יעקב מעדכן את שושנה בתפקידו בפרויקט שקשור לחיל האוויר, ובמילואים הצפויים לו
סיפור רקע
אירועים שונים עיכבו את יעקב ומנעו ממנו להשיב למכתבה של שושנה, אבל הוא מפצה אותה בהכנת מעטפה מיוחדת לכבודה. הוא מספר לה על עבודתו החדשה בפרויקט שקשור לחיל האוויר ועל המילואים הצפויים, ומבטיח לבקר אותה אם הדבר יתאפשר. מדבריו עולה תקווה לסיום המלחמות לצד ההכרה שיש להתכונן למלחמה הבאה.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים בין שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים בין שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
ארועי התקופה
כתב היד
בס"ד יום – ד' 5/2/75
[עמוד 1]
לשושי היקרה הרבה-מאד שלומות – !
שושי יקרה, האיחור בתשובתי למכתבך אינו – חס וחלילה
מענה לאיחור בתשובתך אלי. פשוט היה במקרה שבוע
עם אירועים שונים חתונות, ביקורים וכדומה. שכל דבר כזה
כשלעצמו הוא טוב ויפה אך סה"כ התעייפתי מאד אף
לרגע לא שכחתי שאני צריך לענות למכתבך.
אכן, עבר זמן רב מאז מכתבי הקודם, בינתיים כפי
שהבנת כבר אינני נמצא באילת וחזרתי "לבסיס האם"
-המפעל בת"א – . בזמן זה אני עובד על פרויקט
עבור חיל האויר. ההרגשה בעבודה הזו היא כפולה:
הרגשה טובה כי אני שותף לבניית עוצמתו של צה"ל
ככלל וחיל – האויר בפרט. והרגשה הלא-טובה כי אני
שותף לבניית כלי-מלחמה, וכי לא היה יותר יפה
ככתוב בתנ"ך "וכתתו חרבותם לאיתם וכו'.."
אבל כנראה – או יותר נכון ברור – שזוהי חובת – המציאות
ואין להתעלם ממנה ומוטב כך מאשר להיתפס עם מכנסיים למטה.
החדשות אינן מעודדות כלל. ממשיכים לדבר על המערכה הבאה
ולנחש את תוצאותיה ואין זה משנה, כרגע, שההערכות
הן לנצחון-ישראלי, כי גם הנצחון בא אחרי הקרבת קרבנות
יקרים ביותר, ואנו כבר שבעים מכך עד למעלה מהראש.
שושי- יקרה, ודאי שמת לבך למעטפה שאיננה מקובלת.
אכן, זה לא נקנה בשוק. יצרתי אותה בעצמי וישנן
[עמוד 2]
עוד מספר מעטפות כאלה. עשיתי זאת בשרטטיה
של המפעל "ספיישל" בשבילך. לא טרחתי אף פעם
להכנת מעטפה מיוחדת ומקורית וגם לא ניסיתי לחפש רעיונות
כאלה למען אחרים זה נעשה כעת למענך, כדי להדגיש
בצורה זו או אחרת כי את אינך – בשבילי – סתם נערה – יקרה לי
שאני כותב לה והיא משיבה לי (או ההיפך) אלא, נערה – יקרה לי.
בחודש הבא, (2/3/75) אני יוצא לחודש מילואים
(עד 31/3/75) בסביבת באר-שבע , ואם יתנו לנו
אפשרויות לצאת קצת החוצה אקוה שאוכל לנצל פעם לביקור
אצלך – באם לא תתנגדי ,כמובן – (את ודאי אומרת בליבך, מה הוא
מבלבל את המוח, תמיד מקוה לבוא ואף פעם לא בא, אך האמיני
לי לוּ יכולתי – באתי!)
בינתיים אסיים כאן, שושי-יקרה, בתקוה שאוכל לענות לך
במהרה כלומר, אקבל גם תשובה-מהירה ועד אז,
שלום והצלחה בלימודים ובבחינות ולהתראות בקרוב
ממני בידידות רבה
יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת