יעקב ברמן מספר על מעשיו בקורס הטיס – לימוד מבנה המטוס, נוהל הטיסה וטיסת הסולו הראשונה שלו
סיפור רקע
יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים.
במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד.
הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה
במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד.
הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה מול נפש פיוטית ורגישה. הוא היה נועז ואמיץ, רומנטיקן. יעקב היה מאלה שאינם הולכים בתלם, ולא פעם בחר ללכת נגד הזרם.
באוגוסט 1966 והוא בן 24 בלבד, יום לאחר חזרתו מסיור ארוך בחו"ל, יצא יעקב מבסיס חיל האוויר תל נוף לאימון טיסה קשה במיוחד, כאחד מרביעיית מטוסי מיראז'. תוך כדי ביצוע פנייה בגובה נמוך מאוד פגעה כנף מטוסו של יעקב בקרקע, קצה הכנף נשברה והמטוס התרסק.
המכתבים שכתב היוו מזכרת יוצאת דופן עבור בנו אופיר, שהיה בן חודשים ספורים כשאיבד את אביו. במכתבים הצליח לחשוף צד מיוחד באישיותו, עושר לשוני, שירת מילים. היכולת שלו להפוך רגשות למילים והכתב המצויר שלו הפכו עבור המשפחה לנכס שלא יסולא בפז.
רעייתו, ורדה נכט (ברמן) מסרה את מכתביו למיזם אוצרות.
כתב היד
מתוקה שלי, שלום לך!
לימודים, לימודים ושוב לימודים. אני לא מגזים, זהו בדיוק סדר היום שלי. מהרגע שאני מתעורר ועד לרגע כיבוי האורות אני עסוק כולי בלימוד מבנה המטוס, נוהל הטיסה וכל מה שקשור סביב זה. ביומיים האחרונים התעוררתי ב5:30 ומשעה זו עד לקימה (ב-7:00) עסקתי בשינון החומר, למרות שחבריי לחדר (חומסקי ומנור – זה שפגש אותנו בתחנה המרכזית) ישנו עדיין שינה עמוקה עמוקה. מעט מפליא אותי, אך אני מסוגל לשבת בימים האלה שעות ארוכות תוך השקעת מאמצים רבים וריכוז גדול, ורק בשעות הערב המאוחרות מתחילה העייפות לתת בי את אותותיה. טוב זה כך, ללא מאמצים אלה היו הדברים מסתדרים הרבה יותר קשה.
ביום ראשון, בשבוע הבא מתוכננת טיסת הסולו הראשונה. מחכה לי חוויה מיוחדת במינה וההתרגשות כבר עתה די ניכרת. באותו יום מצפה לנו מבחן סיום שיכלול את כל החומר שעברנו במשך שבוע זה, ובאם לקשור עובדה זו לשבת הקרובה מסתבר לי, למרבה הצער, שלא אוכל לבקר אותך. קשה לי לעכל עובדה זו עדיין אך כנראה שאין מנוס מכך.
יתכן ויארגנו בגת נסיעה אליכן, ואז אולי אסע גם אני.
היום את "מבלה" את יומך השני ב"סידרה-הקרבית" הראשונה (והאחרונה-נקווה) שלך בצ.ה.ל. אני מדמיין לעצמי את שורות האוהלים שלכם, את האוהל שלך ושל שכנתך, את אימוני השדה למיניהם, ניקוי הנשק הקפדני לקראת המסדר בבוקר, ואת הניקוי היותר קפדני לקראת המסדר הנוסף בצהריים או בלילה. ורדיק- על אותן החולות בהן את רצה, מתגלגלת, זוחלת ו"מוציאה" את נשמתך, זחלתי אף אני וכל גרגר של חול שכף רגלך דורכת עליו עתה, היה רווי בעבר מזיעתי. נעים להיזכר בתקופה זו עתה, לאחר שלוש שנים, כשהכל השתנה עד בלי הכר. אני מאחל לך שאותו טעם מתוק המציף אותי בהיזכרי בחוויות אלה ידבק גם אליך ואין לי ספק שכך אף יהיה.
נותר לי עוד שבוע וחצי לסבול את חסרונך, חצי התקופה כבר מאחורינו ואף שעברו רק ימים מועטים בלבד נדמה שהם הרבה יותר ארוכים מכפי שהם באמת.
מתוקה שלי, אני חוזר אל הלימודים
בליבי שפע של אהבה וגעגועים
שלך ורק שלך
יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
מתוקה שלי, שלום לך!
לימודים, לימודים ושוב לימודים. אני לא מגזים, זהו בדיוק סדר היום שלי. מהרגע שאני מתעורר ועד לרגע כיבוי האורות אני עסוק כולי בלימוד מבנה המטוס, נוהל הטיסה וכל מה שקשור סביב זה. ביומיים האחרונים התעוררתי ב5:30 ומשעה זו עד לקימה (ב-7:00) עסקתי בשינון החומר, למרות שחבריי לחדר (חומסקי ומנור – זה שפגש אותנו בתחנה המרכזית) ישנו עדיין שינה עמוקה עמוקה. מעט מפליא אותי, אך אני מסוגל לשבת בימים האלה שעות ארוכות תוך השקעת מאמצים רבים וריכוז גדול, ורק בשעות הערב המאוחרות מתחילה העייפות לתת בי את אותותיה. טוב זה כך, ללא מאמצים אלה היו הדברים מסתדרים הרבה יותר קשה.
ביום ראשון, בשבוע הבא מתוכננת טיסת הסולו הראשונה. מחכה לי חוויה מיוחדת במינה וההתרגשות כבר עתה די ניכרת. באותו יום מצפה לנו מבחן סיום שיכלול את כל החומר שעברנו במשך שבוע זה, ובאם לקשור עובדה זו לשבת הקרובה מסתבר לי, למרבה הצער, שלא אוכל לבקר אותך. קשה לי לעכל עובדה זו עדיין אך כנראה שאין מנוס מכך.
יתכן ויארגנו בגת נסיעה אליכן, ואז אולי אסע גם אני.
היום את "מבלה" את יומך השני ב"סידרה-הקרבית" הראשונה (והאחרונה-נקווה) שלך בצ.ה.ל. אני מדמיין לעצמי את שורות האוהלים שלכם, את האוהל שלך ושל שכנתך, את אימוני השדה למיניהם, ניקוי הנשק הקפדני לקראת המסדר בבוקר, ואת הניקוי היותר קפדני לקראת המסדר הנוסף בצהריים או בלילה. ורדיק- על אותן החולות בהן את רצה, מתגלגלת, זוחלת ו"מוציאה" את נשמתך, זחלתי אף אני וכל גרגר של חול שכף רגלך דורכת עליו עתה, היה רווי בעבר מזיעתי. נעים להיזכר בתקופה זו עתה, לאחר שלוש שנים, כשהכל השתנה עד בלי הכר. אני מאחל לך שאותו טעם מתוק המציף אותי בהיזכרי בחוויות אלה ידבק גם אליך ואין לי ספק שכך אף יהיה.
נותר לי עוד שבוע וחצי לסבול את חסרונך, חצי התקופה כבר מאחורינו ואף שעברו רק ימים מועטים בלבד נדמה שהם הרבה יותר ארוכים מכפי שהם באמת.
מתוקה שלי, אני חוזר אל הלימודים
בליבי שפע של אהבה וגעגועים
שלך ורק שלך
יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?