20.2.71

[עמ' 1]
יקירתי שלי!
מוצאי שבת כעת, השעה כבר
אחרי 10 בלילה וההרגשה מזופטת [מזופתת]
למדי, אך בסופו של דבר עוד שבת עברה
והזמן הנותר הולך ומתקצר וזה העיקר.
אהובתי, התאכזבתי קשות, במשך
כל השבוע לא קבלתי מכן אפילו שורה
אחת, חוסר ידיעות ממך רק מקשה על
הניתוק הממושך מן הבית וגורם לגעגועים
מוגברים. לעתים בא לי לעזוב הכל, להתישב
במכונה [מכונית] ולנסוע הביתה, יהיה אשר יהיה.
כאן אין כל חדש, הימים עוד עוברים
איך שהו[א] אך הערבים והלילות קשים
כשאול. גם בגלל חוסר המעש ועקב
כך המחשבות, וגם עקב סיבות
הנובעות מהמרחק מהבית. עם החופשות
הדבר איך שהו[א] הסתדר והשבת היו
שליש מהאנשים בבית, הם אמנם לא
[עמוד 2]
מאושרים מהשהות הקצרה מדי בבית אך
לדעתי גם זו לטובה, כפי שאמרתי
לך. באם לא יהיו שנויים אהיה בבית
ביום שישי, ואני מקוה שעד שעות
הצהרים אהיה בבית ואפילו אוכל לאכול
אתכן יחד.
אף פעם לא ידעתי שכעשרים
איש יכולים לגרום לכל כך הרבה
בעיות וכאבי ראש. רובם כאן
בעלי משפחות ולכל אחד הבעיות שלו
אותן אין אפשרות לדחות לאחר המלואים,
ומכאן כמובן הרוגז והתחנונים לחופשות,
אותן אין ביכולתי לאשר. ישנו כאן אדם
(בן דודו של קרול – אחראי המטבח בטכני).
אב ל-7 ילדים. לאחר כל אלה החליטו
להתגרש. תהליכי המשפט מתנהלים כעת,
ברור שהוא ממורמר ואין ראשו נתון
לעניני הצבא, היה רוצה להיות רחוק
מכאן, נדמה לו משום מה שאני האחראי
להמצאותו כאן, היותו הטבח שלנו
[עמוד 3]
אינו משפר כמובן את הענינים הגסטרונומים
שלנו. כאשר הוא שוקע במרה שחורה,
אנחנו אוכלים בהתאם לכך ואוי ואבוי
למי שיעיז להתלונן. ללא ספק יקבל
קפה שחור בטעם טחינה ומרק בשר.
אפשר לספר ספר על כל אחד ואחד,
לעתים נדמה לי שאני גננת שיש לה
עסק עם ילדים מפגרים.
קיצי שלי, מה נשמע בבית?
איך המרגש שלך? האם הנשמה משתפרת?
אני מאוד מקוה כי אמנם כן. איך
דוד, יוז'ה, אמא? מה שלום הוריך?
האם לא מנדנדים יותר מדי ביחס אלי?
האם היה צורך להזמין נפט?
פיצי'לה, אני אסיים כאן
בתקווה להתראות בסוף השבוע ועד
אז שלך באהבה לנצח
בעלך, האוהב
יענק'לה