אוֹצָרוֹת
1956 16 באפריל

יעל מספרת למיכה ליס על חיי הקיבוץ, ובפרט על מכת הדבורים ועל הדיונים של בני הגרעין

יעל שגב קיבוץ חצרים פורסם על ידי deganit goldblat
יעל שגב ומיכה ליס

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

יעל מתייחסת במכתבה לאירועים שמתרחשים במשק ובמדינה. היא מספרת על הניסיון להתמודד עם מכת הדבורים בעזרת פרס – טבלאות שוקולד בעבור תפיסת דבורים. היא מספרת בהרחבה על האספה שבה דנו דיון סוער מאוד בנוגע לבני גרעין שרוצים לעזוב בתום השל"ת ועל שינוי מצב הרוח עם הגיוס של בני הגרעין למילואים עקב ההידרדרות במצב הביטחוני בארץ. יעל שגב ומיכה ליס הכירו בקיבוץ דגניה. יעל ובנות גרעין נוספות עברו לחצרים כדי לעזור לקיבוץ הצעיר. הקשר בין השניים התהדק, הם כתבו מכתבים וביקרו זה את זה. המכתב הראשון שלהם נכתב בינואר 1956. את המכתב האחרון כתב מיכה בנובמבר 1956 על פתק בנקודת איסוף דרומית לפני יציאתו לקרב. מיכה נהרג במבצע קדש בקרב אבו עגילה. נגה שגב נדיר, בתה של יעל, שמרה כארבעים וחמישה מכתבים מחלופת המכתבים בין השניים.

יעל מתייחסת במכתבה לאירועים שמתרחשים במשק ובמדינה. היא מספרת על הניסיון להתמודד עם מכת הדבורים בעזרת פרס – טבלאות שוקולד בעבור תפיסת דבורים. היא מספרת בהרחבה על האספה שבה דנו דיון סוער מאוד בנוגע לבני גרעין שרוצים לעזוב בתום השל"ת ועל שינוי מצב הרוח עם הגיוס של בני הגרעין למילואים עקב ההידרדרות במצב הביטחוני בארץ. יעל שגב ומיכה ליס הכירו בקיבוץ דגניה. יעל ובנות גרעין נוספות עברו לחצרים כדי לעזור לקיבוץ הצעיר. הקשר בין השניים התהדק, הם כתבו מכתבים וביקרו זה את זה. המכתב הראשון שלהם נכתב בינואר 1956. את המכתב האחרון כתב מיכה בנובמבר 1956 על פתק בנקודת איסוף דרומית לפני יציאתו לקרב. מיכה נהרג במבצע קדש בקרב אבו עגילה. נגה שגב נדיר, בתה של יעל, שמרה כארבעים וחמישה מכתבים מחלופת המכתבים בין השניים.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
יום העצמאות. חצרים. 16.04.56
שלום מיכה!
ובחצרים מקדימים תרופה למכה, לבל נגיע חלילה עד לידי
עקיצת דבור בימי השרב והחם שבקיץ כשהם
מתרבים ומתעצמים ושורצים בכל מקום, על כל פרור מזון
וסביב כל ברז מטפטף (וכי ראית מקום שברזים בו
ולפחות אחדים מהם אינם מטפטפים?!) הכרז פרס
והודעה נתלתה כי כל דבור, חי או מת, שיובא אל מרכז
המשק, שתי טבלאות שוקולד תנתנה בעבורו. לא טמנו
החברים ידיהם בכיסים והחלו שיירות לנוע אל חדרו
של בעל השוקולדה ושללם בידיהם: דבוּרים, דבורים,
דבורים. עד כי נאלצו להוריד את המחיר, טבלה לדבור,
ועוד הציד נמשך והלקקנים ידם נטויה.
לולא אותו זבוב טורדני החוזר ושב ומעופף בזמזום
חרישי בדיוק מול אזני השמאלית, היתה הדממה
שלמה. חסרות כאן רב הבנות שלנו כעת. טנדר עמוס
חבילות עוגות, עוגיות ושאר מידי תרגימה, בקבוקי יין,
קופסאות סיגריות ו… בנות, נסע היום מול הבנים
חהמתיק להם את גלותם. הרי הם ממש כברומטר למדידת
המתח בארץ. מיד עם גבור הדאגה בא צו הקריאה והם
הולכים.
יומיים לפני כן, בשבת שעברה ישבנו כל שעת אחה"צ צפופים
[עמוד 2]
כולנו בחדר אחד וצעקות עלו ובקעו החוצה, קולות סערה
והתרגשות תוך כדי וכוח עירני. אחד הבנים, בעקבות
הצעה להוציאו להדרכה, הודיע על כונתו להמשיך בלמודים
עם תם השל"ת. אתו יחד תלך גם חברתו ובינתיים נודע
על עוד שתיים שאינן מתכוננות לשלב דרכן בדרכנו. רצה
הדיון להכריע בדבר מעמדם של אנשים אלו בתוכנו. והיה מי
שהרים קול צעקה ובצורה מאד בלתי נאה ובלתי חברית
קרא לזרוק את החבר הזה מתוכנו, ילך לו לצבא ולא
"יעשה חיים" על חשבון המדינה וכו' וכו' וכו'.
חשבתי ששיחה במסגרת חברה כשלנו אסור לה שתישא מן אפי
מכער כזה של חסר אמון בחבר וצורה כל כך לא יפה של אפן
אמירת הדברים, אפילו כאשר ישנן הוכחות לאמתותן של
ההאשמות על שקר וסלוף ותרמית, על אחת כמה וכמה
כאשר אין הוכחות כאלו. ותהא ההרגשה אשר תהיה.
אינני טוענת, כפי שנסה משהו לומר לי כאשר הערתי
לרוזה בשעת השיחה כי יקפיד יותר על הטון והסגנון
בדבריו, כי זוהי הרגשתו וטוב שיאמרו הדברים כך, באופן
ישר, ולא מאחורי הגב. כולי הסכמה לכך שיאמרו חברים את
הדברים היוצאים מתוך לבם ולכולם יאמרו אותם. אך אדם
תרבותי יודע לרסן את רגשותיו ולהביעם בצורה נאותה
אחרת אולי מתאים היה להרגשתם של חברים אחרים באותה
שיחה לגשת ולהכות את אותו חבר מנה אחת אפים,
[עמוד 3]
ולא עשו זאת.
אם כך או אחרת הגיעה השיחה לקיצה והושג סכום ברב
מכריע כי חבר המודיע על עזיבה עם השחרור אינו נחשב
איש ההכשרה יותר אם כי הוא נשאר בינינו במשק כפי שהיה
עד כה למשך תקופת השל"ת.
ויומיים אחר כך אותו "ג'ובניק העושה חיים במשק
תתחת השם "מעוז-הראל" יחד עם שאר חבריו שבאמת
ובתמים יצאו לשל"ת מתוך אידיאל ואידיאה להגשים הלכה
למעשה חיי קבוץ ועבודה והגנה, יצאו כולם יחד אל אי שם
בארץ לתפקיד מסוים עד מועד בלתי ידוע. בבת אחת הקיץ
הקץ על תכניות לכנס הכשרה שיביא לידי החלטה סופית
בדבר הצטרפותנו כחברים לחצרים, ותכניות נשואין על
זוגות שבינינו ורעיונות לסדור עבודה ומחשבות בדבר
מדריכים ושליחים והכל הכל הכל נהרס במחי יד אחד
וכל מיני דברים אחרים נעשו קטנים וחסרי ערך אל מול
בעיות הביטחון. והרי אנו מצפים ובמתיחות, בהגיע מועד
החדשות תמצא את בנותינו צמודות בדאגה למקלט ומאזינות
הקשר למתרחש ברחבי הארץ. כולנו אסטרטגיות ומומחיות
לעניני צבא ובטחון, פעולות תגמול וחשובים מדיניים פוליטיים
הקשורים ביחסים עם נציגי האו"ם ושליחיו. מלחמה היא דבר
מאים ומפחיד נורא ומוזר לחשוב שהבנים שלנו הם חילים עכשיו
וכבר נלחמו ממש. כמו ששמענו תמיד על חילים וקראנו וראינו על
[עמוד 4]
בימות ובדים והיו אלו אנשים מבוגרים שראו רבות בחייהם ודם
נשפך סביבם ודמם שלהם נשפך ובעצם אלו הבנים שלנו שהם
כמונו ולפתע עשו צעד של קפיצת הדרך והשאירו אותנו
בתמימותנו בעורף.
את שמחת יום העצמאות פתחנו אמש בטכס קצר שלפידים
ואבוקות ומטח יריות הוסיפו לו את הרשם שגרע המבחר
הדל של פרקי הקריאה, ואחרי כן סעודה חגיגית ורקודים.
חלק הגון מן הערב בליתי בחליבה אך קצת לפני העבודה
וקצת אחריה הספקתי גם לשמח עם כולם.
מה שלומך, מיכה, ומה שלום דגניה כולה? שמא
הסתלקה לה מגפת השפעת לכבוד יום העצמאות?
אתה יודע, לפעמים חשבתי גם אני כי טוב היה לחלות כך
ליום יומיים אבל אף פעם לא מצאתי את היום המתאים, תמיד
היה משהו חשוב שלא כדאי היה לותר עליו. מסתבר שמחלות
אינן משתלבות בתכניותיהם של אנשים וכשכבר מתים לישון
אז קורה מה שקרה לי בשבת האחרונה שמבזבזים את
היום כולו על שינה.
שלום שלום, לך
מיעל

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעל שגב
מיקום: קיבוץ חצרים
תאריך: 16.04.1956

מקבל/ת המכתב

שם: מיכה ליס
מיקום: דגניה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
יום העצמאות. חצרים. 16.04.56
שלום מיכה!
ובחצרים מקדימים תרופה למכה, לבל נגיע חלילה עד לידי
עקיצת דבור בימי השרב והחם שבקיץ כשהם
מתרבים ומתעצמים ושורצים בכל מקום, על כל פרור מזון
וסביב כל ברז מטפטף (וכי ראית מקום שברזים בו
ולפחות אחדים מהם אינם מטפטפים?!) הכרז פרס
והודעה נתלתה כי כל דבור, חי או מת, שיובא אל מרכז
המשק, שתי טבלאות שוקולד תנתנה בעבורו. לא טמנו
החברים ידיהם בכיסים והחלו שיירות לנוע אל חדרו
של בעל השוקולדה ושללם בידיהם: דבוּרים, דבורים,
דבורים. עד כי נאלצו להוריד את המחיר, טבלה לדבור,
ועוד הציד נמשך והלקקנים ידם נטויה.
לולא אותו זבוב טורדני החוזר ושב ומעופף בזמזום
חרישי בדיוק מול אזני השמאלית, היתה הדממה
שלמה. חסרות כאן רב הבנות שלנו כעת. טנדר עמוס
חבילות עוגות, עוגיות ושאר מידי תרגימה, בקבוקי יין,
קופסאות סיגריות ו… בנות, נסע היום מול הבנים
חהמתיק להם את גלותם. הרי הם ממש כברומטר למדידת
המתח בארץ. מיד עם גבור הדאגה בא צו הקריאה והם
הולכים.
יומיים לפני כן, בשבת שעברה ישבנו כל שעת אחה"צ צפופים
[עמוד 2]
כולנו בחדר אחד וצעקות עלו ובקעו החוצה, קולות סערה
והתרגשות תוך כדי וכוח עירני. אחד הבנים, בעקבות
הצעה להוציאו להדרכה, הודיע על כונתו להמשיך בלמודים
עם תם השל"ת. אתו יחד תלך גם חברתו ובינתיים נודע
על עוד שתיים שאינן מתכוננות לשלב דרכן בדרכנו. רצה
הדיון להכריע בדבר מעמדם של אנשים אלו בתוכנו. והיה מי
שהרים קול צעקה ובצורה מאד בלתי נאה ובלתי חברית
קרא לזרוק את החבר הזה מתוכנו, ילך לו לצבא ולא
"יעשה חיים" על חשבון המדינה וכו' וכו' וכו'.
חשבתי ששיחה במסגרת חברה כשלנו אסור לה שתישא מן אפי
מכער כזה של חסר אמון בחבר וצורה כל כך לא יפה של אפן
אמירת הדברים, אפילו כאשר ישנן הוכחות לאמתותן של
ההאשמות על שקר וסלוף ותרמית, על אחת כמה וכמה
כאשר אין הוכחות כאלו. ותהא ההרגשה אשר תהיה.
אינני טוענת, כפי שנסה משהו לומר לי כאשר הערתי
לרוזה בשעת השיחה כי יקפיד יותר על הטון והסגנון
בדבריו, כי זוהי הרגשתו וטוב שיאמרו הדברים כך, באופן
ישר, ולא מאחורי הגב. כולי הסכמה לכך שיאמרו חברים את
הדברים היוצאים מתוך לבם ולכולם יאמרו אותם. אך אדם
תרבותי יודע לרסן את רגשותיו ולהביעם בצורה נאותה
אחרת אולי מתאים היה להרגשתם של חברים אחרים באותה
שיחה לגשת ולהכות את אותו חבר מנה אחת אפים,
[עמוד 3]
ולא עשו זאת.
אם כך או אחרת הגיעה השיחה לקיצה והושג סכום ברב
מכריע כי חבר המודיע על עזיבה עם השחרור אינו נחשב
איש ההכשרה יותר אם כי הוא נשאר בינינו במשק כפי שהיה
עד כה למשך תקופת השל"ת.
ויומיים אחר כך אותו "ג'ובניק העושה חיים במשק
תתחת השם "מעוז-הראל" יחד עם שאר חבריו שבאמת
ובתמים יצאו לשל"ת מתוך אידיאל ואידיאה להגשים הלכה
למעשה חיי קבוץ ועבודה והגנה, יצאו כולם יחד אל אי שם
בארץ לתפקיד מסוים עד מועד בלתי ידוע. בבת אחת הקיץ
הקץ על תכניות לכנס הכשרה שיביא לידי החלטה סופית
בדבר הצטרפותנו כחברים לחצרים, ותכניות נשואין על
זוגות שבינינו ורעיונות לסדור עבודה ומחשבות בדבר
מדריכים ושליחים והכל הכל הכל נהרס במחי יד אחד
וכל מיני דברים אחרים נעשו קטנים וחסרי ערך אל מול
בעיות הביטחון. והרי אנו מצפים ובמתיחות, בהגיע מועד
החדשות תמצא את בנותינו צמודות בדאגה למקלט ומאזינות
הקשר למתרחש ברחבי הארץ. כולנו אסטרטגיות ומומחיות
לעניני צבא ובטחון, פעולות תגמול וחשובים מדיניים פוליטיים
הקשורים ביחסים עם נציגי האו"ם ושליחיו. מלחמה היא דבר
מאים ומפחיד נורא ומוזר לחשוב שהבנים שלנו הם חילים עכשיו
וכבר נלחמו ממש. כמו ששמענו תמיד על חילים וקראנו וראינו על
[עמוד 4]
בימות ובדים והיו אלו אנשים מבוגרים שראו רבות בחייהם ודם
נשפך סביבם ודמם שלהם נשפך ובעצם אלו הבנים שלנו שהם
כמונו ולפתע עשו צעד של קפיצת הדרך והשאירו אותנו
בתמימותנו בעורף.
את שמחת יום העצמאות פתחנו אמש בטכס קצר שלפידים
ואבוקות ומטח יריות הוסיפו לו את הרשם שגרע המבחר
הדל של פרקי הקריאה, ואחרי כן סעודה חגיגית ורקודים.
חלק הגון מן הערב בליתי בחליבה אך קצת לפני העבודה
וקצת אחריה הספקתי גם לשמח עם כולם.
מה שלומך, מיכה, ומה שלום דגניה כולה? שמא
הסתלקה לה מגפת השפעת לכבוד יום העצמאות?
אתה יודע, לפעמים חשבתי גם אני כי טוב היה לחלות כך
ליום יומיים אבל אף פעם לא מצאתי את היום המתאים, תמיד
היה משהו חשוב שלא כדאי היה לותר עליו. מסתבר שמחלות
אינן משתלבות בתכניותיהם של אנשים וכשכבר מתים לישון
אז קורה מה שקרה לי בשבת האחרונה שמבזבזים את
היום כולו על שינה.
שלום שלום, לך
מיעל

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אמנון חביב
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 1948-01-11

מקבל/ת המכתב

שם: מיכה ליס
מיקום: דגניה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות