אוֹצָרוֹת
1971 15 בפברואר

יעקב כותב לאשתו ולבתו על מצבו, על לוח החופשות ועל התובנות מהגעגועים

יעקב גרי סיני פורסם על ידי אורלי אילני
יעקב גרי עם בתו ענת

כתב היד

5 דפי המכתב

סיפור רקע

יעקב גרי חזר זה עתה לצבא מחופשה בת יומיים והוא כבר מתגעגע אל משפחתו. הריחוק מהמשפחה מביא אותו לתובנות חשובות ובראשן ההחלטה לבלות יותר זמן עם בתו ענת. יעקב ממונה על היציאות לחופשות, והוא חש במתח המצטבר בקרב חיילי המילואים. כולם רוצים לצאת הביתה וחושבים שהדבר תלוי בו. יעקב מסיים את מכתבו בביטויי אהבה לאשתו, אהבה שרק הלכה וגדלה עם השנים. יעקב (יענק'לה) גרי נולד בשנת 1936 בשם טיבדור (טיבי) בעיירה הקטנה בנסקה ביסטריצה בצ'כוסלובקיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לבודפשט, הונגריה, ושם חיה כל שנות המלחמה והשואה. האב אנדריאש (בנדי) גויס לצבא ההונגרי ולאחר מכן כמו יהודים רבים נלקח לעבודת כפייה. בשנת 1944 מת האב באחד ממחנות העבודה שעל גבול הונגריה, ויעקב נותר עם אימו. בשנת 1950 עלו יעקב והאם פרידה לישראל. בתחילה הם התגוררו בקיבוץ מעברות ובקיבוץ מענית ולאחר

יעקב גרי חזר זה עתה לצבא מחופשה בת יומיים והוא כבר מתגעגע אל משפחתו. הריחוק מהמשפחה מביא אותו לתובנות חשובות ובראשן ההחלטה לבלות יותר זמן עם בתו ענת. יעקב ממונה על היציאות לחופשות, והוא חש במתח המצטבר בקרב חיילי המילואים. כולם רוצים לצאת הביתה וחושבים שהדבר תלוי בו. יעקב מסיים את מכתבו בביטויי אהבה לאשתו, אהבה שרק הלכה וגדלה עם השנים. יעקב (יענק'לה) גרי נולד בשנת 1936 בשם טיבדור (טיבי) בעיירה הקטנה בנסקה ביסטריצה בצ'כוסלובקיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לבודפשט, הונגריה, ושם חיה כל שנות המלחמה והשואה. האב אנדריאש (בנדי) גויס לצבא ההונגרי ולאחר מכן כמו יהודים רבים נלקח לעבודת כפייה. בשנת 1944 מת האב באחד ממחנות העבודה שעל גבול הונגריה, ויעקב נותר עם אימו. בשנת 1950 עלו יעקב והאם פרידה לישראל. בתחילה הם התגוררו בקיבוץ מעברות ובקיבוץ מענית ולאחר מכן עברו לקריית ביאליק. יעקב למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר והוכשר להיות טכנאי מטוסים. לאחר הלימודים התגייס לחיל האוויר, שירת ברמת דוד והמשיך לשרת בצבא קבע במשך שנים רבות. לאחר שחרורו עבד יעקב בחברת רפא"ל עד פנסיה. יעקב נישא לפנינה לבית אברמוב ולזוג נולדה בת יחידה – ענת, שהעבירה את המכתבים לפרויקט אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/5

15.2.71

[עמ' 1]
אהובתי שלי!
מקוה אני שעד קבלת מכתבי זה
התקשרו אתך כבר לפחות שני אנשים כך
שידוע לך עובדת הגיעיי לכאן שלם ובריא.
איני יכול לחדש הרבה אך עצם הכתיבה
נותנת הרגשה כלשהי של קרבה אליך – אליכן.
ומאחר ודבר טוב מזה אין בהשג ידי נאלץ
להסתפק בכך. לתקופה מסוימת
הדרך לכאן עברה בסדר וללא ארועים
מיוחדים מלבד מקרה מענין אחד. אחרי שעברתי
את אשכלון [אשקלון] על גבול סיני פתאום עברה אותי
מכונית אדומה. רנו 4" ואותתה לי לעצור
תחילה לא הבנתי מה רצונו אך מיד הכרתי
את עמי (בעלה של ליזטה) החלפנו מספר
מילים והמשכנו. הוא עדיין עובד בסיני קרוב
לתעלה.
כאן השנויים לא גדולה, אם כי החופשות
הגדולות נגמרו בכל זאת יוכלו חלק מהאנשים
לצאת לשבתות, השבת כנראה שלא אהיה
[עמוד 2]
בבית אך אשתדל בכל כוחי להגיע לשבת
הבאה 26.2.71.
היום נסעה הביתה בעלה של האישה
אשר היתה אצלנו בשבת, הוא התקשר
הביתה והתברר לו שאת הבן הגדול הכניסו
לבית חולים עם סקרלטינה. אנא בררי עם
אבא, כדרך אגב, בעם לא נשקפת סכנת
הדבקות לענת.
האנשים אשר התקשרת איתם חזרו כולם
לשדה וכפי שכתבתי לך לא אוכל לאשר
יותר חופשות לאמצע השבוע אלא למקרים
מיוחדים בלבד וגם זה לאחר אישור נוסף
של המפקד אך בזאת גם תמה כל הפרשה.
בהגיעי לכאן התברר לי שבמשך השבת
ירד כאן מבול נוראי, תארי לך שביום ראשון
עוד היו שלוליות גדולות על החול, החבר'ה
קמו בבוקר ומתח למיתותיהם [מיטותיהם] היה ממש
ים, המסכנים קללו את כל הצבא.
בינתיים התבהר כאן ומהצהריים, כעת
בערך 5, ממש קיץ נעים בחוץ
[עמוד 3]
ואפילו הרוח פסקה כמעט לחלוטין. אני
תקווה שאף בבית נעשו יותר חם והחורף
נסבל יותר. אל תשכחי לקראת אמצע
השבוע הבא לבדוק מה מצב הנפט.
האם קנית מנורה לבוילר? הדבר
חשוב, שלא יקרה כמו שקרה לאמא.
יקירתי שלי, היומיים האלה היו
כל כך קצרים בבית, צדקת אהובתי שלי באמת
בזבזתי זמן מיותר על האוטו במקום לבלות
בחברתכן, רק כעת אני רואה עד כמה
הייתי אידיוט. אני משתגע להמצא בקרבתכן
ואפילו לשמוע את כל המריבות הקטנות
כאשר עזבתי את הבית, ענתי חיכתה
לי למטה ונתנה לי מזכרת. אותה אסור
היה לי לראות עד בואי לכאן וכך אמנם
עשיתי. היא שמה בכיס מעילי את
המטפחת אשר טפרה [תפרה] אצל אמא. קיצי
שלי, היא ילדה נפלאה בעלת לב
זה. אמנם יש לה חסרונות. אך
חושבני שיהיה עלינו למצוא איזו דרך יותר
[עמוד 4]
שקטה, כדי לשנותה, אני בטוח שאנו שנינו
מסוגלים לכך אם רק נתייחס אליה ביתר
סבלנות. איני מנסה להטיף לך מוסר,
יש לי הרושם שאני באמת איני מקדיש
לה מספיק זמן, ולא נמצא מספיק בקרבתה.
אני מבטיח שאשתדל לתקן את דרכי, ולא רק
ביחס אליה!!!
קיצי שלי, המצב מתחיל להיות כאן
מתוח, האנשים רוצים הביתה ואוכלים את
נשמתי, כאילו הדבר תלוי בי ואני איני
רוצה להסתלק מכאן בדיוק כמוהם. העצבים
שלי מתחילים להיות מתוחים ובסופו של
דבר אצטרך להשתמש בדרכים הצבאיות
למרות רצוני לסיים את הדברים בצורה
ידידותית.
מה נשמע בבית. יקרה שלי?
מה שלום דוד? האם קבלת את הכסף
עבור הצ'ק משבת?
מהן הרכילויות האחרונות בבית.
אנא כיתבי לי לא חשוב מה, העיקר
[עמוד 5]
לדעת עליכן משהו ולהרגיש את קרבתכן
בעת קריאת המיכתב. כתבת נכון במכתבך
הקודם, זה לנו פעם ראשונה שנפרדים
לזמן כה ממושך. תאמיני לי שהיה כבר
מספיק, אני הגעתי למסכנה [מסקנה] שידעתי כל הזמן,
החיים בלעדיך אינם שוים ככליפת [קליפת] השום
ולא דוקא בגלל אותם רגעים מסוימים!
יקירתי שלי, אני אוהב אותך ואם אפשר
אפילו יותר מאשר לפני 12 שנה.
קיצי'לה שלי, מתחיל לחשוך [להחשיך] ועם זה
מתחיל להיות גם קר, אסיים כאן
ואכתוב מספר מילים לענתי, לא מבטיח
שמחר לא אכתוב מכתב נוסף.
שלך באהבה לעד
בעלך האוהב
יענק'לה

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב גרי
מיקום: סיני
תאריך: 15.02.1971

מקבל/ת המכתב

שם: פנינה וענת גרי
מיקום: קריית ביאליק

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/5

15.2.71

[עמ' 1]
אהובתי שלי!
מקוה אני שעד קבלת מכתבי זה
התקשרו אתך כבר לפחות שני אנשים כך
שידוע לך עובדת הגיעיי לכאן שלם ובריא.
איני יכול לחדש הרבה אך עצם הכתיבה
נותנת הרגשה כלשהי של קרבה אליך – אליכן.
ומאחר ודבר טוב מזה אין בהשג ידי נאלץ
להסתפק בכך. לתקופה מסוימת
הדרך לכאן עברה בסדר וללא ארועים
מיוחדים מלבד מקרה מענין אחד. אחרי שעברתי
את אשכלון [אשקלון] על גבול סיני פתאום עברה אותי
מכונית אדומה. רנו 4" ואותתה לי לעצור
תחילה לא הבנתי מה רצונו אך מיד הכרתי
את עמי (בעלה של ליזטה) החלפנו מספר
מילים והמשכנו. הוא עדיין עובד בסיני קרוב
לתעלה.
כאן השנויים לא גדולה, אם כי החופשות
הגדולות נגמרו בכל זאת יוכלו חלק מהאנשים
לצאת לשבתות, השבת כנראה שלא אהיה
[עמוד 2]
בבית אך אשתדל בכל כוחי להגיע לשבת
הבאה 26.2.71.
היום נסעה הביתה בעלה של האישה
אשר היתה אצלנו בשבת, הוא התקשר
הביתה והתברר לו שאת הבן הגדול הכניסו
לבית חולים עם סקרלטינה. אנא בררי עם
אבא, כדרך אגב, בעם לא נשקפת סכנת
הדבקות לענת.
האנשים אשר התקשרת איתם חזרו כולם
לשדה וכפי שכתבתי לך לא אוכל לאשר
יותר חופשות לאמצע השבוע אלא למקרים
מיוחדים בלבד וגם זה לאחר אישור נוסף
של המפקד אך בזאת גם תמה כל הפרשה.
בהגיעי לכאן התברר לי שבמשך השבת
ירד כאן מבול נוראי, תארי לך שביום ראשון
עוד היו שלוליות גדולות על החול, החבר'ה
קמו בבוקר ומתח למיתותיהם [מיטותיהם] היה ממש
ים, המסכנים קללו את כל הצבא.
בינתיים התבהר כאן ומהצהריים, כעת
בערך 5, ממש קיץ נעים בחוץ
[עמוד 3]
ואפילו הרוח פסקה כמעט לחלוטין. אני
תקווה שאף בבית נעשו יותר חם והחורף
נסבל יותר. אל תשכחי לקראת אמצע
השבוע הבא לבדוק מה מצב הנפט.
האם קנית מנורה לבוילר? הדבר
חשוב, שלא יקרה כמו שקרה לאמא.
יקירתי שלי, היומיים האלה היו
כל כך קצרים בבית, צדקת אהובתי שלי באמת
בזבזתי זמן מיותר על האוטו במקום לבלות
בחברתכן, רק כעת אני רואה עד כמה
הייתי אידיוט. אני משתגע להמצא בקרבתכן
ואפילו לשמוע את כל המריבות הקטנות
כאשר עזבתי את הבית, ענתי חיכתה
לי למטה ונתנה לי מזכרת. אותה אסור
היה לי לראות עד בואי לכאן וכך אמנם
עשיתי. היא שמה בכיס מעילי את
המטפחת אשר טפרה [תפרה] אצל אמא. קיצי
שלי, היא ילדה נפלאה בעלת לב
זה. אמנם יש לה חסרונות. אך
חושבני שיהיה עלינו למצוא איזו דרך יותר
[עמוד 4]
שקטה, כדי לשנותה, אני בטוח שאנו שנינו
מסוגלים לכך אם רק נתייחס אליה ביתר
סבלנות. איני מנסה להטיף לך מוסר,
יש לי הרושם שאני באמת איני מקדיש
לה מספיק זמן, ולא נמצא מספיק בקרבתה.
אני מבטיח שאשתדל לתקן את דרכי, ולא רק
ביחס אליה!!!
קיצי שלי, המצב מתחיל להיות כאן
מתוח, האנשים רוצים הביתה ואוכלים את
נשמתי, כאילו הדבר תלוי בי ואני איני
רוצה להסתלק מכאן בדיוק כמוהם. העצבים
שלי מתחילים להיות מתוחים ובסופו של
דבר אצטרך להשתמש בדרכים הצבאיות
למרות רצוני לסיים את הדברים בצורה
ידידותית.
מה נשמע בבית. יקרה שלי?
מה שלום דוד? האם קבלת את הכסף
עבור הצ'ק משבת?
מהן הרכילויות האחרונות בבית.
אנא כיתבי לי לא חשוב מה, העיקר
[עמוד 5]
לדעת עליכן משהו ולהרגיש את קרבתכן
בעת קריאת המיכתב. כתבת נכון במכתבך
הקודם, זה לנו פעם ראשונה שנפרדים
לזמן כה ממושך. תאמיני לי שהיה כבר
מספיק, אני הגעתי למסכנה [מסקנה] שידעתי כל הזמן,
החיים בלעדיך אינם שוים ככליפת [קליפת] השום
ולא דוקא בגלל אותם רגעים מסוימים!
יקירתי שלי, אני אוהב אותך ואם אפשר
אפילו יותר מאשר לפני 12 שנה.
קיצי'לה שלי, מתחיל לחשוך [להחשיך] ועם זה
מתחיל להיות גם קר, אסיים כאן
ואכתוב מספר מילים לענתי, לא מבטיח
שמחר לא אכתוב מכתב נוסף.
שלך באהבה לעד
בעלך האוהב
יענק'לה

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב גרי
מיקום: סיני
תאריך: 1971-02-07

מקבל/ת המכתב

שם: פנינה וענת גרי
מיקום: קריית ביאליק

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות