להתייצב] היום או מחר לפני הנציב העליון בירושלים
ובאלה הימים מסדרים הערבים אסיפה גדולה של פרדסנים ומזמנים
את פרדסני היהודים לאסיפתם [לאספתם], ואפילו חסן בק הידוע לך מימי הטורקים
עשה בקור [ביקור] אחרי עשרים וחמש שנים שסדר את החורבן פה, גם מצא
עוז בנפשו לבקר בתל-אביב את מכרו מר קנדינום, בלוית [בלוויית] גדולי
יפו, ובעת הסעודה התבטא שתל-אביב נדמתה לתמר הגדל במדבר.
את אפרת מזכירה אותי שאני חסר לך עם התקונים שלי
שלא עולים בכסף, ובכן עולים המניות שלי. כעת התור של עדה
לחדד את כשרונתי ויום יום אני מבלה שעות נעימות בבית היוצר שלי.
כה לחי. אני מקוה [מקווה] כי בשובך בשלום תביאי לי איזה הזמנות חדשות
ממה שרכשת באמריקה שאנו הכפריים אין לנו מושג מזה,
וזה נותן לי תשוקה לחיות ולקבל פניכם בעוד איזה חדשים בריאים
ושלמים ברוח ובנפש

שלכם באהבה אביכם מ" פ"