יעקב ויס נשפט ע"י הבריטים ומבין כי גזר דינו יהיה מוות, הוא כותב לחבריו כי אינו מצטער על מה שהיה ודורש מהם להמשיך ולהילחם ביתר שאת
סיפור רקע
יעקב וייס נולד ב-1924 בצ'כוסלובקיה, היה פעיל בבית"ר. ב-1945 עלה ארצה, חזר לפעילות בבית"ר והצטרף לאצ"ל. ב-4 במאי 1947 השתתף בפריצה של האצ"ל לכלא עכו ובמהלכה נתפס על ידי הבריטים יחד עם חבריו אבשלום חביב ומאיר נקר. השלושה נשפטו ונידונו למוות - הם הועלו לגרדום ב-29 ביולי 1947 כאשר שירת "התקווה" על שפתותיהם.
המכתב הנ"ל נשלח לחבריו באמצעות חברו אימרה (יצחק פרידמן), שהיה גם הוא פעיל באצ"ל.
המכתב הנ"ל נשלח לחבריו באמצעות חברו אימרה (יצחק פרידמן), שהיה גם הוא פעיל באצ"ל.
כתב היד
אימרה החביב,
זה עתה קיבלתי את מכתבך. לא תוכל לדמיין איזו שמחה גרם לי אות חיים ממך. כל כך הרבה יש לי לכתוב עד שאיני יודע מהיכן להתחיל.
כיצד תפסו אותי? הסימן שנקבע לנסיגה היה תרועת חצוצרה. היינו שלושה בנקודה האחרונה שממנה הייתה מכונית אמורה לאסוף אותנו. לא קיבלנו האות והיא נסעה בלעדינו. ניסינו להימלט ברגל, אבל היינו מוקפים. נכנענו לאחר שהתחמושת שלנו אזלה. קיבלנו מכות וכל מיני "דברים טובים" נפלו בחלקנו. מוטב היה לו השתמשנו ברימון האחרון לעצמנו נגדם, אבל מה לעשות, "החכם" לומד על בשרו – ואנו כאן.
על מה שהתרחש בבית המשפט תדעו מן העיתונים. שעמום אין קץ לשבת כל היום ולשמוע שקרים. עכשיו אני רואה באמת עד כמה השקרים נבזיים ואיך בית המשפט הוא תיאטרון. מתחשק לנו לירוק בפניהם. קרוב לוודאי, שהמשפט יימתח עד לסוף השבוע. עד אז נהיה כאן; לאחר מכן יחזירו אותנו לעכו. אין מקום לאשליות – פסק הדין יהיה חבל התליה. אם לא יקרה משהו בינתיים נעלה לגרדום. דבר זה אינו מפחידנו, משום שאחרי הכל היינו מוכנים לזה, אבל מרגיזה הדרך שבה נתפסנו. חוסר אחריות וטמטום – ואלו התוצאות. אבל כלום כבר לא משנה וחבל להתמרמר.
ניסיתי לכתוב לאחותי אבל בסופו של דבר לא הצלחתי. לא מצאתי מה לכתוב. המסכנה לא תבין מדוע אחיה צריך היה להסתבך בדבר כזה. היה כאן בן דודי לביקור אצלי, כך שהוא יודע הכל. אם תקבלו כסף מן המעביד שלי, שלח עשר לירות לקרוב שלי, "מגדל החזירים", שאותם אני חייב לו – איני רוצה שיחשוב שגרמתי שיתלו אותי כדי לא להחזיר לו.
המברק לא באשמתי. לא יכולתי להתקשר אתכם ופחדתי שיערכו חיפוש בביתי, ולא הייתה לי ברירה אלא לקרוא לעורך דין כדי שישלח הודעה לרינה. המטומטם שלח מברק. לא נורא. אפשר לסמוך עליו פחות או יותר. בכיסי מצאו תעודה ומכתב עם כתובת שלא הצלחתי להיפטר מהם. בקשר לרינה, לולא נתפסתי אולי היה מתפתח ביננו משהו. אני מצדי הייתי מוכן. אבל, לדעתי, במצבי הרי זה קומי וגם טראגי לדבר על הנושא. אתה יודע שכעת אין לי עיסוק אחר מאשר מחשבות על העבר. דברים רבים עולים במחשבתו של אדם, בעיקר בקשר לעניינים אלה. מצד אחד אני מצטער שלא קרה כלום, כי יכול היה להיות לי עוד זיכרון יפה אחד. מאידך, אני שמח שנחסכה ממנה אי נעימות. אם ברצוני להיות כן עם עצמי, הצער גדול מן המשפחה. מה לעשות, האדם הוא בן תמותה עלוב, החושב על עצמו תמיד. מכל מקום, תמסור לה דרישת שלום ומוטב שלא תהרהר בעבר ותחשוב על העתיד. שתהיה חזקה, ואם היא כבר חושבת עלי, שתעבוד גם במקומי. אל תשכחו להעביר את המסר, כך לפחות אני יודע שמה שעשינו יביא לתוצאות, לפחות לנכדינו. דבר יפה באוזני הנערים ותלהיב אותם, לזאת גם אני טוב.
ולמפקדים שלנו תאמר שזוהי פקודתי ובאלה המילים אני נפרד מהם. שיעמלו כדי שהקן יהיה ראוי לשאת את הדגל שנמסר לנו – במקום כל אחד שנופל צריכים לבוא עשרה אחרים. דבר זה תלוי רק בהם. אני מקווה שלא יאכזבו אותך והעתיד יוכיח שהסבל לא היה לשווא. דרישת שלום ממני לכולם, ואני מאחל שעבודתם תישא פרי.
[קטע כתוב בעברית]
שלום רב לכם,
תסלחו לי שרק כמה שורות אני כותב לכם, אבל "הונגרית" יותר קלה בשבילי, לכן כתבתי את רוב הדברים ליהונתן. בכל פנים אם ברצונכם, אז הוא יתרגם לכם את הכל. אנחנו מרגישים כולנו טוב. החברה כאן בעכו כמו פה קבלו אותנו יפה מאוד. חיסרון היחידי (מלבד חופש, בחורות וכו') רק בסיגריות, אבל על זה אי אפשר לעזור. זמן מוגבל לשבת בבית סוהר לא כל כך נורא. ולנו יש הסיכויים שלא נשב הרבה זמן. אין דבר עד שחיים, אנו מקווים שיהיה יותר טוב. אני רק מבקש מכם ואני בטוח שלו בקשתי גם תעשו, תעבדו במקומנו, והעיקר תנקמו אותנו. בשביל ציון יש דרישת שלום מחיים (פתח תקווה, ליל ההלקאות).
אני דורש בשלום ומאחל לכם כל טוב ויותר מזל מאשר לי היה.
יעקב.
[דף 2]
כאשר לקחו אותנו למשטרה, ראובן [שמעון עמרני] גם היה באוטו. הבחור המסכן סבל מאוד. תמסור להוריו שהם יכולים להתגאות בבנכם. הוא סבל באומץ את הכאבים. אני קורא להוריו שיהיו גם הם אמיצים וחזקים. דרישת שלום להם ממני. תמסור להם שגם אנו כואבים את כאבכם, אבל צריך לחשוב על מטרת מלחמתנו וכך קל יותר לשאת את הכאב.
אמי שלי, איני יודע מה לכתוב לך. נהיה חזקים. זה נשמע כמעט מזויף. ידענו מה מחכה לנו ולא פחדנו, אז גם עכשיו אין מה לפחד. לאמיתו של דבר כבר השלמתי עם גורלי. איכשהו כבר עברנו את זה, הלוא כאשר תפסו אותי רצו לירות בי. אשקר אם לא אומר שהייתי מעדיף לחיות בנתניה, אפילו אצל בן ציון. אין מה להכחיש. איני זקוק לדבר כי החברה דאגו לי לכל. מסור דרישת שלום ממני לבחורים ובמיוחד לחברה שלי. תאמר להם שאפילו שהאנגלים מכים עד מוות זהו רווח נקי. ובכן, השתדלו! כל המרבה הרי זה משובח!
לדב תגיד שאני מצטער על אי הנעימות שגרמתי לו, אבל לו היה הדבר תלוי בי, דברים לא היו קורים כך. אתה כותב שלו לפחות היינו לוחצים ידיים לפני שנפרדנו. האמת היא שהייתה לי תחושה לא טובה ודווקא בגללה לא נפרדתי ממנו, שכנעתי את עצמי שמחר ניפגש בבית. הבן אדם מתכנן ו…
דרישת שלום לכל מכירי. מחבק אותך באהבה…
אימרה
את השורות המצ"ב תעביר לאורי או לציון.
פרטי המכתב
The Writer
Recipient of the Letter
גלריה
כתב היד
אימרה החביב,
זה עתה קיבלתי את מכתבך. לא תוכל לדמיין איזו שמחה גרם לי אות חיים ממך. כל כך הרבה יש לי לכתוב עד שאיני יודע מהיכן להתחיל.
כיצד תפסו אותי? הסימן שנקבע לנסיגה היה תרועת חצוצרה. היינו שלושה בנקודה האחרונה שממנה הייתה מכונית אמורה לאסוף אותנו. לא קיבלנו האות והיא נסעה בלעדינו. ניסינו להימלט ברגל, אבל היינו מוקפים. נכנענו לאחר שהתחמושת שלנו אזלה. קיבלנו מכות וכל מיני "דברים טובים" נפלו בחלקנו. מוטב היה לו השתמשנו ברימון האחרון לעצמנו נגדם, אבל מה לעשות, "החכם" לומד על בשרו – ואנו כאן.
על מה שהתרחש בבית המשפט תדעו מן העיתונים. שעמום אין קץ לשבת כל היום ולשמוע שקרים. עכשיו אני רואה באמת עד כמה השקרים נבזיים ואיך בית המשפט הוא תיאטרון. מתחשק לנו לירוק בפניהם. קרוב לוודאי, שהמשפט יימתח עד לסוף השבוע. עד אז נהיה כאן; לאחר מכן יחזירו אותנו לעכו. אין מקום לאשליות – פסק הדין יהיה חבל התליה. אם לא יקרה משהו בינתיים נעלה לגרדום. דבר זה אינו מפחידנו, משום שאחרי הכל היינו מוכנים לזה, אבל מרגיזה הדרך שבה נתפסנו. חוסר אחריות וטמטום – ואלו התוצאות. אבל כלום כבר לא משנה וחבל להתמרמר.
ניסיתי לכתוב לאחותי אבל בסופו של דבר לא הצלחתי. לא מצאתי מה לכתוב. המסכנה לא תבין מדוע אחיה צריך היה להסתבך בדבר כזה. היה כאן בן דודי לביקור אצלי, כך שהוא יודע הכל. אם תקבלו כסף מן המעביד שלי, שלח עשר לירות לקרוב שלי, "מגדל החזירים", שאותם אני חייב לו – איני רוצה שיחשוב שגרמתי שיתלו אותי כדי לא להחזיר לו.
המברק לא באשמתי. לא יכולתי להתקשר אתכם ופחדתי שיערכו חיפוש בביתי, ולא הייתה לי ברירה אלא לקרוא לעורך דין כדי שישלח הודעה לרינה. המטומטם שלח מברק. לא נורא. אפשר לסמוך עליו פחות או יותר. בכיסי מצאו תעודה ומכתב עם כתובת שלא הצלחתי להיפטר מהם. בקשר לרינה, לולא נתפסתי אולי היה מתפתח ביננו משהו. אני מצדי הייתי מוכן. אבל, לדעתי, במצבי הרי זה קומי וגם טראגי לדבר על הנושא. אתה יודע שכעת אין לי עיסוק אחר מאשר מחשבות על העבר. דברים רבים עולים במחשבתו של אדם, בעיקר בקשר לעניינים אלה. מצד אחד אני מצטער שלא קרה כלום, כי יכול היה להיות לי עוד זיכרון יפה אחד. מאידך, אני שמח שנחסכה ממנה אי נעימות. אם ברצוני להיות כן עם עצמי, הצער גדול מן המשפחה. מה לעשות, האדם הוא בן תמותה עלוב, החושב על עצמו תמיד. מכל מקום, תמסור לה דרישת שלום ומוטב שלא תהרהר בעבר ותחשוב על העתיד. שתהיה חזקה, ואם היא כבר חושבת עלי, שתעבוד גם במקומי. אל תשכחו להעביר את המסר, כך לפחות אני יודע שמה שעשינו יביא לתוצאות, לפחות לנכדינו. דבר יפה באוזני הנערים ותלהיב אותם, לזאת גם אני טוב.
ולמפקדים שלנו תאמר שזוהי פקודתי ובאלה המילים אני נפרד מהם. שיעמלו כדי שהקן יהיה ראוי לשאת את הדגל שנמסר לנו – במקום כל אחד שנופל צריכים לבוא עשרה אחרים. דבר זה תלוי רק בהם. אני מקווה שלא יאכזבו אותך והעתיד יוכיח שהסבל לא היה לשווא. דרישת שלום ממני לכולם, ואני מאחל שעבודתם תישא פרי.
[קטע כתוב בעברית]
שלום רב לכם,
תסלחו לי שרק כמה שורות אני כותב לכם, אבל "הונגרית" יותר קלה בשבילי, לכן כתבתי את רוב הדברים ליהונתן. בכל פנים אם ברצונכם, אז הוא יתרגם לכם את הכל. אנחנו מרגישים כולנו טוב. החברה כאן בעכו כמו פה קבלו אותנו יפה מאוד. חיסרון היחידי (מלבד חופש, בחורות וכו') רק בסיגריות, אבל על זה אי אפשר לעזור. זמן מוגבל לשבת בבית סוהר לא כל כך נורא. ולנו יש הסיכויים שלא נשב הרבה זמן. אין דבר עד שחיים, אנו מקווים שיהיה יותר טוב. אני רק מבקש מכם ואני בטוח שלו בקשתי גם תעשו, תעבדו במקומנו, והעיקר תנקמו אותנו. בשביל ציון יש דרישת שלום מחיים (פתח תקווה, ליל ההלקאות).
אני דורש בשלום ומאחל לכם כל טוב ויותר מזל מאשר לי היה.
יעקב.
[דף 2]
כאשר לקחו אותנו למשטרה, ראובן [שמעון עמרני] גם היה באוטו. הבחור המסכן סבל מאוד. תמסור להוריו שהם יכולים להתגאות בבנכם. הוא סבל באומץ את הכאבים. אני קורא להוריו שיהיו גם הם אמיצים וחזקים. דרישת שלום להם ממני. תמסור להם שגם אנו כואבים את כאבכם, אבל צריך לחשוב על מטרת מלחמתנו וכך קל יותר לשאת את הכאב.
אמי שלי, איני יודע מה לכתוב לך. נהיה חזקים. זה נשמע כמעט מזויף. ידענו מה מחכה לנו ולא פחדנו, אז גם עכשיו אין מה לפחד. לאמיתו של דבר כבר השלמתי עם גורלי. איכשהו כבר עברנו את זה, הלוא כאשר תפסו אותי רצו לירות בי. אשקר אם לא אומר שהייתי מעדיף לחיות בנתניה, אפילו אצל בן ציון. אין מה להכחיש. איני זקוק לדבר כי החברה דאגו לי לכל. מסור דרישת שלום ממני לבחורים ובמיוחד לחברה שלי. תאמר להם שאפילו שהאנגלים מכים עד מוות זהו רווח נקי. ובכן, השתדלו! כל המרבה הרי זה משובח!
לדב תגיד שאני מצטער על אי הנעימות שגרמתי לו, אבל לו היה הדבר תלוי בי, דברים לא היו קורים כך. אתה כותב שלו לפחות היינו לוחצים ידיים לפני שנפרדנו. האמת היא שהייתה לי תחושה לא טובה ודווקא בגללה לא נפרדתי ממנו, שכנעתי את עצמי שמחר ניפגש בבית. הבן אדם מתכנן ו…
דרישת שלום לכל מכירי. מחבק אותך באהבה…
אימרה
את השורות המצ"ב תעביר לאורי או לציון.
פרטי המכתב
The Writer
Recipient of the Letter
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?