אוֹצָרוֹת
1940 30 באפריל

יצחק־צבי כותב לאהובתו מכתב פילוסופי המתייחס אל הבריאה כולה – האדם, האל, הטבע והמוזיקה

יצחק–צבי גפני קיבוץ מעוז-חיים פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי
יצחק–צבי גפני ודרורה, ממייסדי קיבוץ מעוז חיים

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתבו של יצחק–צבי גפני לאהובתו דרורה מתאר את ההרגשה העילאית שמרגיש האדם ברגע של התמזגות עם הטבע ועם היקום שסביבו. הוא אינו מקבל את ההסבר האמוני–מדעי לקיום האלוהי. יצחק–צבי מוצא את האל דרך הצליל, המוזיקה והאומנות. הוא כותב על התחושות והמחשבות העולות בו בשעה שהוא שומע מוזיקה, על נפש האדם ועל הכמיהה להשלמה של האדם עם האלוהים. הוא מציין בייחוד את היצירה "הסְוִיטָה לאַרְלֶסְיֶין" מאת בִיזֶה, אשר זורמת בדמו. מצורף קישור לסוויטה "הנערה מארל" (ארלסינה) מאת ביזה בביצוע Berliner Philharmoniker. צבי-גפני כתב על הרגשתו כאשר שמע את היצירה, וכיצד הצלילים נספגו בו בתוך דמו. https://www.youtube.com/watch?v=M7p74wVffpI מכתב זה נכתב על ידי צבי–גפני לאהובתו דרורה (הילדה ולר). השניים הכירו בפלוגת העבודה המקובצת, שנשלחה לעבוד במפעלי ים המלח בסדום בשנת 1938. גם לאחר שהתאהבו המשיכה דרורה להיות חברת קיבוץ בית השיטה, ויצחק–צבי גפני היה בין מייסדי

מכתבו של יצחק–צבי גפני לאהובתו דרורה מתאר את ההרגשה העילאית שמרגיש האדם ברגע של התמזגות עם הטבע ועם היקום שסביבו. הוא אינו מקבל את ההסבר האמוני–מדעי לקיום האלוהי. יצחק–צבי מוצא את האל דרך הצליל, המוזיקה והאומנות. הוא כותב על התחושות והמחשבות העולות בו בשעה שהוא שומע מוזיקה, על נפש האדם ועל הכמיהה להשלמה של האדם עם האלוהים. הוא מציין בייחוד את היצירה "הסְוִיטָה לאַרְלֶסְיֶין" מאת בִיזֶה, אשר זורמת בדמו. מצורף קישור לסוויטה "הנערה מארל" (ארלסינה) מאת ביזה בביצוע Berliner Philharmoniker. צבי-גפני כתב על הרגשתו כאשר שמע את היצירה, וכיצד הצלילים נספגו בו בתוך דמו. https://www.youtube.com/watch?v=M7p74wVffpI מכתב זה נכתב על ידי צבי–גפני לאהובתו דרורה (הילדה ולר). השניים הכירו בפלוגת העבודה המקובצת, שנשלחה לעבוד במפעלי ים המלח בסדום בשנת 1938. גם לאחר שהתאהבו המשיכה דרורה להיות חברת קיבוץ בית השיטה, ויצחק–צבי גפני היה בין מייסדי קיבוץ מעוז חיים. בשנת 1941 לאחר ניסיונות שכנוע רבים רבים הצטרפה דרורה אל יצחק–צבי בקיבוץ מעוז חיים. יצחק היה נשוי בראשונה לצביה, ובתם נקראה עופר. בשנת 1935 הוא התאלמן. במעוז חיים נולדו ליצחק ולדרורה ארבעה ילדים: בועז, איילת, סמדר ועוזית. עוזית תרמה את המכתבים לפרויקט אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
1
מוצאי- חג הפסח ת"ש. כשהחברים נסעו לטיול
והמחנה מרוקן ושקט.
פלא פלאים! עולם מתהלך בתוך עולם…
ישנם יהודים דתיים-משכילים הרוצים להסביר את
מציאות האלוהים מתוך נמוק מדעי, והם אומרים כך:
עם בוא קרן האור הראשונה לעולם ולאחר צלום [צילום]
ראשון של כל היקום החלה לעלות מעלה מעלה
אל הסְפֵרוֹת העליונות בקוסמוס. ככה שכל קרני
האור לפי חוק פיזי–אוֹפְטִי משתלבות וחוצות
האחת את השניה אך ישנה נקודה אחת ששם
נפגשות כל קרני האור החוזרות מן הגופים
שבתבל. והנקודה הכללית הזו בכִווּן אל הקרן
הראשונה של האור. עולה מעלה מעלה ומתרחקת
מרחק של מליוני שנות-אור (מושג פיזי-אופטי).
וישנה עין אחת שנצבת על-יד הנקודה הזו
ורואה ע"י כך את כל הנעשה בכל התבל.
והעין הזו היא עֵין-האלוהים.
הסברה יפה, אה? ההסברה היא אמנם
הגיונית, אך כמובן שאין בה ממש, נכון, אה?
[עמוד 2]
2
ואני מאמין במציאות האלוהים בצליל… מוזר?
הצליל כשהוא מהדהד בתוך אקוסטיקה טובה
וכשהוא יודע לגלוש ולהעפיל בתוך ההרים והעמקים
אשר בלבו של אדם. הוא כאילו מצלצל את
המנגינה אשר הלב האלם שר ואינו יודע להשמיע
בכוחו העצמי.
– ובמה כוחה של אמנות אמיתית? – כשהיא יודעת
לבטא בדיוק את המתרחש בטבע. לתת דמות
נצחית להרגשה אשר מרגיש האדם – האמן בתוך
טבע נפשו או בטבע הסובב אותו, נכון?
– ולמה בנתה הנצרות כנסיות לתפלה
גבוהות גבוהות עם מִגְדָלִים וכִפוֹת ומרחב
עצום ואֹפֶק אדיר בין הכְתָלִים (קירות הכנסיה)
–מהסוד בכל אלה הוא פשוט ועמוק גם יחד:
חדר גדול וגבוה. צלילי מוסיקה שקטים
ומלאי רגש פחד-ואהבה. – יחד, יוצרים את
ההרגשה העילאית (עליונה). אז מרגיש האדם
גם בדידות איומה וגם התמזגות שלמה
עם כל היקום… שני קָטָבִים (צירים– POL)
של הרגשות שבהתמזגותם הם מהַוִים את
ההרמוניה האלוהית.
]עמוד 3]
3
ושוב אני חוזר: עולם מתהלך בתוך עולם! סורו
הצדה. פנו דרך! אני העולם ראו עולם
מתהלך. עולם מלא ושלם, אוביקט וסוביקט. פועל
ומפעיל. חושב ומחשיב, תוצאה של פעולה וגורם
לפעולות. אני העולם! אני–הכל. והכל בי,
אל תספרו לי שיש עולם גדול. אם יש עולם גדול
בתוך הקוסמוס – אני הוא! תנסו נא בבקשה
להכנס אל תוך נפשי ומיָד תִוַכָחוּ. כי עולם
מלא וגדוש הנני. הכל בי: חי וצומח, אלמנט
ודוֹמֵם (חֹמֶר שאיננו חי), שמש וירח, מות וחיים,
רוח וים, מיקרובים ומַרְמוּטוֹת, אור וצבע, קול
ודממה, סער ושלוה… בקצור: אני העולם!
ואם תבואו ותאמרו לי שגם כל אחד ואחד מכם
הוא עולם, גדול ורחב, בבקשה, אני מאמין,
אַדְרָבָה, מה טוב, בואו נא עולמות רבים.
בואו נא נתמזג. בואו יחדיו נהַוֶה את
ההרמוניה הגדולה. נתלכד יחדיו ונהיה
אלוהים גדול גדול – כי את הגרעין לגורל
אחוד העולמות נושא כל אחד ואחד מאתנו
בתוך לבו עמוק עמוק. זהו צַו הקיום.
זוהי תכלית החי על פני אדמה.
[עמוד 4]
4
– זוהי ההרגשה שהרגשתי בשמעי את
"הסְוִיטָה לאַרְלֶסְיֶין" מאת בִיזֶה.
הִשמַעְתִי אותו בערב אחד גם לך, אך
בחטף ובמצב לא נוח לכן אולי לא חדר די
הדבר בלבך. אך אנכי שומעו רבות, כי טוב
הוא. והצלילים נסתפגו [נספגו] בי לתוך דמי.
זוהי מנגינה לאדם בודד בכנסיה ענקית.
גם אחיו של בִיזֶה הוא היה צַיָר
ובציורו הוא חשף. הוא גלה את האדם הטמון
עמוק עמוק בתוך לב האדם, – אדם הנושא
את "האדם" – . אפילו בתמונות נוף הוא
ידע לעשות זאת.
שניהם שאפו דוקא למזוג בין כוחות האדם,
ויצאו מנקודת הבדידות. הבדידות היא תופעה
שלילית לדעתם ולהרגשתם. האדם התנַוֵן.
ועל כן יש בו הכמיהה אל השלמות ועל כן
באה התפלה אל האלוהים, אך אם עוד נשאר
באדם נצוף של לכוד ואחוד יהפך נא זה לאש
ולאור גדול ללכוד הגדול.
ומכאן גם סוד התנועה שלנו כאן בארץ,
כאן במפעל הגדול התוסס והשואף והעולה יותר
ויותר.
ההבינות חָבֵרָה?

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יצחק–צבי גפני
מיקום: קיבוץ מעוז-חיים
תאריך: 30.04.1940

מקבל/ת המכתב

שם: דרורה (הילדה ולר)
מיקום: בית השיטה

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
1
מוצאי- חג הפסח ת"ש. כשהחברים נסעו לטיול
והמחנה מרוקן ושקט.
פלא פלאים! עולם מתהלך בתוך עולם…
ישנם יהודים דתיים-משכילים הרוצים להסביר את
מציאות האלוהים מתוך נמוק מדעי, והם אומרים כך:
עם בוא קרן האור הראשונה לעולם ולאחר צלום [צילום]
ראשון של כל היקום החלה לעלות מעלה מעלה
אל הסְפֵרוֹת העליונות בקוסמוס. ככה שכל קרני
האור לפי חוק פיזי–אוֹפְטִי משתלבות וחוצות
האחת את השניה אך ישנה נקודה אחת ששם
נפגשות כל קרני האור החוזרות מן הגופים
שבתבל. והנקודה הכללית הזו בכִווּן אל הקרן
הראשונה של האור. עולה מעלה מעלה ומתרחקת
מרחק של מליוני שנות-אור (מושג פיזי-אופטי).
וישנה עין אחת שנצבת על-יד הנקודה הזו
ורואה ע"י כך את כל הנעשה בכל התבל.
והעין הזו היא עֵין-האלוהים.
הסברה יפה, אה? ההסברה היא אמנם
הגיונית, אך כמובן שאין בה ממש, נכון, אה?
[עמוד 2]
2
ואני מאמין במציאות האלוהים בצליל… מוזר?
הצליל כשהוא מהדהד בתוך אקוסטיקה טובה
וכשהוא יודע לגלוש ולהעפיל בתוך ההרים והעמקים
אשר בלבו של אדם. הוא כאילו מצלצל את
המנגינה אשר הלב האלם שר ואינו יודע להשמיע
בכוחו העצמי.
– ובמה כוחה של אמנות אמיתית? – כשהיא יודעת
לבטא בדיוק את המתרחש בטבע. לתת דמות
נצחית להרגשה אשר מרגיש האדם – האמן בתוך
טבע נפשו או בטבע הסובב אותו, נכון?
– ולמה בנתה הנצרות כנסיות לתפלה
גבוהות גבוהות עם מִגְדָלִים וכִפוֹת ומרחב
עצום ואֹפֶק אדיר בין הכְתָלִים (קירות הכנסיה)
–מהסוד בכל אלה הוא פשוט ועמוק גם יחד:
חדר גדול וגבוה. צלילי מוסיקה שקטים
ומלאי רגש פחד-ואהבה. – יחד, יוצרים את
ההרגשה העילאית (עליונה). אז מרגיש האדם
גם בדידות איומה וגם התמזגות שלמה
עם כל היקום… שני קָטָבִים (צירים– POL)
של הרגשות שבהתמזגותם הם מהַוִים את
ההרמוניה האלוהית.
]עמוד 3]
3
ושוב אני חוזר: עולם מתהלך בתוך עולם! סורו
הצדה. פנו דרך! אני העולם ראו עולם
מתהלך. עולם מלא ושלם, אוביקט וסוביקט. פועל
ומפעיל. חושב ומחשיב, תוצאה של פעולה וגורם
לפעולות. אני העולם! אני–הכל. והכל בי,
אל תספרו לי שיש עולם גדול. אם יש עולם גדול
בתוך הקוסמוס – אני הוא! תנסו נא בבקשה
להכנס אל תוך נפשי ומיָד תִוַכָחוּ. כי עולם
מלא וגדוש הנני. הכל בי: חי וצומח, אלמנט
ודוֹמֵם (חֹמֶר שאיננו חי), שמש וירח, מות וחיים,
רוח וים, מיקרובים ומַרְמוּטוֹת, אור וצבע, קול
ודממה, סער ושלוה… בקצור: אני העולם!
ואם תבואו ותאמרו לי שגם כל אחד ואחד מכם
הוא עולם, גדול ורחב, בבקשה, אני מאמין,
אַדְרָבָה, מה טוב, בואו נא עולמות רבים.
בואו נא נתמזג. בואו יחדיו נהַוֶה את
ההרמוניה הגדולה. נתלכד יחדיו ונהיה
אלוהים גדול גדול – כי את הגרעין לגורל
אחוד העולמות נושא כל אחד ואחד מאתנו
בתוך לבו עמוק עמוק. זהו צַו הקיום.
זוהי תכלית החי על פני אדמה.
[עמוד 4]
4
– זוהי ההרגשה שהרגשתי בשמעי את
"הסְוִיטָה לאַרְלֶסְיֶין" מאת בִיזֶה.
הִשמַעְתִי אותו בערב אחד גם לך, אך
בחטף ובמצב לא נוח לכן אולי לא חדר די
הדבר בלבך. אך אנכי שומעו רבות, כי טוב
הוא. והצלילים נסתפגו [נספגו] בי לתוך דמי.
זוהי מנגינה לאדם בודד בכנסיה ענקית.
גם אחיו של בִיזֶה הוא היה צַיָר
ובציורו הוא חשף. הוא גלה את האדם הטמון
עמוק עמוק בתוך לב האדם, – אדם הנושא
את "האדם" – . אפילו בתמונות נוף הוא
ידע לעשות זאת.
שניהם שאפו דוקא למזוג בין כוחות האדם,
ויצאו מנקודת הבדידות. הבדידות היא תופעה
שלילית לדעתם ולהרגשתם. האדם התנַוֵן.
ועל כן יש בו הכמיהה אל השלמות ועל כן
באה התפלה אל האלוהים, אך אם עוד נשאר
באדם נצוף של לכוד ואחוד יהפך נא זה לאש
ולאור גדול ללכוד הגדול.
ומכאן גם סוד התנועה שלנו כאן בארץ,
כאן במפעל הגדול התוסס והשואף והעולה יותר
ויותר.
ההבינות חָבֵרָה?

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: טובה לוין סולטר
מיקום: תל אביב
תאריך: 1947-12-15

מקבל/ת המכתב

שם: דרורה (הילדה ולר)
מיקום: בית השיטה
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות