[עמוד 1]
יום שלישי "חצרים" 21.2.56
מיכה- רב שלומות!
אכן, יפה הוא הנגב וכובש את הלב,
הסכמתי עם איש שיחי שהצביע על הנוף
שסבב אותנו הבקר ביציאתנו למרעה.
דאגה מיוחדת במינה עוררנו בלבות חברי
חצרים כשבין השאר, תוך כדי הוכוחים הסוערים
מגל – גונן – חצרים, חזר והעלה ענין הנוף
כבדרך אגב: ההרים שבגליל וה"צלחת" של
עמק חפר וכדומה.
היום, יומי השלישי במרעה, הרחקנו ללכת עד
למרגלות "הצוקים הלבנים", עברנו במקומות
חדשים ויפים וכל כך טוב היה לנו, עד כי אחרנו
לחזור בשעה תמימה. שלושה ימים נוספים נותרו
לי עד סוף שבוע המרעה שלי, ואם נמשיך בדרך
זו, של אי חזרה על מקום אחד פעמיים, אתחיל
להכיר את הנגב.
סדר יום כזה, המתחלק בין ארבע שעות מרעה בבקר
ושלוש שעות חליבת ערב, כשכל היום בין זה לזה
פנוי הוא, כמוהו כשבוע של נופש.
[עמוד 2]
לא רבה היתה כמות הגשם שירדה באזור זה, מעט
למעלה מ 80 מ"מ, אך השדות הוריקו, הדשיאו דשא
והפריחו פרח וטיולי הבקר שלנו בשלוה הטבעית
הזו, בדממה המחלטת בין גבעות וגיאיות, נפלאים
הם.. אפשר לקפץ ולדלג ולרוץ עד כלות הנשימה
ואפשר להשתרע על הגב, פנים כלפי מעלה, וללוות את
העננים במסעותיהם. חבל שאינני מיטיבה לחלל בחליל
שהרי אז לא היה המרעה שלנו נופל במאומה מהספורים
שבספרים. לפעמים קצת מפריע עדר הפרות ה"מתלוה"
לטיולים הללו, בלעדיו היה נח יותר…
טוב ונעים כך, אך טוב שיבואו שבועיים אחרים עד
שישוב ויגיע תורי לצאת ולבלות את השעות
האלו באפס מעשה, בעצם אמנם, כבר הוכיח לי
חברי לרעיה כי תורות גדולות צמחו ועלו
בינות עדרים ואחו. משה רבינו רעה את הצאן
במדבר וכמוהו גם מוחמד, אך כיון ש"עמך" אנחנו
ולא לגדולות נוצרנו מוטב שלא נעמיס על המח נטל
מחשבות של שעות כה רבות ולא נצפה למוזה
כי תשרה עלינו אלא נפשיל שרוולים ותעשינה
הידים מלאכתן אמונה.
[עמוד 3]
ההכנות לפורים מתנהלות אצלינו בעצלתיים. יש לשער
שברגע האחרון יתגיסו כולם להצלת המצב. בינתים,
רק מתארכת שורת הבנות שלנו הבאות להודיע כי
הן אינן מתחפשות! ולא תזיז אותן מדעתן בשום
נמוק שבעולם.
כחברה נוספת בועדת התרבות של המשק אני
מתבוננת בפעילים ובעלי הרצון הטוב, כיצד דרושים
להם שריריו של הרקולס בכדי לזעזע מעט את
אדישותם וכבד תנועתם של חבריהם לקבוץ.
מסתבר שלא רק בנות "מעוז – הראל" העדיפו להשאר
מתחת לשמיכות כשנערכה שיחה על "מעינה".
מתי מעט הגיעו בשעה שנקבעה, אך על הדיון לא
ותרנו, והוא היה עמוק, מקיף ומענין למרות המסגרת
המצומצמת כיון שבאו אלו שבאמת היה בפיהם
מה לומר ושרצו לומר את דבריהם ואף עמדו על
דעתם, זאת יעידו כל השכנים שהתעוררו משנת
אחה"צ בשבת לקול המתוכחים. עכשיו, עם
ההכנות לפורים עושים אותם מעטים כמיטב
יכלתם. מזכירים, מעודדים, מביאים רעיונות, ותולים
מודעות מרעישות עינים במקומות מרכזיים
[עמוד 4]
בחדר האוכל, לבי לבי להם, ה"הסתגרות" היא
מחלה כללית שלוקים בה כל החברים שטוב להם
בחדריהם ביחוד בחברת נשותיהם (או בעליהן)
והילדים. והיא אף מובנת ומוצדקת מבחינה
מסוימת. אך מצד שני כולנו רוצים להרגיש כי
פה הקבוץ חי.
יתכן ובשבוע הבא אטל לי חופשה קצרה ואסע
הביתה לשבת, אני חיבת זאת לאבא המתלבט
לבדו בבעיות משק הבית ושעשוע האחות וגם
פשוט תקף אותי חשק נורא לנסע. אולי אשלב
בנסיעה זו גם בקור בדגניה. הבטחתי למיכל
לחנוך עמה את דירתה החדשה ואם אוסיף לחכות
לא תהא חדשה יותר, זוהי תכניתי היום,
אך מי יודע מה יביאו עמם הימים הבאים. יש
אומרים אפילו שאת הבנים שלנו שיועברו
לשל"ת ב1/3, נראה.
ובינתים שלום!
מיעל.