אוֹצָרוֹת
1962 17 ביוני

יעקב ברמן משתף את ורדה נכט בהתלבטויותיו בנוגע לקשר הרומנטי ביניהם

יעקב ברמן בסיס תל נוף פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי
יעקב ברמן

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים. במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד. הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה,

יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים. במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד. הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה מול נפש פיוטית ורגישה. הוא היה נועז ואמיץ, רומנטיקן. יעקב היה מאלה שאינם הולכים בתלם, ולא פעם בחר ללכת נגד הזרם. באוגוסט 1966 והוא בן 24 בלבד, יום לאחר חזרתו מסיור ארוך בחו"ל, יצא יעקב מבסיס חיל האוויר תל נוף לאימון טיסה קשה במיוחד, כאחד מרביעיית מטוסי מיראז'. תוך כדי ביצוע פנייה בגובה נמוך מאוד פגעה כנף מטוסו של יעקב בקרקע, קצה הכנף נשברה והמטוס התרסק. המכתבים שכתב היוו מזכרת יוצאת דופן עבור בנו אופיר, שהיה בן חודשים ספורים כשאיבד את אביו. במכתבים הצליח לחשוף צד מיוחד באישיותו, עושר לשוני, שירת מילים. היכולת שלו להפוך רגשות למילים והכתב המצויר שלו הפכו עבור המשפחה לנכס שלא יסולא בפז. רעייתו, ורדה נכט (ברמן) מסרה את מכתביו למיזם אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/3

שבת 17/10

צהרים, רוח לוהטת נושבת בחוץ. אני מנסה לעצום את עיניי ולהרדם, אולם רגש טמיר אינו נותן לי לשקוע בעולם השיכחה.
שני כוחות נאבקים ביניהם ומנסים להכניע אחד את משנהו. שני כוחות הפועלים בכיוון מנוגד זה לזה. ההכרה – הדוחפת אותי לתרדמה והרגשות – המוליכים אל הכתיבה. איני צריך לספר לך ידו של מי על העליונה, את רואה זאת בעצמך.
כעת כשאני ניצב בפתח המכתב, עדין לא גמלה בליבי ההחלטה, אם לשלוח פיסת נייר זאת ואם לא. מספר גורמים משפיעים בכוון זה, נראה משקלו של מי יהיה מכריע יותר. הערך המוסרי העליון הוא אחריותו של האדם וכושרו להשתלט על רגשותיו ויצרו ולא להיכנע להם, ערך זה הוא השומר גם על חירותו ועצמאותו הרוחנית, ערך זה המטיל את צילו על כל פסיעה ופסיעה מצעדי, ישפיע על החלטתי זו.
עיתים אינני מבין כיצד יכולתי, ובצורה כל כך קיצונית לבגוד באותו ערך עליון. עיתים נדמה לי שאינני כנה עם עצמי בכל מעשי אלה. מעולם לא נאבקתי עם בעיה מוסרית בצורה כה חריפה.
הולכת ומסתמנת החלטה בליבי שלא לראות את פניך כל עוד את כרוכה אחריו. אני חש שפלות רוח כלפיו בשעה שאני מנסה לקרב אליך, חש במין רגש סתום של בגידה ברע, בידיד. אינני שלם עם עצמי בתחום זה והספקות עוד מגבירים תחושה זאת אך עלי להודות שכל אימת שדמותך משתקפת בעיני (השותות בצמאון וללא בושה את החזות הנאה הנגלית לפניהן) החלטה זו מתערפלת ונמוגה.
לפעמים נדמה שאני ניצב לפני חומה אטומה ואז כל אשליותי מתנפצות לרסיסים בהתנגחן בה. טעמם של הרסיסים בטעם האשליות- הם מתוקים אך משרים עלי רוח נכאה. ולעיתים אני חש שהחומה ניסדקת ודרך הבקיעים מסתננת רינה חמימה, חמה ומעודדת.
לפעמים נדמה לי שאני חותר במים עכורים ונגד הזרם. אני מחפש הגיון במאמצי הבלתי נלאים, אך כנראה שאין לחפש הגיון במשור זה של רגשות. עתים נדמה שאני חותר לעבר מטרה בלתי מושג, בלתי נכבשת, לוטה בערפל ומרפה את הידיים. אולם נראה שהרגשות עזים כמוות ולא על נקלה ניתן לכבותם. תחושות אלה גורמות לתנודות קיצוניות במצב רוחי. תנודות של שפל מנוון וגיאות מרקיעת שחקים. בעתות שפל משתלטת עלי הרגשה מרה של מין ריקות, מין שיממון רוחני, המביאה אותי לחוסר אמונה בדרך חיי, לאכזבה מכל מה שנראה פעם כערך חיובי. אינני מוצא את עצמי ומאבד הרבה מן השקט הנפשי הפנימי.
לאחר הפגישה האחרונה שקעתי בדיכדוך רוחני, בשפיפות רוחנית שכזו, עד שרק ממד הזמן יכול היה לשנותה.
ביום שישי עת הייתי במסיבה אצלכם, חפצתי לקרוא לך, אולם הפחד מפני אותה רוח עכורה הניע אותי לדכא רצון זה ולהחניקו. יצאתי מן האולם במטרה ליצור חייץ מלאכותי ביני ובינך, אולם נכשלתי. העיניים כאילו מזמן נמשכו אל החלון. די היה במראה עיניים זה, בפגישות חטופות של מבטים שוקקים, כדי להלהיט אותו כיסוף ענוג (שלא נכנהו בשמו) ולעורר מחדש את אותם זרמי מחשבה מיסרים [מייסרים] שכה אני עמל להרגיעם. מאמץ של שבוע ירד לטמיון.
היזכרי בפגישה האחרונה השווי אותה אל הראשונה ותראי שהן היו שונות בתכלית. האחרונה היתה הרבה יותר חופשית הרבה יותר מלבבת המרחק כאילו הצטמצם מעט. היתה יותר הבנה, יותר פשטות וכנות ערבים כאלה מרווים את הנפש השוקקת ומוסיפים ערכים יקרים, אף שהם משרים לאחר מכן רוח של עצבות. אני מצפה לירח המלא, אולי אקרא לך אז בשנית.
שוחחתי עם נטע שעה קלה ביום חמישי האחרון. עד לאותה שיחה נלהבת היתה לי הרגשה שאינני מסוגל לשוחח עם בת ולהחליף עמה רשמים באותה דרך שאני מנהל עם בן. היתה לי הרגשה שאינני מסוגל למצוא נושא משותף שיענין את שנינו. אולם אני מאשר שטעיתי. אף שמסקנה זו הוליכה אותי באופן ישיר למסקנה שניה שאינה כה מעודדת ואשר ינקה את יסודותיה משתי פגישותינו.
תענוג היה לשוחח עם נטע. היתה זאת ממש חוויה נפלאה. הזמן אץ רץ לו ועוד בטרם הגענו למצוי כל שהוא של הדברים נאלצנו לסיים. השיחה הולידה בי אמונה מסוימת, לא אוכל במסגרת זו לערטל אותה, אולם אני משער שאת יכולה לחזות במה הדברים אמורים.
בדרך מקרה יצא לי לשוחח עם אחד הבנים מקבוצתך. הזדעזעתי כששמעתיו אומר "כולנו מנסים לשכנע אותה, כולנו בעדך"… לא הגבתי על כך, אולם לך אני חייב לומר שהדברים נראים לי מוזרים ביותר. איני יכול להסביר לעצמי, כיצד את מתירה להם לדשדש ברגשותיך? הרי זאת שפלות קיצונית ונעדרת כל טאקט. שמרי על עצמאותך הרוחנית אל תהססי לנפנף לכל רוח את אותם טרדנים נאלחים.
לא תהיי כנה עם עצמך אם תכחישי שכל אותה התפתחות שארעה לאחרונה היא איננה לרוחך. לחיזוק דבריי אני יכול לומר לך את אשר שמעתי מפיה של בת שאני רוחש לה הערכה עמוקה. היא לא היססה לומר שאף היא עצמה הייתה מאושרת אילו בנים נוספים היו מבקשים את ידה. עיתים אני חש במבטך החוזר, מבט מהיר ומרפרף. אך כנראה שזהו מבט סקרני בלבד. סקרנית את לדעת אם עדיין מפעמת בי אותה גחלת של…
כל מבט שווה זהב, כל מבט משול לקרן אור המאירה את מחשכי הלב. באם את חפצה לרמוס את אשר בנינו עד כה את יכולה לעשות זאת בנקל, עליך רק להפגין אדישות מודגשת והשגת מבוקשך. אולם נראה לי שאת נוהגת אחרת. שאת רוצה באותם יחסים הנרקמים לאטם.
מכתב זה הוא כבר השלישי במנין. באם אינך זקוקה להם, באם את סולדת מהם אמרי לא ואחדל. אך זכרי שאינני יכול לקרוא את מחשבותיך על פי מבטים בלבד, לכן אבקשך להציג את עמדתך בצורה ברורה.
אשתדל להמנע מליזום פגישה בינינו. כל עוד יפים היחסים ביניכם אינני שלם עם מעשיי. רק קרע ביחסיכם יביאני לידי שלמות צרופה של הרגש וההכרה. אולם לכך אינני חותר, אינני רואה את יעודי בחיים בהכשלת יחסים של אחרים. לא אבנה את עצמי על גויותיהם של ידידיי.
כעת יורד הערב, השקיעה מצמידה את לחייה הורוד על היקום ונפרדת ממנו בנשיקה לחה. הלילה מגיח במהירות ממזרח ומציף בעלטה את החלל. בחדרי חם ומחניק, אצא לשאוב מעט אוויר צח ומרגיע.
שלום, יעקב

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב ברמן
מיקום: בסיס תל נוף
תאריך: 17.06.1962

מקבל/ת המכתב

שם: ורדה נכט (ברמן)
מיקום: קיבוץ גל און

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

שבת 17/10

צהרים, רוח לוהטת נושבת בחוץ. אני מנסה לעצום את עיניי ולהרדם, אולם רגש טמיר אינו נותן לי לשקוע בעולם השיכחה.
שני כוחות נאבקים ביניהם ומנסים להכניע אחד את משנהו. שני כוחות הפועלים בכיוון מנוגד זה לזה. ההכרה – הדוחפת אותי לתרדמה והרגשות – המוליכים אל הכתיבה. איני צריך לספר לך ידו של מי על העליונה, את רואה זאת בעצמך.
כעת כשאני ניצב בפתח המכתב, עדין לא גמלה בליבי ההחלטה, אם לשלוח פיסת נייר זאת ואם לא. מספר גורמים משפיעים בכוון זה, נראה משקלו של מי יהיה מכריע יותר. הערך המוסרי העליון הוא אחריותו של האדם וכושרו להשתלט על רגשותיו ויצרו ולא להיכנע להם, ערך זה הוא השומר גם על חירותו ועצמאותו הרוחנית, ערך זה המטיל את צילו על כל פסיעה ופסיעה מצעדי, ישפיע על החלטתי זו.
עיתים אינני מבין כיצד יכולתי, ובצורה כל כך קיצונית לבגוד באותו ערך עליון. עיתים נדמה לי שאינני כנה עם עצמי בכל מעשי אלה. מעולם לא נאבקתי עם בעיה מוסרית בצורה כה חריפה.
הולכת ומסתמנת החלטה בליבי שלא לראות את פניך כל עוד את כרוכה אחריו. אני חש שפלות רוח כלפיו בשעה שאני מנסה לקרב אליך, חש במין רגש סתום של בגידה ברע, בידיד. אינני שלם עם עצמי בתחום זה והספקות עוד מגבירים תחושה זאת אך עלי להודות שכל אימת שדמותך משתקפת בעיני (השותות בצמאון וללא בושה את החזות הנאה הנגלית לפניהן) החלטה זו מתערפלת ונמוגה.
לפעמים נדמה שאני ניצב לפני חומה אטומה ואז כל אשליותי מתנפצות לרסיסים בהתנגחן בה. טעמם של הרסיסים בטעם האשליות- הם מתוקים אך משרים עלי רוח נכאה. ולעיתים אני חש שהחומה ניסדקת ודרך הבקיעים מסתננת רינה חמימה, חמה ומעודדת.
לפעמים נדמה לי שאני חותר במים עכורים ונגד הזרם. אני מחפש הגיון במאמצי הבלתי נלאים, אך כנראה שאין לחפש הגיון במשור זה של רגשות. עתים נדמה שאני חותר לעבר מטרה בלתי מושג, בלתי נכבשת, לוטה בערפל ומרפה את הידיים. אולם נראה שהרגשות עזים כמוות ולא על נקלה ניתן לכבותם. תחושות אלה גורמות לתנודות קיצוניות במצב רוחי. תנודות של שפל מנוון וגיאות מרקיעת שחקים. בעתות שפל משתלטת עלי הרגשה מרה של מין ריקות, מין שיממון רוחני, המביאה אותי לחוסר אמונה בדרך חיי, לאכזבה מכל מה שנראה פעם כערך חיובי. אינני מוצא את עצמי ומאבד הרבה מן השקט הנפשי הפנימי.
לאחר הפגישה האחרונה שקעתי בדיכדוך רוחני, בשפיפות רוחנית שכזו, עד שרק ממד הזמן יכול היה לשנותה.
ביום שישי עת הייתי במסיבה אצלכם, חפצתי לקרוא לך, אולם הפחד מפני אותה רוח עכורה הניע אותי לדכא רצון זה ולהחניקו. יצאתי מן האולם במטרה ליצור חייץ מלאכותי ביני ובינך, אולם נכשלתי. העיניים כאילו מזמן נמשכו אל החלון. די היה במראה עיניים זה, בפגישות חטופות של מבטים שוקקים, כדי להלהיט אותו כיסוף ענוג (שלא נכנהו בשמו) ולעורר מחדש את אותם זרמי מחשבה מיסרים [מייסרים] שכה אני עמל להרגיעם. מאמץ של שבוע ירד לטמיון.
היזכרי בפגישה האחרונה השווי אותה אל הראשונה ותראי שהן היו שונות בתכלית. האחרונה היתה הרבה יותר חופשית הרבה יותר מלבבת המרחק כאילו הצטמצם מעט. היתה יותר הבנה, יותר פשטות וכנות ערבים כאלה מרווים את הנפש השוקקת ומוסיפים ערכים יקרים, אף שהם משרים לאחר מכן רוח של עצבות. אני מצפה לירח המלא, אולי אקרא לך אז בשנית.
שוחחתי עם נטע שעה קלה ביום חמישי האחרון. עד לאותה שיחה נלהבת היתה לי הרגשה שאינני מסוגל לשוחח עם בת ולהחליף עמה רשמים באותה דרך שאני מנהל עם בן. היתה לי הרגשה שאינני מסוגל למצוא נושא משותף שיענין את שנינו. אולם אני מאשר שטעיתי. אף שמסקנה זו הוליכה אותי באופן ישיר למסקנה שניה שאינה כה מעודדת ואשר ינקה את יסודותיה משתי פגישותינו.
תענוג היה לשוחח עם נטע. היתה זאת ממש חוויה נפלאה. הזמן אץ רץ לו ועוד בטרם הגענו למצוי כל שהוא של הדברים נאלצנו לסיים. השיחה הולידה בי אמונה מסוימת, לא אוכל במסגרת זו לערטל אותה, אולם אני משער שאת יכולה לחזות במה הדברים אמורים.
בדרך מקרה יצא לי לשוחח עם אחד הבנים מקבוצתך. הזדעזעתי כששמעתיו אומר "כולנו מנסים לשכנע אותה, כולנו בעדך"… לא הגבתי על כך, אולם לך אני חייב לומר שהדברים נראים לי מוזרים ביותר. איני יכול להסביר לעצמי, כיצד את מתירה להם לדשדש ברגשותיך? הרי זאת שפלות קיצונית ונעדרת כל טאקט. שמרי על עצמאותך הרוחנית אל תהססי לנפנף לכל רוח את אותם טרדנים נאלחים.
לא תהיי כנה עם עצמך אם תכחישי שכל אותה התפתחות שארעה לאחרונה היא איננה לרוחך. לחיזוק דבריי אני יכול לומר לך את אשר שמעתי מפיה של בת שאני רוחש לה הערכה עמוקה. היא לא היססה לומר שאף היא עצמה הייתה מאושרת אילו בנים נוספים היו מבקשים את ידה. עיתים אני חש במבטך החוזר, מבט מהיר ומרפרף. אך כנראה שזהו מבט סקרני בלבד. סקרנית את לדעת אם עדיין מפעמת בי אותה גחלת של…
כל מבט שווה זהב, כל מבט משול לקרן אור המאירה את מחשכי הלב. באם את חפצה לרמוס את אשר בנינו עד כה את יכולה לעשות זאת בנקל, עליך רק להפגין אדישות מודגשת והשגת מבוקשך. אולם נראה לי שאת נוהגת אחרת. שאת רוצה באותם יחסים הנרקמים לאטם.
מכתב זה הוא כבר השלישי במנין. באם אינך זקוקה להם, באם את סולדת מהם אמרי לא ואחדל. אך זכרי שאינני יכול לקרוא את מחשבותיך על פי מבטים בלבד, לכן אבקשך להציג את עמדתך בצורה ברורה.
אשתדל להמנע מליזום פגישה בינינו. כל עוד יפים היחסים ביניכם אינני שלם עם מעשיי. רק קרע ביחסיכם יביאני לידי שלמות צרופה של הרגש וההכרה. אולם לכך אינני חותר, אינני רואה את יעודי בחיים בהכשלת יחסים של אחרים. לא אבנה את עצמי על גויותיהם של ידידיי.
כעת יורד הערב, השקיעה מצמידה את לחייה הורוד על היקום ונפרדת ממנו בנשיקה לחה. הלילה מגיח במהירות ממזרח ומציף בעלטה את החלל. בחדרי חם ומחניק, אצא לשאוב מעט אוויר צח ומרגיע.
שלום, יעקב

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב ברמן
מיקום: בסיס חצור
תאריך: 1964-06-21

מקבל/ת המכתב

שם: ורדה נכט (ברמן)
מיקום: קיבוץ גל און

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות