אוֹצָרוֹת
1945 04 במאי

ימים ספורים לפני תום מלחמת העולם השנייה כותבת עפרה ליהודה על סיום לימודיה בתיכון ועל תקוותה שלא יישלח לחזית

עפרה חיפה
יהודה מידב בבריגדה היהודית, אישה לא מזוהה

כתיבת יד

1 דפי מכתבים

סיפור רקע

יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים. במכתב זה שנכתב ליהודה ימים ספורים לפני תום מלחמת העולם השנייה, כותבת עפרה, מכרה של יהודה

יהודה מידב (קרופל במקור) נולד בשנת 1923, בן לציפורה ויהושע ואח אמצעי לעמנואל (מנחם) ולצבי. עלה ארצה מפולין בשנת 1934 מהעיירה פשמישל. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר הריאלי העברי ולאחר מכן ב"בסמ"ת". יהודה הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בבלגיה, ליד ארנהיים בנה גשר אותו הגרמנים השמידו. במסגרת הבריגדה עבר במצרים, איטליה, בלגיה, הולנד ועוד. לאחר מכן לחם בהגנה במלחמת השחרור. יהודה נישא לריקה בשנת 1951 בנישואים אזרחיים בבריסל, ולאחר מכן בנישואים לפי המסורת היהודית בצרפת. בחייו המקצועיים היה בונה מכונות בבית מלאכה קטן בבעלותו. לזוג נולדו 3 בנות. אחיו הבכור של יהודה, עמנואל, לחם גם הוא בעיר העתיקה בירושלים ושם מצא את מותו. עצמותיו הוחזרו לישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים. במכתב זה שנכתב ליהודה ימים ספורים לפני תום מלחמת העולם השנייה, כותבת עפרה, מכרה של יהודה מחיפה על סיום לימודיה בתיכון, על תוכניותיה לעתיד, מקווה שלא יישלח לחזית ומשקפת את שכתב לה במכתב קודם על החברה האנושית בבריגדה.

כתיבת יד

עמוד 1/1

[עמ' 1]
נוה-שאנן, חיפה 4.5.45
שלום רב לך יהודה (גודי)!
השבוע קבלתי את מכתבך וברגע הראשון גם התרגשתי מאד מפני אריכותו.
זו לי הפעם הראשונה שקבלתי מכתב בן 10 עמודים. כמובן שמחתי לקבלו היות
והוא מתאר את דרכך המסועפת לפרטיה, וכן מפני שנכתב ע"י חיל הנמצא אי-שם
במרחקים. לפי מה שאתה כותב התאקלמתם יפה מאד במחנכם החדש, שהוא גם
הראשון לגלגולים שאתם עלולים לעבר בהמשך הזמן. גם החומר האנושי, לפי דבריך, עומד
על הגובה ואפשר לקים קשרים אמיצים וליצור יחסי חברה. אני מקוה שלא תתייאשו
במשך הזמן בפרט לאחר ויש לכם כל התקוות שלא להשלח לחזית.
תוכלו לאמר בגמר שרותכם שהיה זה משחק יפה, כמו שאומרים "שחקנו בחיילים".
אני משערת שלא תכעס עלי אם לא אכתוב עשרה עמודים, או בסביבת המספר
הזה. אבל תבין שאין אני נוסעת או הולכת כך שיהיה לי מה לתאר במכתבי. וסיבה
שניה לדבר והיא, שאינני אוהבת לכתב מכתבים ארוכים, שזה יהיה קצר וקולע. כי אין
ערך לכמות העיקר זה האיכות, וגם אתה תסכים איתי שדי לכתב מכתבים קצרים
אשר יאשרו על קיומי ובריאותי. (אבל זה לא צריך להשפיע עליך להקטין את המכתב).
את אשר נעשה בשכונה אתה ודאי מנסה לתאר לעצמך, כרגיל דבר לא השתנה
במשך הזמן הקצר שאינכם נמצאים כאן. גם אצלי הכל הולך ל"מישרים", כלומר,
אין דבר שיכול שלא ללכת טוב. אני ממשיכה עדין ללמוד, נשאר לי עוד שבוע אחד
יחידי ללמוד בבית-הספר. לאחר שבוע זה אני מסיימת תקופת חיים ארוכה שנמשכה 
שתים עשרה שנה. אפסיק להיות חפשיה (במידה שהייתי עד כה) ואתחיל בחיים יותר רציניים.
אם כל "הבוז" ו"הצער" שגרמו לי הלמודים בכל זאת הייתה זו תקופה יפה. כבכל שבוע
אחרון של למודים, רבה המעמסה על שכמנו. איני יוצאת מפתח ביתי אף צעד אחד מפני עול
הבחינות המוטל עליי. את אשר לא עשיתי במשך כל השנים, עליי להספיק לעשות בזמן הקצר
שנשאר ברשותי. נחמתי היחידה היא שבעוד זמן קצר מאד אשתחרר מכל זאת ואערוך טיול
יפה וגדול. על תכניתי ודאי שמעת כבר עוד בהיותך כאן, ואם לא שמעת תדע את פרטיה
לאחר בצוע הטיול אם ירצה השם.
מה שביחס לירושלים, אני לא אתקבל לקורס הזה כלומר בספטמבר אלא לקורס הבא שמתחיל
בפברואר, איני מצטערת כלל על כך כי בינתים יהיה לי חופש של חצי שנה. אני מתכוננת 
לעבוד בזמן הזה במעון לידי החיילים שבכפר–יחזקאל כמטפלת, ומקווה כי אצלי להתקבל
לשם. בינתים אלמד להיות גם מטפלת בישראל וגם זו לטובה, להזיק זה ודאי לא יזיק לי.
שאלתני על הקשרים או היחסים שבין בלהה למאיר, אינני יודעת מאין לקחת שאלה כזו, היות
שמעולם לא היו יחסים קרובים ביניהם. היו תקופות שהיחסים לא רק שלא היו טובים, אלא
אפילו מתוחים מאד. אינני יודעת מאין באה ללבך מחשבה כזו, כתוב לי כיצד זה התעורר
האם ע"י שיחה עם מאיר? דרך אגב איך מרגיש את עצמו מאיר בתור חיל הנמצא הרחק
מביתו ומסור לו ממני דרישת שלום.
מה שבקשר לתמונות, אתמול ראיתים בפעם הראשונה (בחתונת הכסף של הוריו של רפא וצלה).
התמונות בדרך כלל הן מוצלחות מאד, תקבלם במכתב מרפא מכיון שלי לא רצה לתת אותם.
מה נשמע אצלכם? כיצד מתקדמים האמונים, ובכלל איך זה לחיות חיי צבא?
אסים את מכתבי, תסלח לי על אי הסדר כי גם מכתבי כמכתבו של אריק נכתב קצת במשמרות.
עפרה
דרישת שלום מיוחד מאמא מברוך מבלהה ומכולם.....

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: עפרה
מיקום: חיפה
תאריך: 04.05.1945

מקבל/ת המכתב

שם: יהודה מידב
מיקום: אירופה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתיבת יד

page 1/1

[עמ' 1]
נוה-שאנן, חיפה 4.5.45
שלום רב לך יהודה (גודי)!
השבוע קבלתי את מכתבך וברגע הראשון גם התרגשתי מאד מפני אריכותו.
זו לי הפעם הראשונה שקבלתי מכתב בן 10 עמודים. כמובן שמחתי לקבלו היות
והוא מתאר את דרכך המסועפת לפרטיה, וכן מפני שנכתב ע"י חיל הנמצא אי-שם
במרחקים. לפי מה שאתה כותב התאקלמתם יפה מאד במחנכם החדש, שהוא גם
הראשון לגלגולים שאתם עלולים לעבר בהמשך הזמן. גם החומר האנושי, לפי דבריך, עומד
על הגובה ואפשר לקים קשרים אמיצים וליצור יחסי חברה. אני מקוה שלא תתייאשו
במשך הזמן בפרט לאחר ויש לכם כל התקוות שלא להשלח לחזית.
תוכלו לאמר בגמר שרותכם שהיה זה משחק יפה, כמו שאומרים "שחקנו בחיילים".
אני משערת שלא תכעס עלי אם לא אכתוב עשרה עמודים, או בסביבת המספר
הזה. אבל תבין שאין אני נוסעת או הולכת כך שיהיה לי מה לתאר במכתבי. וסיבה
שניה לדבר והיא, שאינני אוהבת לכתב מכתבים ארוכים, שזה יהיה קצר וקולע. כי אין
ערך לכמות העיקר זה האיכות, וגם אתה תסכים איתי שדי לכתב מכתבים קצרים
אשר יאשרו על קיומי ובריאותי. (אבל זה לא צריך להשפיע עליך להקטין את המכתב).
את אשר נעשה בשכונה אתה ודאי מנסה לתאר לעצמך, כרגיל דבר לא השתנה
במשך הזמן הקצר שאינכם נמצאים כאן. גם אצלי הכל הולך ל"מישרים", כלומר,
אין דבר שיכול שלא ללכת טוב. אני ממשיכה עדין ללמוד, נשאר לי עוד שבוע אחד
יחידי ללמוד בבית-הספר. לאחר שבוע זה אני מסיימת תקופת חיים ארוכה שנמשכה 
שתים עשרה שנה. אפסיק להיות חפשיה (במידה שהייתי עד כה) ואתחיל בחיים יותר רציניים.
אם כל "הבוז" ו"הצער" שגרמו לי הלמודים בכל זאת הייתה זו תקופה יפה. כבכל שבוע
אחרון של למודים, רבה המעמסה על שכמנו. איני יוצאת מפתח ביתי אף צעד אחד מפני עול
הבחינות המוטל עליי. את אשר לא עשיתי במשך כל השנים, עליי להספיק לעשות בזמן הקצר
שנשאר ברשותי. נחמתי היחידה היא שבעוד זמן קצר מאד אשתחרר מכל זאת ואערוך טיול
יפה וגדול. על תכניתי ודאי שמעת כבר עוד בהיותך כאן, ואם לא שמעת תדע את פרטיה
לאחר בצוע הטיול אם ירצה השם.
מה שביחס לירושלים, אני לא אתקבל לקורס הזה כלומר בספטמבר אלא לקורס הבא שמתחיל
בפברואר, איני מצטערת כלל על כך כי בינתים יהיה לי חופש של חצי שנה. אני מתכוננת 
לעבוד בזמן הזה במעון לידי החיילים שבכפר–יחזקאל כמטפלת, ומקווה כי אצלי להתקבל
לשם. בינתים אלמד להיות גם מטפלת בישראל וגם זו לטובה, להזיק זה ודאי לא יזיק לי.
שאלתני על הקשרים או היחסים שבין בלהה למאיר, אינני יודעת מאין לקחת שאלה כזו, היות
שמעולם לא היו יחסים קרובים ביניהם. היו תקופות שהיחסים לא רק שלא היו טובים, אלא
אפילו מתוחים מאד. אינני יודעת מאין באה ללבך מחשבה כזו, כתוב לי כיצד זה התעורר
האם ע"י שיחה עם מאיר? דרך אגב איך מרגיש את עצמו מאיר בתור חיל הנמצא הרחק
מביתו ומסור לו ממני דרישת שלום.
מה שבקשר לתמונות, אתמול ראיתים בפעם הראשונה (בחתונת הכסף של הוריו של רפא וצלה).
התמונות בדרך כלל הן מוצלחות מאד, תקבלם במכתב מרפא מכיון שלי לא רצה לתת אותם.
מה נשמע אצלכם? כיצד מתקדמים האמונים, ובכלל איך זה לחיות חיי צבא?
אסים את מכתבי, תסלח לי על אי הסדר כי גם מכתבי כמכתבו של אריק נכתב קצת במשמרות.
עפרה
דרישת שלום מיוחד מאמא מברוך מבלהה ומכולם.....

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליעזר לובראני
מיקום: חיפה
תאריך: 1959-06-28

מקבל/ת המכתב

שם: יהודה מידב
מיקום: אירופה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות