יצחק ויס נולד ב-25 לאוגוסט 1905 בזלוצ'וב בגליציה המזרחית (כיום באוקראינה). בעיירה חיו באותה תקופה כ-5000 יהודים. הוא למד בבית הספר הממשלתי בעיירה.
כנהוג בגליציה נוסדו בתי ספר עבריים בערים ובעיירות בהן נמצא קיבוץ יהודי כל שהוא ולמדו את השפה העברית מתוך תודעה יהודית לאומית. בהיותו בגמנסיה עמד בראש קבוצות סטודנטים על מנת להפיץ את הרעיון הציוני.
בשנת 1932 סיים לימודי מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה. כמו כן סיים את בית המדרש למורים העברי. היה פעיל בארגונים אקדמאיים ציוניים ומקצועיים וארגן הכשרה חלוצית של נוער ציוני. פרסם מאמרים בעיתונות של הנוער הציוני ושל האקדמאים הציונים. משנת 1932 לימד עברית בריישא ובוילנה.
קלרה מעין כתבה לזכרו ב"הד החינוך" (כרך נ"ד גליון ט"ז שנת 1980): "יצחק ויס ז"ל בא לעירנו רישא כמורה לעברית. כל הילדים היהודיים למדו אז בבתי ספר פולניים. הודות לפעילותו ודביקותו במטרה למדו ילדי עירנו את השפה העברית והשתמשו בה בחיי היום יום. החוגים, השיעורים, הפגישות והסמינרים שיזם נתנו דחיפה לפתיחת בי"ס עברי יסודי ותיכון, שהמשיכו לפעול שנים ארוכות, עד תקופת השואה. זכורות לי פגישות בביתנו, שבהם גובשו תכניות למודים, ומסיבות עונג שבת, בקרב בני הנוער היהודי בעיר. יצחק ויס ז"ל היה הרוח החיה בכל התכניות הללו. הודות לו הגיעו רבים ללימודים גבוהים במכון למדעי היהדות בוורשה."
יצחק ויס עלה לארץ בשנת 1936 בעקבות לאה שוייג אהובתו, שהגלויות והמכתבים באתר משקפים את הגעגועים אליה. היא, יחד עם הוריה ואחותה עלו לארץ ישראל ב-1932 עם עליית הנאצים לשלטון, כאשר אביה הרגיש שאירופה הופכת מקום מסוכן ליהודים. בפולין למדה בסמינר למורות ובירושלים למדה מספר שנים בבית ספר רוחמה ולאחר מכן יסדה גן ילדים עברי, אחד הראשונים בעיר.
השניים נישאו בשנת 1937 ונולדו להם שלושה ילדים: דדי, זאב ועפרה.
בעלותו לארץ בתור ציוני היה יצחק ויס מורה למתמטיקה בבתי ספר אליאנס, כרמיה וניהל את בית ספר תיכון ערב "דעת" שקלט מאות נערים ונערות אשר עבדו ביום ולמדו בערב בירושלים. היה מעיין מתגבר ובלתי נדלה של פעלתנות בשדה החינוך ובתחום העסקנות הציבורית. המצווה של "צדק צדק תרדוף" הייתה אצלו ערך עליון, ששום ויתור או התפשרות עליה איננה באה בחשבון.
ויס היה פעיל במרכז המורים, בועד הפועל של ההסתדרות, במועצת פועלי ירושלים, בהנהלת המפלגה הליברלית ובאיגוד העובדים שלה, ב"מבטחים", ב"מסד", בקרן קימת לישראל, בהנהלת הליכוד ובהסתדרות המורים שבה שימש כאחד מראשיה ומעצבי דרכה. במידותיו הברוכות, המרץ והדינמיות, המסירות וההתמדה, יושרו האישי והציבורי ואומץ לבו שירת את הציבור בחום לב וללא לאות.
יצחק ויס נפטר בשנת 1980.
המכתבים המובאים בזאת הנם מהתקופה בה יצחק ויס היה בפולניה ולאה שוויג בארץ ישראל בין השנים 1932-1936, כאשר הקשר ביניהם היה במכתבים וגלויות. מידי פעם בשנים אלו השניים נפגשו בביקורים בחופשת הקיץ. לא מפתיע אפוא הסיום החם והאוהב של המכתבים והגלויות - "אני נושק את ידיך ודורש בשלומך ונשיקות יד להוריך ואחותך".
על קורות החיים והבאת המכתבים לפרויקט עמלה בתם של השניים, עפרה ויס.