יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם יעל שגב כותבת למיכה על ביקורו של משה שרת בקיבוץ חצרים
סיפור רקע
משה שרת הגיע לבקר בקיבוץ חצרים. יעל כותבת למיכה על כך שבחצרים יש לשרת כמה ידידים, הוא עשה ביקור בבאר שבע ובחצרים ואפילו ישב בחדר האוכל של הקיבוץ וענה על כמה שאלות מתעניינות של חברי קיבוץ. יעל נהנתה מהעובדה שיושב מולה האיש וניתן להבין מבין מילותיו על תפיסתו ומדיניותו, ושאין צורך בעיתון ובתקשורת כדי ללמוד עליו ועל דעותיו. בנוסף כותבת יעל על החתונות הקרובות שבקיבוץ שנקבעו לתאריך "ט"ו באב", ועל לילות החליבה שעומדים להגיע אליה. היא אף מספרת על דיון בקיבוץ בנוגע לסילוקו של חבר קיבוץ וההשלכות שהיא תוהה עליהם בקשר לכך.
יעל שגב ומיכה ליס הכירו בקיבוץ דגניה. יעל ובנות גרעין נוספות עברו לחצרים כדי לעזור לקיבוץ הצעיר. הקשר בין השניים התהדק, הם כתבו מכתבים וביקרו זה את זה. המכתב הראשון שלהם נכתב בינואר 1956. את המכתב האחרון כתב מיכה בנובמבר 1956 על
יעל שגב ומיכה ליס הכירו בקיבוץ דגניה. יעל ובנות גרעין נוספות עברו לחצרים כדי לעזור לקיבוץ הצעיר. הקשר בין השניים התהדק, הם כתבו מכתבים וביקרו זה את זה. המכתב הראשון שלהם נכתב בינואר 1956. את המכתב האחרון כתב מיכה בנובמבר 1956 על פתק בנקודת איסוף דרומית לפני יציאתו לקרב. מיכה נהרג במבצע קדש בקרב אבו עגילה. נגה שגב נדיר, בתה של יעל, שמרה כארבעים וחמישה מכתבים מחלופת המכתבים בין השניים.
ארועי התקופה
כתב היד
30.6.56
שבת "חצרים"
שלום לך מיכה!
מענין שדוקא אתה באת לתבע ממני חוב של
בקור. דומה שאם נתחיל לעסוק בחשבון החובות
(ואין המתמטיקה מן המקצועות החביבים עלי
ביותר) אהיה אני בעלת החוב ואתה החייב.
על כל פנים, תאריך החתונות נקבע אצלינו
באמת לט"ו באב ואם תרצה תוכל אולי אתה
הפעם לבא לשמח אתנו כאן.
אף כי נדמה היה לי לפעמים כאלו חדלו מחוגי
השעון מנוע ודפי הלוח מהתהפך במה שנגע למועד
בואה של אמא, בשר [בישר] סוף סוף מכתב מקווה את
התאריך וביום החמישי הקרוב אני נוסעת לנמל.
באותו בקור חטוף שלי בתל-אביב לאחרונה,
כשבאתי מתוך כוונה טובה (הכוונות תמיד
טובות) לעזור לאבא ומצאתי את הבית עומד
בצבעיו הטריים ולא זו בלבד שלעבוד בו אי
אפשר היה אלא כל תנודת עפעף עמדה
בסכנת התדבקות לדלת או לחלון, נתפניתי
ליום של בטלה שבתוכו השתלבה אף הצגת
הבלט הלונדוני. ישבתי על מדריגות [מדרגות] היציע כשאנשים
עולים ויורדים ורומסים אותי ברגליהם. אך גם כך
מאד נהניתי ורק אוי לו לצבע השמלה שנסעתי
בה למחרת מת"א לבאר-שבע. טוב שסמני
המדריגות [המדרגות] וטביעות הרגלים מאחור היו ועיני
שלי, לפחות, קבועות מלפנים.
השבוע נערך אצלינו בקור מענין של חבר הכנסת
משה שרת. לאחר עצרת עם בבאר-שבע שענינה
העליה ממרוקו בא לבלות שעות אחדות בחצרים.
ידידים שונים יש לו כאן מאז הימים בהם היה בנו
חבר הקבוץ ובמסיבה נעימה בחדר-האוכל ענה
לשאלות החברים בעניני מדיניות החוף. תשובותיו
היו גלויות למדי ודי מקיפות במדה שהספיק
הזמן הקצר אשר עמד לרשותנו. אמנם, לא גלה
חדשות ונצורות ולא פקח עינינו לראות
דברים שלא ראינום ולא ידענום. אלא שבכל זאת
שונים דברים הנאמרים ע"י אדם הקרוב ביותר
למקור מדברי העתונות. כשהקשבתי לו אפילו
נתפשתי ברגע מסוים להרגשה משונה שאכן,
שטות היא לקרא את העתון והרי שום דבר
אינו כתוב שם כמות [כמו] שהוא באמת. האוירה
בחדר-האוכל היתה נעימה ולבבית הודות
לאישיותו של שרת ולהכרותו האישית עם חברים
אחדים. כדרך הדיפלומטים בנה דבריו בצורה
כזו שאפשר היה גם להבין מעט בין השיטין. סוף
כל סוף הרי היתה זו הופעתו הראשונה, הן הרשמית,
בבאר שבע, והן זו שאינה רשמית, בחצרים,
כחבר כנסת ולא כשר ורושם ההתפטרות
חמור וטרי עדיין.
הייתי רוצה שהשבוע הבא יעבור לו מהר ויש
לשער שדוקא משום כך יחלפו להם הימים בעצלתיים.
חוץ מזה גם הקדמתי את תורנות הערב שלי
בשבוע כיון שבשבוע הבא לא אהיה כאן. שבוע
של חליבת ערב תמיד ארוך הוא יותר משום שיום
העבודה מסתים רק בחצות ואין זה חשוב בכלל
שבאמצע ישנה הפסקה ארוכה.
הערב אינני עובדת, אחת המחליפות משיבה לי
חוב משבת אחרת כך שאהיה נוכחת באסיפה.
מצד אחד הרבה פעמים אסיפות החברים אצלינו
הן ערב הדור המשעשע ביותר. צחוק ומהתלות
ואוירה עליזה מאד. מצד שני, במה שנוגע להחלטות
ולהכרעות, כמו שאומר מרכז המשק שלנו: האסיפה
זהו מוסד של הפתעות. ומשום כך הרבה פעמים
בישיבות מזכירות הוא זורק את ה"לא אכפת לי"
הציני שלו במקום להביע דעתו לכאן או לכאן
משום שענין זה עתיד עדיין לעבור להכרעתה של
האסיפה ואז ממילא אין, לדעתו, שקול דעת
ואין הגיון. ביחוד אינני אוהבת את אותן
אסיפות הדנות בענינו של פרט מסוים. כשנצב
אדם במערכה מול הקבוץ כולו ולפעמים החברה
אכזרית כל כך וכל כך בלתי מתחשבת
ולפעמים היא גלויה ואמיתית עד כדי אכזריות
וזה טוב נכון אבל קשה אינני יודעת אם יש לזה
איזה פתרון "דמוקרטי" אבל אותו כח של
הרמת יד הנתון בידי אנשים, שלא תמיד הם
הנבונים ביותר והמבינים ביותר באותו שטח,
הרי הוא כח נורא. הערב עומדת על הפרק
בעית סלוקו של חבר אחד מן הקבוץ. אחד
מקבוצת עולי מרוקו הנמצאים אתנו במשק. בעל
משפחה. הסלוק זה הנשק האחרון והחמור ביותר
הנתון בידי הקבוץ אבל לאן ילך אדם זה
הלאה? יש גבול למקומות שאדם יכול להזרק מהם
ואם אין הוא איש עבודה וחברה לאן יסולק בתחומי
העולם הזה? לחנך?- מאוחר! להשאיר כך?
-אי אפשר! – בעיות הרודפות אותנו מימי
תנועת הנוער.
אבל די, איזה מבול של קושיות! ומיני שאלות
מצאתי לי היום.
והרי שוב שבת ("אין חדש תחת השמש וכל אשר
יהיה היה כבר אמש", אומר יוסקה המספא"ניק
אחרי הפנצ'ר) הרבה פרחים בחדר
וספר ושפע של זמן.
שבוע טוב והרבה שלום!
מיעל.
