שבת
בן חן יקרה!
מכתב מס' 2. ציפית לו או לא ציפית לו, אך הנה הוא בידיך הענוגות (אל יאדימו פניך. הייתי מציף מכתב זה כולו בביטוים מסוג זה, אלא שחושש אני שהדבר ירגיזך, ולכן אחדל). אנא קראי אותו עד תומו ולאחר מכן עשי בו כחפצך. כשלעצמי בקשה לי אליך, השיבי לי את השניים ואצפינם אצלי, כי יקרים הם לי מכל. אך אם ברצונך להחזיקם, החזיקי גם זאת לטוב יחשב בעיניי, כי אדע שיקרים הם לך לא פחות מאשר לי. רק זאת כתבי לי, מה עשית או מה רצונך לעשות בהם?
הימים יפים הם, קרירים ונעימים, אך הלילות אפלים ונוגים. שבוע חלף. חלפו הימים אך לא המאווים. ביום קל להנתק מן הרגשות, אינך בודד לעצמך. בלילה שונים פני הדברים. בחשכה בודד אני וערירי. הרגשות פורטים על מיתרי הלב והצלילים רווים עצב ותוגה.
בחשכה צפה ועולה דמותך בעיני רוחי באור חדש. ביום עת השמש ברקיע מתמזגים קווי דמותך עם הסובב, אך בלילה עת אפל היקום מקבלים הקווים חזות ברורה ועמוקה. לחזות זאת יש עתה משמעות אחרת ומשעולה הדמות, נצבט הלב, מחיש את קצב פעימותיו ומזעזע את הגוף כולו בתנודותיו העזות. הדם מפכה בעורקים במהירות יתרה ומציף אותי בחמימות נעימה. טוב לעצום בעת כזאת את העינים להניח את הראש על הכר ולשקוע במחשבות מתוקות וריחניות אלה.
שבוע ימים ציפיתי לתשובה ממך. ערב ערב שבתי הביתה בצפיה מתוקה לאיגרת מעשה ידך. למכתב אשר ישלים את המעגל הבלתי שלם. קמתי ויחלתי, אך הנה נמוגו כל תקוותי. כעת אני כותב בשנית, אולי הפעם יעלה בידי לפתוח את סוגר ליבך?
יתכן ולא מצאת עוז בנפשך לכתוב? ואולי אינך חפצה להשיב לי בדרך זאת? אולי כה עזה השנאה שרוכשת את לי עד כי לא משלת ברוחך ובהגיע המכתב לידך קרעת אותו לגזרים בטרם עמדת על תוכנו?
מי יתן ואני טועה. אולם איני יכול שלא להרהר בזאת. אני חפץ לדעת מה פשר שתיקך. מה המניעך לנהוג כך ולא אחרת.
אולי חפצה את שהקשרים יחודשו בדרך שבה הם נטוו? אולי את מצפה לקראתי? באם צדקתי הרי בנקודה זו אני מזדהה איך, אף כי אני חושש מהפגישה. לאחר הערב ההוא הייתי נתון במשבר עמוק ביותר שצלו עדיין לא סר מעלי. מזה שנים לא ידעתי ימים כה קשים. עם הזמן מגלידים מעט הפצעים ועתה קצת קל יותר, אף כי עדין לא השתחררתי כלל מקסמי אותו ערב, שרשמיו נחרטו בי עמוק עמוק חושש אני שהפצעים יפערו מחדש.
הערב ההוא הוקסמתי מאישיותך. היית נהדרת. יתכן ובאם היית נוהגת אחרת, באם היית משיבה לי בבוז הייתי מתאכזב ופונה לך עורף, אולם את נהגת אחרת. היית כל כך מבינה, כל כך עדינה עד כדי רגשותי אליך נתלהטו באור יוקד והפכו לתבערה ענקית שאין לכבותה.
יכולה היית להסתלק כאוות נפשך ולהשאירני תוהה וממורמר. אולם לא כך עשית. נשארת עמי שעה ארוכה, נתת לי להתבטא ככל העולה על רוחי, נשארת גם ברגעים ארוכים של שתיקה קודרת. וויתרת על בילוי פרטי. הקשבת לי, לעיתים אף שלחת לעברי את עינייך. על כל זה רוכש אני לך הערכה עמוקה ובלתי מסוייגת. משך אותה שעה הייתי המאושר באדם, הערב היה נהדר, אף שידעתי את סופו המר, אף שהוא הסב לי צער כה עמוק. הוא היה מקסים ומלא הוד.
הבדידות שאני שונא יותר מכל, פינתה מקומה. יכולתי לשפוף מעט את מרי ליבי לפניך. יתכן ושיעממתי אותך, אולם ידעתי להבליג, הקשבת בהבנה ואף כי לא שיתפת עמי פעולה הרי גרמת לי הנאה מרובה. אכן צודק מי שאומר כי טובים השניים מן האחד.
אציג לך כעת שאלה נוקבת, אך בתקווה שתשיבי תשובה כנה. רוצה הייתי לדעת האם ספרת לראובן את אשר התרחש בינינו בליל שישי? חשוב לי לדעת זאת משום שיש לענין זה השלכה ישירה על מערכת היחסים שבינינו. אני מחבב אותו ואינני חפץ להכאיב לו בנושא זה.
לפני שאסיים אבקשך דבר אחד, השיבי לי על שאלותי. כתבי לי על יחסך בענין זה. אף אם תעשי זאת על מנת להשלותני לא אכעס עליך. תהיה זאת אשליה מתוקה ונעימה.
את המכתב את יכולה להכניס לחדרי (ראי כמה אני אופטימי), המנעול ניתן לפתיחה ע"י משיכת הגוף כלפי מטה ללא מפתח, תוכלי להניחו מתחת למפה המכסה את השולחן ואני כבר אחשוף אותו.
השבוע אהיה בבית מספר פעמים. אנא, על תכזיבי אותי, אצפה לך בכיליון עיניים. עוד בקשה לי אליך, סלחי לי על שגזלתי מזמנך באלצי אותך לקרוא את הכתוב.
להתראות יעקב