במכתב לבתו רונית יעקב מבקש ממנה לא לדאוג לו ולמסור גם לאם המשפחה שהוא מרגיש מצוין ואין מה לדאוג. יעקב לא הספיק לראות את שני ילדיו האחרים לפני שחזר לחזית, ולכן הוא מבקש מרונית למסור להם נשיקות.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים כבר היה יעקב סרייסקי בן 50, ואף על פי כן התנדב לשירות פעיל. בתו רונית, שהייתה אז בת שבע, זוכרת את אביה רץ מבית הכנסת אל החזית. בזמן המלחמה שהה יעקב במצרים ושימש נהג אמבולנס צבאי. את המכתבים הוא כתב לאשתו שושנה ולילדיהם: אורית, חנן ורונית.
יעקב ז״ל נולד בליטא בשנת 1923. את התלאות שעברו עליו במלחמת העולם השנייה ואת דרכו לארץ הוא תיעד בשני ספרים, שנמצאים ביד ושם וכן באוניברסיטת ייל בארה״ב. רק לאחר מותו גילתה המשפחה כי יעקב נהג לכתוב בכל לילה מכתבים לאחיו שנרצחו בשואה. ההעתקים של המכתבים הועברו ליד ושם.
לאחר השואה עלה יעקב לארץ בספינת המעפילים לטרון. ואולם, הספינה טובעה בידי האנגלים, והוא גורש למחנות המעפילים בקפריסין. עם הגיעו גויס יעקב למלחמת השחרור, וכציוני ופטריוט לחם גם בכל המלחמות שאחריה.