יצחק ויס, שמלמד עברית בוילנה, כותב על נשפי הפרידה שעורכים לכבודו לפני עלייתו ארצה
סיפור רקע
יצחק ויס נולד ב-25 לאוגוסט 1905 בזלוצ'וב בגליציה המזרחית (כיום באוקראינה). בעיירה חיו באותה תקופה כ-5000 יהודים. הוא למד בבית הספר הממשלתי בעיירה.
כנהוג בגליציה נוסדו בתי ספר עבריים בערים ובעיירות בהן נמצא קיבוץ יהודי כל שהוא ולמדו את השפה העברית מתוך תודעה יהודית לאומית. בהיותו בגמנסיה עמד בראש קבוצות סטודנטים על מנת להפיץ את הרעיון הציוני.
בשנת 1932 סיים לימודי מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה. כמו כן סיים את בית המדרש למורים העברי. היה פעיל בארגונים אקדמאיים ציוניים ומקצועיים וארגן הכשרה חלוצית של נוער ציוני. פרסם מאמרים בעיתונות של הנוער הציוני ושל האקדמאים הציונים. משנת 1932 לימד עברית בריישא ובוילנה.
קלרה מעין כתבה לזכרו ב"הד החינוך" (כרך נ"ד גליון ט"ז שנת 1980): "יצחק ויס ז"ל בא לעירנו רישא כמורה לעברית. כל הילדים היהודיים למדו אז בבתי ספר פולניים. הודות לפעילותו ודביקותו במטרה למדו ילדי עירנו את השפה העברית והשתמשו
כנהוג בגליציה נוסדו בתי ספר עבריים בערים ובעיירות בהן נמצא קיבוץ יהודי כל שהוא ולמדו את השפה העברית מתוך תודעה יהודית לאומית. בהיותו בגמנסיה עמד בראש קבוצות סטודנטים על מנת להפיץ את הרעיון הציוני.
בשנת 1932 סיים לימודי מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה. כמו כן סיים את בית המדרש למורים העברי. היה פעיל בארגונים אקדמאיים ציוניים ומקצועיים וארגן הכשרה חלוצית של נוער ציוני. פרסם מאמרים בעיתונות של הנוער הציוני ושל האקדמאים הציונים. משנת 1932 לימד עברית בריישא ובוילנה.
קלרה מעין כתבה לזכרו ב"הד החינוך" (כרך נ"ד גליון ט"ז שנת 1980): "יצחק ויס ז"ל בא לעירנו רישא כמורה לעברית. כל הילדים היהודיים למדו אז בבתי ספר פולניים. הודות לפעילותו ודביקותו במטרה למדו ילדי עירנו את השפה העברית והשתמשו בה בחיי היום יום. החוגים, השיעורים, הפגישות והסמינרים שיזם נתנו דחיפה לפתיחת בי"ס עברי יסודי ותיכון, שהמשיכו לפעול שנים ארוכות, עד תקופת השואה. זכורות לי פגישות בביתנו, שבהם גובשו תכניות למודים, ומסיבות עונג שבת, בקרב בני הנוער היהודי בעיר. יצחק ויס ז"ל היה הרוח החיה בכל התכניות הללו. הודות לו הגיעו רבים ללימודים גבוהים במכון למדעי היהדות בוורשה."
יצחק ויס עלה לארץ בשנת 1936 בעקבות לאה שוייג אהובתו, שהגלויות והמכתבים באתר משקפים את הגעגועים אליה. היא, יחד עם הוריה ואחותה עלו לארץ ישראל ב-1932 עם עליית הנאצים לשלטון, כאשר אביה הרגיש שאירופה הופכת מקום מסוכן ליהודים. בפולין למדה בסמינר למורות ובירושלים למדה מספר שנים בבית ספר רוחמה ולאחר מכן יסדה גן ילדים עברי, אחד הראשונים בעיר.
השניים נישאו בשנת 1937 ונולדו להם שלושה ילדים: דדי, זאב ועפרה.
בעלותו לארץ בתור ציוני היה יצחק ויס מורה למתמטיקה בבתי ספר אליאנס, כרמיה וניהל את בית ספר תיכון ערב "דעת" שקלט מאות נערים ונערות אשר עבדו ביום ולמדו בערב בירושלים. היה מעיין מתגבר ובלתי נדלה של פעלתנות בשדה החינוך ובתחום העסקנות הציבורית. המצווה של "צדק צדק תרדוף" הייתה אצלו ערך עליון, ששום ויתור או התפשרות עליה איננה באה בחשבון.
ויס היה פעיל במרכז המורים, בועד הפועל של ההסתדרות, במועצת פועלי ירושלים, בהנהלת המפלגה הליברלית ובאיגוד העובדים שלה, ב"מבטחים", ב"מסד", בקרן קימת לישראל, בהנהלת הליכוד ובהסתדרות המורים שבה שימש כאחד מראשיה ומעצבי דרכה. במידותיו הברוכות, המרץ והדינמיות, המסירות וההתמדה, יושרו האישי והציבורי ואומץ לבו שירת את הציבור בחום לב וללא לאות.
יצחק ויס נפטר בשנת 1980.
המכתבים המובאים בזאת הנם מהתקופה בה יצחק ויס היה בפולניה ולאה שוויג בארץ ישראל בין השנים 1932-1936, כאשר הקשר ביניהם היה במכתבים וגלויות. מידי פעם בשנים אלו השניים נפגשו בביקורים בחופשת הקיץ. לא מפתיע אפוא הסיום החם והאוהב של המכתבים והגלויות - "אני נושק את ידיך ודורש בשלומך ונשיקות יד להוריך ואחותך".
על קורות החיים והבאת המכתבים לפרויקט עמלה בתם של השניים, עפרה ויס.
כתב היד
לאה אהובה!
כפי שכתבתי בגלויה אתן היום תשובה מפרטת למכתבך הרחב, בעד איזה אני מודה לך ונושק את ידיך. אתחיל מן הענין, אשר מלא אותי בשמחה מיוחדת, הינו מחשבה שנולדה אצלך לבקר אותנו בימי החפש. אם את חושבת ברצינות להוציא לפעל את מחשבתך: אז אפשר לתאר את השמחה אשר קמה בי בקראי את המאמר הזה. לא אחת חפצתי לגעת בענין הזה, אבל תמיד עמדו לפני השבועים של אשתקד. לחיות בתנועה אשר חיית אשתקד לא כדאי. ישרותי לא הרשתה לי שאגע בענין הזה ואבקש אותך. לבקר אותנו. לו ידעתי שתנוחי בזלוצוב ותמצאי כמה רגעים לדבר אתי [איתי] הייתי שמח מאד בבואך זלוצובה.
חשבי היטב והעמידי בראש ובראשונה את מצבך מה שנוגע לבריאותך ועיפותך. כי אני מרגיש שאי אפשר לעבד [לעבוד] בלי הפסקה. כל הדבר דורש את שיטתה, וכאשר נתנו למורה שני חדשים [חודשים] חופש, אז בטח העבודה הזאת דורשת מנוחה גדולה. לאה, כתבי לי תכף ומיד אבל חשבי היטב מה שנוגע למצבך!
אני מודה לך בעד המלים המנחמים את ליבי. לא ידעתיך ולא הכרתיך בתור גבורה [גיבורה] גדולה שמקבלת הכל בשקט. לא אחת ראיתיך שהתרגזת לפני דברים שונים, רק משל קטן בקשתך בקורטוריום, שכחתי רק שאת גבורה [גיבורה] בשעה שאת כותבת, כי הניר הוא חלש. אבל באמת הלב פועם והולם תמיד לכל ענין כי אדם הוא חי והוא מתעורר. חס וחלילה, איני מסתיר את הזמן של הבחינה. רק במשך חדש [חודש] יוני אדע וכאשר אהיה בעצמי אז אסדר הכל. הוועדות תפתחנה בחצי חודש יוני. איני ילד קטן שאירא לפני בחינות. בחיי עמדתי עד היום ל30 בחינות אחרי הבגרות. היום עשינו את החשבון כאשר היה אצלי חבר מורה, צחקנו יחד, כי באנו אל ההכרה הפנימית שהעבודה אינה מביאה הכנסות מספיקות, ויודע אני במה תלויות התוצאות. כאשר אדע אכתב לך תכף ומיד.
לאחי הרמן מסרתי את דרישתך. היום קבלתי תשובה ממנו וציוה לי להודות לך ולהודיע שאת חיבת לו תשובה. את הצעתך, שיקבץ כסף כדי שיבקר אותנו גם מסרתי לו והוא מבטיח לעשות זאת אבל בסוד אמר לך שאחי הם אינם מאמינים בקיום ארץ ישראל ומביטים על כל העסק הזה כמו על משקח [משחק] ילדים.
עכשיו בשעת לימודיי מוצא אני מכשולים, כי מסבה [מסיבה] שעלי להפרד מרזשוב נערכים לי בהסתדרויות שונות נשפי פרידה. לו ידעו שאני נוסע ארצה היו מגזימים עוד יותר. לא ידעתי שהורים וילדים יבכו בצאתי מרזשוב. משלחות שונות באות אלי שאשאר פה, כי אני נחוץ להם נשפי פרידה (אני קורא אותן הספדים) מפריעים לי עתה במדה מרבה. לו חפצתי להאמין למלים [למילים] הייתי מתיהר, היטב שאני מאמין ויודע שרק משחק הם. עכשיו אהיה אני גם עשיר בצלומים והחלטתי לשלוח לך תמונה מכל כתה וחברה. לא אתן לחכות לך זמן רב כמו את.
מה שנוגע לחברותיך, אז לפי דעתי לא נחוץ, שתכתבי אל אירנה כי היא אינה כותבת בחפץ לב. טוב הגדרת אותה, שהיא התרחקה לגמרי. אולי האופן החיים שלה הוא טוב. צימט היא באמת אמללה, כי את החתן הזה היה כבר בתורו הרביעי אשר נפרד ממנה. מסבה [מסיבה] הזאת היא סובלת הרבה ואשמים בזה לפי דעתי ההורים שלה. חושב שמצדי משתדל לענות בפרוטרוט. עכשיו תורך. מה נשמע אצלך? אם את עובדת הרבה? מה שלום הוריך, ואחותך? איך מבלים את יחד את זמן הקיץ? כתבי הרבה! וגם מכתבים רחבים ומלאים.
אני נושק את ידיך ומוסיף דרישות חמות יצחק.
נשיקות יד להוריך ואחותך.
דרישות ממשפחתי.
אני מוסיף גם דרישות למר שוויג, אשר הוסיף דרישות בעדי, הייתי בטוח שזה כתב אחיך מלודג.
רזשוב יום כד אייר תרצה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
לאה אהובה!
כפי שכתבתי בגלויה אתן היום תשובה מפרטת למכתבך הרחב, בעד איזה אני מודה לך ונושק את ידיך. אתחיל מן הענין, אשר מלא אותי בשמחה מיוחדת, הינו מחשבה שנולדה אצלך לבקר אותנו בימי החפש. אם את חושבת ברצינות להוציא לפעל את מחשבתך: אז אפשר לתאר את השמחה אשר קמה בי בקראי את המאמר הזה. לא אחת חפצתי לגעת בענין הזה, אבל תמיד עמדו לפני השבועים של אשתקד. לחיות בתנועה אשר חיית אשתקד לא כדאי. ישרותי לא הרשתה לי שאגע בענין הזה ואבקש אותך. לבקר אותנו. לו ידעתי שתנוחי בזלוצוב ותמצאי כמה רגעים לדבר אתי [איתי] הייתי שמח מאד בבואך זלוצובה.
חשבי היטב והעמידי בראש ובראשונה את מצבך מה שנוגע לבריאותך ועיפותך. כי אני מרגיש שאי אפשר לעבד [לעבוד] בלי הפסקה. כל הדבר דורש את שיטתה, וכאשר נתנו למורה שני חדשים [חודשים] חופש, אז בטח העבודה הזאת דורשת מנוחה גדולה. לאה, כתבי לי תכף ומיד אבל חשבי היטב מה שנוגע למצבך!
אני מודה לך בעד המלים המנחמים את ליבי. לא ידעתיך ולא הכרתיך בתור גבורה [גיבורה] גדולה שמקבלת הכל בשקט. לא אחת ראיתיך שהתרגזת לפני דברים שונים, רק משל קטן בקשתך בקורטוריום, שכחתי רק שאת גבורה [גיבורה] בשעה שאת כותבת, כי הניר הוא חלש. אבל באמת הלב פועם והולם תמיד לכל ענין כי אדם הוא חי והוא מתעורר. חס וחלילה, איני מסתיר את הזמן של הבחינה. רק במשך חדש [חודש] יוני אדע וכאשר אהיה בעצמי אז אסדר הכל. הוועדות תפתחנה בחצי חודש יוני. איני ילד קטן שאירא לפני בחינות. בחיי עמדתי עד היום ל30 בחינות אחרי הבגרות. היום עשינו את החשבון כאשר היה אצלי חבר מורה, צחקנו יחד, כי באנו אל ההכרה הפנימית שהעבודה אינה מביאה הכנסות מספיקות, ויודע אני במה תלויות התוצאות. כאשר אדע אכתב לך תכף ומיד.
לאחי הרמן מסרתי את דרישתך. היום קבלתי תשובה ממנו וציוה לי להודות לך ולהודיע שאת חיבת לו תשובה. את הצעתך, שיקבץ כסף כדי שיבקר אותנו גם מסרתי לו והוא מבטיח לעשות זאת אבל בסוד אמר לך שאחי הם אינם מאמינים בקיום ארץ ישראל ומביטים על כל העסק הזה כמו על משקח [משחק] ילדים.
עכשיו בשעת לימודיי מוצא אני מכשולים, כי מסבה [מסיבה] שעלי להפרד מרזשוב נערכים לי בהסתדרויות שונות נשפי פרידה. לו ידעו שאני נוסע ארצה היו מגזימים עוד יותר. לא ידעתי שהורים וילדים יבכו בצאתי מרזשוב. משלחות שונות באות אלי שאשאר פה, כי אני נחוץ להם נשפי פרידה (אני קורא אותן הספדים) מפריעים לי עתה במדה מרבה. לו חפצתי להאמין למלים [למילים] הייתי מתיהר, היטב שאני מאמין ויודע שרק משחק הם. עכשיו אהיה אני גם עשיר בצלומים והחלטתי לשלוח לך תמונה מכל כתה וחברה. לא אתן לחכות לך זמן רב כמו את.
מה שנוגע לחברותיך, אז לפי דעתי לא נחוץ, שתכתבי אל אירנה כי היא אינה כותבת בחפץ לב. טוב הגדרת אותה, שהיא התרחקה לגמרי. אולי האופן החיים שלה הוא טוב. צימט היא באמת אמללה, כי את החתן הזה היה כבר בתורו הרביעי אשר נפרד ממנה. מסבה [מסיבה] הזאת היא סובלת הרבה ואשמים בזה לפי דעתי ההורים שלה. חושב שמצדי משתדל לענות בפרוטרוט. עכשיו תורך. מה נשמע אצלך? אם את עובדת הרבה? מה שלום הוריך, ואחותך? איך מבלים את יחד את זמן הקיץ? כתבי הרבה! וגם מכתבים רחבים ומלאים.
אני נושק את ידיך ומוסיף דרישות חמות יצחק.
נשיקות יד להוריך ואחותך.
דרישות ממשפחתי.
אני מוסיף גם דרישות למר שוויג, אשר הוסיף דרישות בעדי, הייתי בטוח שזה כתב אחיך מלודג.
רזשוב יום כד אייר תרצה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?