אוֹצָרוֹת
1952 24 בדצמבר

ישראל כותב למשפחתו על חווית הטיסה הראשונה ועל העיר אילת

ישראל דוני אילת פורסם על ידי מערכת אוצרות
אהרון אנקורי מסומן בכחול וישראל דוני מסומן באדום

כתב היד

7 דפי המכתב

סיפור רקע

ישראל דוני בן ה-32 עלה לארץ בגיל 19 מרומניה. בארץ התחתן והוליד שלושה ילדים. הוא היה כימאי וגם כבאי מתנדב, בתקופה שבה היה "מכבי האש" בישראל ארגון של מתנדבים. בדצמבר 1952 טס ישראל בפעם הראשונה בחייו, והמכתב מתאר את התרגשותו מהחוויה. הוא טס לאילת על מנת להעביר הדרכות בנושא כיבוי אש. המכתב מתאר את אילת הצעירה כמו גם כל מיני דמויות בחייה המתפתחים. המכתב באדיבות המשפחה.

ישראל דוני בן ה-32 עלה לארץ בגיל 19 מרומניה. בארץ התחתן והוליד שלושה ילדים. הוא היה כימאי וגם כבאי מתנדב, בתקופה שבה היה "מכבי האש" בישראל ארגון של מתנדבים. בדצמבר 1952 טס ישראל בפעם הראשונה בחייו, והמכתב מתאר את התרגשותו מהחוויה. הוא טס לאילת על מנת להעביר הדרכות בנושא כיבוי אש. המכתב מתאר את אילת הצעירה כמו גם כל מיני דמויות בחייה המתפתחים. המכתב באדיבות המשפחה.

כתב היד

עמוד 1/7

אילת, ו' טבת תשי"ג
24.12.52

לדרורה, אביבה, מנשה וצפרירה שלום וברכה מאילת, שעה 18:00

בעזבי אתכם הבקר היו בלבי מחשבות רבות ומרובות הן בקשר אליכם והן בקשר אלי, היורד לראשונה אילתה, דרומה למפרץ אילת-עקבה.
כדי להכניסכם במקצת למחשבותי הרי אני חייב להתחיל תחילה בצפרירקה-לה, אשר ב"ה עברה את מחלתה הרצינית ועלתה לקו הבריאות. אבל טרם השלמתי עם הבטחון שהיא כבר 100% בריאה ולכן מאד הה לי קשה לעזבכם באותו הזמן בו דרושה עבורה השגחה מדוקדקת שחו"ח לא תישנה מחלתה. אתם מנשה ואביבה לכם דאגתי שאינכם מבינים עוד מז זאת אומרת שאבא נוסע מהבית לזמן מה – למרחקים – ועד לאילת מרחק שתוכלו לחשב מתוך המכתב הזה בהמשך.
ולך דרורה דאגתי בזה שאת בודאי התמלאת דאגה, מחשבה ועוד ועוד לדרך הזאת והנה את החצי הראשון של העבודה כבר עשיתי ודי שתדעו מה זה הריני מתחיל בתיאור המפורט של כל צעד וצעד, מעש ומעשה עד שהתחלתי לכתוב לכם:
השעון העיר אותי בשעה 5:50 הבקר, כמובן מיד ירדתי מן המשכב, התרחצת, התלבשתי, הסתדרתי, הכנותי לי את הצידה לדרך הן במלבושים, בחומר ובמאכל ועוד הספקתי להכין לעצמי ולכם תה חם ואף לאכול דבר מה קל. בשעה 6:15 בא אהרן אנקורי לקחת אותי ונסענו לאסוף עוד נוסע אחד, מר זכאי, שהנו כנראה סגן המושל, על כל פנים בן-אדם חשוב, חובב צילום יוצא מן הכלל. אולי עוד יספיק לצלם אותי באילת…
ב-7:50 הגענו לשדה התעופה בלוד, ובכניסה הסתפקנו לראות את ה"כלי" בו נטוס אילתה. ב-8:00 נכנסנו – אחרי שנרשמנו כנוסעי הטיסה לאילת בחברת "ארקיע" – למסעדה ומי שאכל ארוחת בקר – אבל אני שתיתי רק קפה-חלב ואכלתי עוגה. בשעה 8:50 נכנסנו לאוירון ע"י קריאה ברם-קול ששמענו אותה בחדר האוכל ובשעה 9:01 בדיוק לפי שעוני המראנו – זאת היתה חויתי האמיתית. אני עוזב את הקרקע היצוקה, את היבשה ואת הים לראשונה בחיי – אני מתרומם השמימה כאילו שאני נוסע בטקסי – בתוספת רעש 2 המנועים. חששתי לרגע הזה – שמה ארגיש לא טוב, אקיא ועוד – אבל ב"ה זה היה כאילו שנולדתי לשם כך ואני בטוח שאם אצליח בעתיד לסדר עבורכם טיסה כזאת שגם אתם תעברו את הרגע הזה בקלות ובודאות כמו שזה קרה אצלי. האוירון השמיע רעש רב נסע על הקרקע כמה שניות כאילו שהטקסי נכנס משדרות חן לרחוב השופטים ומשם פתאום מתרומם לאט לאט הזנב אשר תחילה היה משופע ונהיה עתה אפקי ממש ואנו באויר בלי זעזוע ובלי לנוע. ברגע שנסגרה הדלת אחרי עליתנו לאוירון נקשרו סביב לבטננו חגורות בטחון – היינו 10 נוסעים, 1 מלוה ו-3 טייסים, ונדלקה מנורה, שדרשה להפסיק את העישון. לאחר שעלינו למרומים נכבה האור המזהיר הזה והחיים חזרו למסלולם. בינתיים אנחנו מעל ליעזור, מעל לבית-דגון ומעל למשמר השבעה, מעל לזבלאי, מעל לרח' ארלוזורוב ורואים במרחק מה את בית הועד הפועל, והנה מול חלוננו ככר דיזנגוף והים וזה לוקח כמעט 5 רגעים. מכאן אנו ממשיכים לאורך החוף ורואים את יפו, בת-ים, חולות ראשון לציון ו[…] שונים, אשדוד וכבר הגענו למגדל-אשקלון וכאן האוירון פונה שמאלה חזרה מעל לאדמת הארץ וכעבור עוד כ-10 דקות אנו מעל לבאר-שבע, אשר באמת התרחבה ללא עין רעה והתפתחה יפה מאד והדרך לאילת לפנינו – בלי צמחיה, עם הרים, גאיים, ודיים, מישורים ובקעות. אנו עוברים מעל למכתש הרימון ורואים את בנית הדרך החדשה לאילת. בינתיים משמאלנו עברנו את הכביש לסדום-קורנוב, עברנו במרחק מה את המכתש הקטן ואת המכתש הגדול, את מעלה העקרבים ופתאום מופיעה מאותו צד הערבה. הדרך לאילת קרובה ומימיננו הנו המחצבים של נחושת, באר-אורה ו….אילת, אותה אילת ששמענו עליה ויש על מה לשמוע ומה לראות ועל מה לקוות. אנו כבר מעל למפרץ, מרחוק משמאל אנו רואים את מפרץ עקבה העבר-ירדני-האנגלי ובו אנית משא מצרפת (אח"כ נודע לי ששמה "הנדריק"). האוירון עוד פונה לסיבוב ימינה ואנו מספיקים לרגע קט להציץ לרוחב ה-11 ק"מ המפרידים בננו לבין המצרים והנה מופיעה אילת ממולנו בכל יפיה והדרה. האוירון מנמיך טוס, נוחת, מסתובב וקבלת הפנים באילת: חנוך ננר מקבל אותנו, זהו כאילו ראש המועצה באילת, ב"כ מושל הערבה של ממשלת ישראל. לידו מ"צ לקבלת החיל שנסע אתנו, משטרה וב"כ הדאר, חברת "ארקיע" ועוד ועוד. ראינו את אילת בדיוק בשעה 10:11 וירדנו מהאוירון בשעה 10:16 דהיינו אחרי שעה ורבע של טיסה.
צעדי הראשונים לאן…. לדאר. אני מחכה עד שהפקיד חוזר עם שק הדאר שהובא ע"י האוירון שלנו טופס 2 טופסי טלגרמה ומרביץ אחת לכם ואחת להורי וכמו כן 2 גלויות, אשר אני שולח באופן דחוף אליכם – בתקוה שהן באמת תגענה לפני….
מכאן ועוד מספר סידורים קלים במקום ואני מובא לבית הממשלה. אנקורי ואנכי שומעים את הסידורים שנעשו כאן במקום בקשר לסדרי עבודתנו ובדיוק בשעה 11:00 יצאנו עם חנוך בגיפ לבקורת שלנו, אשר סיימנו אותה בשעה 13:00 בחזרנו לבית הממשלה. במשך כ-25 רגע בקרנו במוזיאון הקטן שליד בית הממשלה והתרשמנו רבות ממנו, הדגים השונים שהוכנסו לתוך צנצנות או שנמצאו מאובנים או מיובשים על שפת הים וסודרו בתערוכה נהדרת ויותר מדגים ראינו מיני צדפים למאות, מיני ספוגים דווקא מועטים ובלתי שימושיים – אבל אלמוגים לעשרות הן גדולים והן קטנים, הן על צדפי ענק והן על סלעים שונים ומשונים – מהאלמוגים האלה סודרו מנורות, סככות, סלים ומכשירים ועוד ועוד – הובטח לאפשר לי להשיג דבר מה ואני מקוה להוכיח מה שראיתי ושמעתי בהדגמות חיות.
בשעה 13:25 ירדנו למלון "ים-סוף" למסעדתו לאכול א.צהרים – היינו 6 אנשים והארוחה כללה: מרק ירקות ועגבניות, פלטה ירקות עם דג ממולא מקופסאות וספל קפה. אכסוני ושל אהרן הנו על חשבון הממשלה עד הסוף. בשעה 14:00 ליוויתי את אהרן לאוירון וחזרתי למלון שלי – זהו בית הממשלה, מצאתי חדר אורחים נאה ובחרתי לי את מטת הלינה.
בשעה 14:30 הובאתי ע"י מר זכאי למחנה צבאי ובו הדרכתי קבוצת חיילים עד שעה 17:30 וקומנד-קר צבאי הביאני חזרה לבית הממשלה, איפה שאחרי רחיצה וסידור בגדי ופני התחלתי את מכתבי זה.
הרשמים אשר עד עכשיו נחרטו בזכרוני אשתדל לתאר להלן:
מיד אחרי ההמראה נרקמה לפני עיני ארצנו מן האוויר – בתים קוביות איזו יותר גדולה ואיזו יותר קטנה. השדות…. תמונות ציור בצבעי מים הטבעיים ביותר איזור מאוכלס צפוף בנינים ורחובות סמטות, קוי גבול בהירים וכפרים בישובים שדות מעובדים שטחים בגונים הולכים ומשתנים לפי אופן העיבוד ולפי ההרכב, ירוק בצמחיה גודלת, חום אחרי חרישה, יער נראה ככתם כהה, ודרכים כקוים גיאומטריים, שבילים ככורי עכביש והקרקע הבלתי מאובדת כסלעים חצובים בידי אמן-הטבע-הגדול אשר בראם וכפי שלמדתי בספרים – כאשר עזבנו את השטח המאוכלס הרי הופיעו הגבהות, ההרים, הודאיים והשטחים האחרים בשלל בצעים טבעיים אשר דוגמתם לא ראתה עין על ציור או רישום כל שהוא: הרים בהירים, צהובים, חומים, אדומים, כחולים או שחורים, בודאיות בלבד פטריות – אלה הם אשלים בודדים, שכבות שכבות קרקע כאילו הר געש פלט אותם לפני כמה רגעים והערבה עם הרי עבר-הירדן הגבוהים ממנה ב-1000 מטר זה מראה נהדר ופה ושם סמני זרימת מים או חול כאילו פסיאות שיירת גמלים מאז דורות ואם עוד מופיע נקודת ישוב הרי פלא הפלאים… היא חיה וקימת וג'יפ נוסע ממנה ואליה – אוטובוס נע על הכביש ומכוניות משא מובילים אספקה ודלק וחמרי בנין ועוד ועוד. ומכאן נדמה שארצנו קיימת מתפתחת והולכת ואין מכשול לפניה: היא תשיג את מבוקשה ויבוא היום וממתולה לאילת זו לא תהיה מליצה בלבד, זו תהיה מציאות ממש.
באר אורה שוכנת בין גבהות: שורות עצים, בתים, אוהלים ושטח מסויים בעיבוד. בוודאי שמקרוב יש יותר מה לראות, אך איני יודע אם אספיק להגיע: לפני עוד תפקידים מרובים….
ובאילת… שדה תעופה פרימיטיבי במקצת, אבל עם הרבה מכשירי כבוי, עם גדר, עם סימני מסלול, עם שרוול רוח וציור אוירון כמכין לאופן הנחיתה, עם דאר, מספרה, שען, משרד "ארקיע" ועוד בצריפי עץ איתנים, עם תחנת אוטובוסים של "אשד" ושלטים לשירות פנימי של תחבורה שעוד לא נפגשתי בה, עד לבית הממשלה. על חוף הים רואים מספר בנינים ואחד הוא "השקם" לכל ממש על שפת ים-סוף וממול במרחק מה המלון המפואר – אבל שלא מצא חן בעיני בחיצוניותו – ובכל זאת יפה שקיים דבר כזה כה רחוק מן העיר – חדרון ל-8 אנשים כל-אחד ומסעדתו די גדולה ומסודרת. יש כאן סניפי: תנובה, המשביר לצרכן, סולל בונה, רואה-חשבונות מוסמך, מהנדסים ועוד ועוד. נבנו כבר מספר שכוני קבע והבתים מראם יפה ונאה מאד. ראיתי מספר מבנים לדוגמא מלבני חימר, גבס, אדמה וכו'. כמובן שגם מעבדה לא חסרה – אבל בנויה מצריפים מעץ ודי יפה. פגשתי בדרך מספר מחנות צבא, אשר בהיותם הכי ותיקים במקום מראם כאילו כבר קיימים מזה עשרות בשנים ונקיונם והברקתם כמו בקרבת עיר גדולה ביותר. אם כן מצאתי כאן מכל-כל.
עשרת הנוסעים שהיו באווירון כללו בין היתר את ציר ישראל בצרפת, מר פישר, אשר הרבה לשוחח עם הטייסים ולאו דוקא אתנו. מחוץ למר זכאי אשר הסביר לי בתא הטייסים את הדרך בה עברנו, ומספר עובדים באילת וכן 2 מבקרים ממשלתיים שלא היתה בננו שפה משותפת – כן פגשנו בחור נחמד, מוכר לי מקודם, שוחט שמו, והוא נסע בעניני הנמל באילת, אשר באופן מיוחד הסביר לי מה עובר תחתנו בשעת הטיסה.
הזכרתי מקודם שבקרתי כאן במוזיאון וברצוני לתאר אותו ואת מנהלתו:
גודל המוזיאון לפי השערתי הוא 4 מטר על 4. מצד מערב נצפות אצטבאות ועליהם דגים בצנצנות ומיני אלמוגים וספוגים. מצד מזרח שולחן גדול ועליו מאות צדפים עם פתקי הסברים על מיניהם ושמותיהם. מצד דרום על הקיר חתול ים – עורו בלבד – ומתחתו ראשו, עיניו ועוד כמה חלקים. באמצע החדר מין עמוד וסביבו כמה מדפים עגולים ועליהם שוב אלמוגים מובחרים ודגים מאובנים ומומלחים. הסברים נותנת מנהלת המוזיאון גברת … טרם ידוע לי שמה, אבל כבר הנני יודע שהיא ציירת, אשר לפני יותר משנה ירדה אילתה לחפש נושאי ציור בתור תירת ממש, ונתקעה כאן – הנוף, הים, העושר בחיי הים, הצומח ועוד ועוד הפכו אותה על פיה ואינה מוכנה בעד שום דבר בעולם לחזור העירה – לתל-אביב. לפני 5-6 חודשים קבלה את התפקיד הנוכחי והיא אינה חושבת לראות עוד את העיר – היא מתבודדת כאן עם כלבתה – לוסיה שמה – היא, המנהלת, נראית לי רוסיה קצת מיוחדת במינה למטרתה עתה. עומדים לבנות עבורה בית מיוחד על אחת הגבהות המרוחקות מחוף הים והיא מלאה התפעלות מהמקום – אולי עוד תזדמן לי שיחה אתה ואספר אח"כ עליה.
הערב אחרי ארוחת ערב בשעה 8:00 בערך תתקיים בבית ההסתדרות הרצאתי על כבוי אש באילת ואני מפסיק כאן ומתחיל להתכונן להרצאה זו.
עד להמשך מכתבי שלום רב לכולכם
אביכם
ישראל

אילת, 25.12.52
12:30 ז' טבת תשי"ג
יקירי,
ההמשך של יום אתמול היה עלוב במקצת – החשמל באילת קלקל את הערב, ההפסקות המרובות ואחת מהן ארוכה ביותר ומכרעת בין 8:00-10:00 בערב לא אפשרה את פגישת התושבים בבית ההסתדרות ואני נשארתי קרח מכל צד. לא פעלתי דבר ולא הכרתי את אלה אשר הוזמנו לשמוע מפי תורת האש והמעשיות אשר בה. במשך היום פורסם הדבר בכל לוחות המודעות וכל מי שפגשנו עם הממונה של אגף הערבה שאל אם באמת הדבר מתקיים ובסופו של דבר הצטמצם הקהל למנין וחצי והוחלט בשעה 10:15 בערב לא לקיים את ההרצאה. מה לעשות?…
חזרנו למלון "ים סוף" ללגימת קפה וחזרנו לבית הממשלה.
בכל זאת אנסה להלן לתאר מיני מעשים שפגשתי בהם ואשר אולי יאירו את חשכת הידיעה על נמלנו הדרומי ביותר….אילת.
אתמול היה יוםה זכרון לנמצא-בי ז"ל והיות ומטרת ביקורי כאן היתה נסובה במאמצי המנוח להסדרתם בארץ הרי דובר גם עליו ז"ל ובמיוחד שאותו הערב היה גם ה-Christmas (X) של הגויים וניתנה לי גם ההזדמנות להכיר איש-הים, כאילו מנהל הנמל כיום כאן, נוצרי- פרוטסטנטי. ממול בנמל עקבה עגנה אניה כפי שתארתי וחשבו כאן במקום שהאנגלים דשם – ערבים כמעט ואין במקום הזה – יעיפו זיקוקי-די-נור וכד', אבל זה לא קרה עד מאוחר אחרי חצות. ומשיחה לשיחה עברנו על נושאים שונים ומשונים וגם החלפנו את מקום המפגש ועלינו לחנוך הביתה אשר שוב העלה קפה עם ביסקויטים ושוקולד על השולחן ודברנו על ענינים מדעיים, פיננסים, כלכליים ועוד ועוד.
ומה פגשתי כאן במקום?
2 רומנים, בחורים די צעירים מחפשי עבודה – אבל שלא מוצאים אותה ומבקשים אותה בכל מחיר עד כדי כך שדורשים שישלחו אותם על חשבון הממשלה אי-שם, אבל שיוכלו להתפרנס. רושם טוב לא עשו, אבל לנדנד – אם מותר לקרוא כך לדבר – נדנדו מעל למשוער.
במקום ישנם כיום מעל ל-400 תושבים, וביניהם כבר יותר מ-60 משפחות, ועוד 30-40 בנות – אשר בין אם מחפשות הן בן זוג ובין לאו על כל פנים התאוה לחיים גדולה מאד…. יש גם גננת עם 12-15 פעוטות בני 2-4-5, ויש אחות במרפאה ובקופת-חולים הדואגת לכל ובמיוחד למים נקיים (מזוקקים) וגם אני הרגשתי צורך בטפות מים בשעת האימונים אחרי הצהרים והאחראי במקום דפק שני חורים בקופסת…. מיץ תפוזים והגיש לי אותה וזה היה …. טוב מאד.
התושבים כאן הם ערב-רב מכל ארצות תבל ואין במיוחד מארץ כל שהיא – בכל זאת מספר די ניכר מהם הם דוברי אנגלית או אמריקאית, הונגרים, בולגרים, גרמנים ולא חסרים מכל עדות המזרח וותיקי הארץ. ו…. הצבעי, זה בחור שקט בלי שאפשר לקבוע בדיוק מוצאו. אני משער שהוא מצפון אפריקה וביום מלא הוא צבע אדום במיוחד ובערב אלם מוכן למסיבת ריקודים, אלא שתזמורת עוד אין באילת.
אותו מנהל נמל – הגוי אשר הינו כמעט גרמני טהור אבל שלא היה מזה 20 שנה ויותר בגרמניה ואשר סבל מידי הגרמנים גרועות מאשר יהודי – כל האצבעות שבר לו הרמן גרינג בכבודו ובעצמו וכמו כן את צלעות גופו ורגלו – אבל שלא הרג אותו עד מות. ולגוי זה משפחה: אשה, 2 בנים מבוגרים ובת וכאן…. באילת, הוא הבריא מהכל, הלך על קביים ועתה הולך ברגל 30 ק"מ ליום ומוכן ללכת עוד 100, בריא וחזק והוסיף במשך שנתיים 15 ק"ג למשקלו – ואשתו…. חולת שגרון רצינית וחצי גוף בפרליץ' תמיד ועתה בריאה ושלמה. ובניו, ימאים ודייגים מפורסמים בארצנו ובתו עוד לא הגיעה לפרקה, אבל כנראה מתכוננת לכך. אם כן כנראה שבאילת טמון כח מסוים אשר צריך לנסותו ולהתנסות בו כדי לחוות דעה עליו מפורטת יותר.
יש ויש על מה לספר מאילת: על בתים מאדמה בנוסחאות בנין שונות ונסיונות רבים בזה. יש ומתכננים כל החיים האפשריים שלא יחסרו במקום, דואגים לנמל, שמה ישמש למטרתו ביום מן הימים, בונים-בונים ומפתחים – אלא שלכל דבר קשיים משלו כמו בכל מקום אחר. אילו היו לי נקודות יכולתי לצייד את עצמי ואת כל הנצרך בגופיות, תחתונים, גרביים ועוד ועוד ובאופן חופשי יכולתי לקנות כל מה שניתן לקנות ומשהו קניתי….
אם כן, זהו הסיכום: באילת כבר קיימים חיים, אילת אינה אגדה, אילת זה דבר חי וקיים וצריך להכיר אותו ולחיות בו כדי לחוות דעה על מהותו לטוב או חו"ח לרעה.
נחיה ונראה איך שיפלו דברים, ואני מקוה שעוד אהיה באילת, לאו דוקא לבד, וגם אתם תדעו להעריך את המפעל הזה אשר מדינתנו יכולה להיות גאה בו.
לכם כל טוב וברכות ונשיקות חמות
אביכם אוהבכם
ישראל

עמוד 2/7
עמוד 3/7
עמוד 4/7
עמוד 5/7
עמוד 6/7
עמוד 7/7

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: ישראל דוני
מיקום: אילת
תאריך: 24.12.1952

מקבל/ת המכתב

שם: דרורה דוני וילדיה
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/7

אילת, ו' טבת תשי"ג
24.12.52

לדרורה, אביבה, מנשה וצפרירה שלום וברכה מאילת, שעה 18:00

בעזבי אתכם הבקר היו בלבי מחשבות רבות ומרובות הן בקשר אליכם והן בקשר אלי, היורד לראשונה אילתה, דרומה למפרץ אילת-עקבה.
כדי להכניסכם במקצת למחשבותי הרי אני חייב להתחיל תחילה בצפרירקה-לה, אשר ב"ה עברה את מחלתה הרצינית ועלתה לקו הבריאות. אבל טרם השלמתי עם הבטחון שהיא כבר 100% בריאה ולכן מאד הה לי קשה לעזבכם באותו הזמן בו דרושה עבורה השגחה מדוקדקת שחו"ח לא תישנה מחלתה. אתם מנשה ואביבה לכם דאגתי שאינכם מבינים עוד מז זאת אומרת שאבא נוסע מהבית לזמן מה – למרחקים – ועד לאילת מרחק שתוכלו לחשב מתוך המכתב הזה בהמשך.
ולך דרורה דאגתי בזה שאת בודאי התמלאת דאגה, מחשבה ועוד ועוד לדרך הזאת והנה את החצי הראשון של העבודה כבר עשיתי ודי שתדעו מה זה הריני מתחיל בתיאור המפורט של כל צעד וצעד, מעש ומעשה עד שהתחלתי לכתוב לכם:
השעון העיר אותי בשעה 5:50 הבקר, כמובן מיד ירדתי מן המשכב, התרחצת, התלבשתי, הסתדרתי, הכנותי לי את הצידה לדרך הן במלבושים, בחומר ובמאכל ועוד הספקתי להכין לעצמי ולכם תה חם ואף לאכול דבר מה קל. בשעה 6:15 בא אהרן אנקורי לקחת אותי ונסענו לאסוף עוד נוסע אחד, מר זכאי, שהנו כנראה סגן המושל, על כל פנים בן-אדם חשוב, חובב צילום יוצא מן הכלל. אולי עוד יספיק לצלם אותי באילת…
ב-7:50 הגענו לשדה התעופה בלוד, ובכניסה הסתפקנו לראות את ה"כלי" בו נטוס אילתה. ב-8:00 נכנסנו – אחרי שנרשמנו כנוסעי הטיסה לאילת בחברת "ארקיע" – למסעדה ומי שאכל ארוחת בקר – אבל אני שתיתי רק קפה-חלב ואכלתי עוגה. בשעה 8:50 נכנסנו לאוירון ע"י קריאה ברם-קול ששמענו אותה בחדר האוכל ובשעה 9:01 בדיוק לפי שעוני המראנו – זאת היתה חויתי האמיתית. אני עוזב את הקרקע היצוקה, את היבשה ואת הים לראשונה בחיי – אני מתרומם השמימה כאילו שאני נוסע בטקסי – בתוספת רעש 2 המנועים. חששתי לרגע הזה – שמה ארגיש לא טוב, אקיא ועוד – אבל ב"ה זה היה כאילו שנולדתי לשם כך ואני בטוח שאם אצליח בעתיד לסדר עבורכם טיסה כזאת שגם אתם תעברו את הרגע הזה בקלות ובודאות כמו שזה קרה אצלי. האוירון השמיע רעש רב נסע על הקרקע כמה שניות כאילו שהטקסי נכנס משדרות חן לרחוב השופטים ומשם פתאום מתרומם לאט לאט הזנב אשר תחילה היה משופע ונהיה עתה אפקי ממש ואנו באויר בלי זעזוע ובלי לנוע. ברגע שנסגרה הדלת אחרי עליתנו לאוירון נקשרו סביב לבטננו חגורות בטחון – היינו 10 נוסעים, 1 מלוה ו-3 טייסים, ונדלקה מנורה, שדרשה להפסיק את העישון. לאחר שעלינו למרומים נכבה האור המזהיר הזה והחיים חזרו למסלולם. בינתיים אנחנו מעל ליעזור, מעל לבית-דגון ומעל למשמר השבעה, מעל לזבלאי, מעל לרח' ארלוזורוב ורואים במרחק מה את בית הועד הפועל, והנה מול חלוננו ככר דיזנגוף והים וזה לוקח כמעט 5 רגעים. מכאן אנו ממשיכים לאורך החוף ורואים את יפו, בת-ים, חולות ראשון לציון ו[…] שונים, אשדוד וכבר הגענו למגדל-אשקלון וכאן האוירון פונה שמאלה חזרה מעל לאדמת הארץ וכעבור עוד כ-10 דקות אנו מעל לבאר-שבע, אשר באמת התרחבה ללא עין רעה והתפתחה יפה מאד והדרך לאילת לפנינו – בלי צמחיה, עם הרים, גאיים, ודיים, מישורים ובקעות. אנו עוברים מעל למכתש הרימון ורואים את בנית הדרך החדשה לאילת. בינתיים משמאלנו עברנו את הכביש לסדום-קורנוב, עברנו במרחק מה את המכתש הקטן ואת המכתש הגדול, את מעלה העקרבים ופתאום מופיעה מאותו צד הערבה. הדרך לאילת קרובה ומימיננו הנו המחצבים של נחושת, באר-אורה ו….אילת, אותה אילת ששמענו עליה ויש על מה לשמוע ומה לראות ועל מה לקוות. אנו כבר מעל למפרץ, מרחוק משמאל אנו רואים את מפרץ עקבה העבר-ירדני-האנגלי ובו אנית משא מצרפת (אח"כ נודע לי ששמה "הנדריק"). האוירון עוד פונה לסיבוב ימינה ואנו מספיקים לרגע קט להציץ לרוחב ה-11 ק"מ המפרידים בננו לבין המצרים והנה מופיעה אילת ממולנו בכל יפיה והדרה. האוירון מנמיך טוס, נוחת, מסתובב וקבלת הפנים באילת: חנוך ננר מקבל אותנו, זהו כאילו ראש המועצה באילת, ב"כ מושל הערבה של ממשלת ישראל. לידו מ"צ לקבלת החיל שנסע אתנו, משטרה וב"כ הדאר, חברת "ארקיע" ועוד ועוד. ראינו את אילת בדיוק בשעה 10:11 וירדנו מהאוירון בשעה 10:16 דהיינו אחרי שעה ורבע של טיסה.
צעדי הראשונים לאן…. לדאר. אני מחכה עד שהפקיד חוזר עם שק הדאר שהובא ע"י האוירון שלנו טופס 2 טופסי טלגרמה ומרביץ אחת לכם ואחת להורי וכמו כן 2 גלויות, אשר אני שולח באופן דחוף אליכם – בתקוה שהן באמת תגענה לפני….
מכאן ועוד מספר סידורים קלים במקום ואני מובא לבית הממשלה. אנקורי ואנכי שומעים את הסידורים שנעשו כאן במקום בקשר לסדרי עבודתנו ובדיוק בשעה 11:00 יצאנו עם חנוך בגיפ לבקורת שלנו, אשר סיימנו אותה בשעה 13:00 בחזרנו לבית הממשלה. במשך כ-25 רגע בקרנו במוזיאון הקטן שליד בית הממשלה והתרשמנו רבות ממנו, הדגים השונים שהוכנסו לתוך צנצנות או שנמצאו מאובנים או מיובשים על שפת הים וסודרו בתערוכה נהדרת ויותר מדגים ראינו מיני צדפים למאות, מיני ספוגים דווקא מועטים ובלתי שימושיים – אבל אלמוגים לעשרות הן גדולים והן קטנים, הן על צדפי ענק והן על סלעים שונים ומשונים – מהאלמוגים האלה סודרו מנורות, סככות, סלים ומכשירים ועוד ועוד – הובטח לאפשר לי להשיג דבר מה ואני מקוה להוכיח מה שראיתי ושמעתי בהדגמות חיות.
בשעה 13:25 ירדנו למלון "ים-סוף" למסעדתו לאכול א.צהרים – היינו 6 אנשים והארוחה כללה: מרק ירקות ועגבניות, פלטה ירקות עם דג ממולא מקופסאות וספל קפה. אכסוני ושל אהרן הנו על חשבון הממשלה עד הסוף. בשעה 14:00 ליוויתי את אהרן לאוירון וחזרתי למלון שלי – זהו בית הממשלה, מצאתי חדר אורחים נאה ובחרתי לי את מטת הלינה.
בשעה 14:30 הובאתי ע"י מר זכאי למחנה צבאי ובו הדרכתי קבוצת חיילים עד שעה 17:30 וקומנד-קר צבאי הביאני חזרה לבית הממשלה, איפה שאחרי רחיצה וסידור בגדי ופני התחלתי את מכתבי זה.
הרשמים אשר עד עכשיו נחרטו בזכרוני אשתדל לתאר להלן:
מיד אחרי ההמראה נרקמה לפני עיני ארצנו מן האוויר – בתים קוביות איזו יותר גדולה ואיזו יותר קטנה. השדות…. תמונות ציור בצבעי מים הטבעיים ביותר איזור מאוכלס צפוף בנינים ורחובות סמטות, קוי גבול בהירים וכפרים בישובים שדות מעובדים שטחים בגונים הולכים ומשתנים לפי אופן העיבוד ולפי ההרכב, ירוק בצמחיה גודלת, חום אחרי חרישה, יער נראה ככתם כהה, ודרכים כקוים גיאומטריים, שבילים ככורי עכביש והקרקע הבלתי מאובדת כסלעים חצובים בידי אמן-הטבע-הגדול אשר בראם וכפי שלמדתי בספרים – כאשר עזבנו את השטח המאוכלס הרי הופיעו הגבהות, ההרים, הודאיים והשטחים האחרים בשלל בצעים טבעיים אשר דוגמתם לא ראתה עין על ציור או רישום כל שהוא: הרים בהירים, צהובים, חומים, אדומים, כחולים או שחורים, בודאיות בלבד פטריות – אלה הם אשלים בודדים, שכבות שכבות קרקע כאילו הר געש פלט אותם לפני כמה רגעים והערבה עם הרי עבר-הירדן הגבוהים ממנה ב-1000 מטר זה מראה נהדר ופה ושם סמני זרימת מים או חול כאילו פסיאות שיירת גמלים מאז דורות ואם עוד מופיע נקודת ישוב הרי פלא הפלאים… היא חיה וקימת וג'יפ נוסע ממנה ואליה – אוטובוס נע על הכביש ומכוניות משא מובילים אספקה ודלק וחמרי בנין ועוד ועוד. ומכאן נדמה שארצנו קיימת מתפתחת והולכת ואין מכשול לפניה: היא תשיג את מבוקשה ויבוא היום וממתולה לאילת זו לא תהיה מליצה בלבד, זו תהיה מציאות ממש.
באר אורה שוכנת בין גבהות: שורות עצים, בתים, אוהלים ושטח מסויים בעיבוד. בוודאי שמקרוב יש יותר מה לראות, אך איני יודע אם אספיק להגיע: לפני עוד תפקידים מרובים….
ובאילת… שדה תעופה פרימיטיבי במקצת, אבל עם הרבה מכשירי כבוי, עם גדר, עם סימני מסלול, עם שרוול רוח וציור אוירון כמכין לאופן הנחיתה, עם דאר, מספרה, שען, משרד "ארקיע" ועוד בצריפי עץ איתנים, עם תחנת אוטובוסים של "אשד" ושלטים לשירות פנימי של תחבורה שעוד לא נפגשתי בה, עד לבית הממשלה. על חוף הים רואים מספר בנינים ואחד הוא "השקם" לכל ממש על שפת ים-סוף וממול במרחק מה המלון המפואר – אבל שלא מצא חן בעיני בחיצוניותו – ובכל זאת יפה שקיים דבר כזה כה רחוק מן העיר – חדרון ל-8 אנשים כל-אחד ומסעדתו די גדולה ומסודרת. יש כאן סניפי: תנובה, המשביר לצרכן, סולל בונה, רואה-חשבונות מוסמך, מהנדסים ועוד ועוד. נבנו כבר מספר שכוני קבע והבתים מראם יפה ונאה מאד. ראיתי מספר מבנים לדוגמא מלבני חימר, גבס, אדמה וכו'. כמובן שגם מעבדה לא חסרה – אבל בנויה מצריפים מעץ ודי יפה. פגשתי בדרך מספר מחנות צבא, אשר בהיותם הכי ותיקים במקום מראם כאילו כבר קיימים מזה עשרות בשנים ונקיונם והברקתם כמו בקרבת עיר גדולה ביותר. אם כן מצאתי כאן מכל-כל.
עשרת הנוסעים שהיו באווירון כללו בין היתר את ציר ישראל בצרפת, מר פישר, אשר הרבה לשוחח עם הטייסים ולאו דוקא אתנו. מחוץ למר זכאי אשר הסביר לי בתא הטייסים את הדרך בה עברנו, ומספר עובדים באילת וכן 2 מבקרים ממשלתיים שלא היתה בננו שפה משותפת – כן פגשנו בחור נחמד, מוכר לי מקודם, שוחט שמו, והוא נסע בעניני הנמל באילת, אשר באופן מיוחד הסביר לי מה עובר תחתנו בשעת הטיסה.
הזכרתי מקודם שבקרתי כאן במוזיאון וברצוני לתאר אותו ואת מנהלתו:
גודל המוזיאון לפי השערתי הוא 4 מטר על 4. מצד מערב נצפות אצטבאות ועליהם דגים בצנצנות ומיני אלמוגים וספוגים. מצד מזרח שולחן גדול ועליו מאות צדפים עם פתקי הסברים על מיניהם ושמותיהם. מצד דרום על הקיר חתול ים – עורו בלבד – ומתחתו ראשו, עיניו ועוד כמה חלקים. באמצע החדר מין עמוד וסביבו כמה מדפים עגולים ועליהם שוב אלמוגים מובחרים ודגים מאובנים ומומלחים. הסברים נותנת מנהלת המוזיאון גברת … טרם ידוע לי שמה, אבל כבר הנני יודע שהיא ציירת, אשר לפני יותר משנה ירדה אילתה לחפש נושאי ציור בתור תירת ממש, ונתקעה כאן – הנוף, הים, העושר בחיי הים, הצומח ועוד ועוד הפכו אותה על פיה ואינה מוכנה בעד שום דבר בעולם לחזור העירה – לתל-אביב. לפני 5-6 חודשים קבלה את התפקיד הנוכחי והיא אינה חושבת לראות עוד את העיר – היא מתבודדת כאן עם כלבתה – לוסיה שמה – היא, המנהלת, נראית לי רוסיה קצת מיוחדת במינה למטרתה עתה. עומדים לבנות עבורה בית מיוחד על אחת הגבהות המרוחקות מחוף הים והיא מלאה התפעלות מהמקום – אולי עוד תזדמן לי שיחה אתה ואספר אח"כ עליה.
הערב אחרי ארוחת ערב בשעה 8:00 בערך תתקיים בבית ההסתדרות הרצאתי על כבוי אש באילת ואני מפסיק כאן ומתחיל להתכונן להרצאה זו.
עד להמשך מכתבי שלום רב לכולכם
אביכם
ישראל

אילת, 25.12.52
12:30 ז' טבת תשי"ג
יקירי,
ההמשך של יום אתמול היה עלוב במקצת – החשמל באילת קלקל את הערב, ההפסקות המרובות ואחת מהן ארוכה ביותר ומכרעת בין 8:00-10:00 בערב לא אפשרה את פגישת התושבים בבית ההסתדרות ואני נשארתי קרח מכל צד. לא פעלתי דבר ולא הכרתי את אלה אשר הוזמנו לשמוע מפי תורת האש והמעשיות אשר בה. במשך היום פורסם הדבר בכל לוחות המודעות וכל מי שפגשנו עם הממונה של אגף הערבה שאל אם באמת הדבר מתקיים ובסופו של דבר הצטמצם הקהל למנין וחצי והוחלט בשעה 10:15 בערב לא לקיים את ההרצאה. מה לעשות?…
חזרנו למלון "ים סוף" ללגימת קפה וחזרנו לבית הממשלה.
בכל זאת אנסה להלן לתאר מיני מעשים שפגשתי בהם ואשר אולי יאירו את חשכת הידיעה על נמלנו הדרומי ביותר….אילת.
אתמול היה יוםה זכרון לנמצא-בי ז"ל והיות ומטרת ביקורי כאן היתה נסובה במאמצי המנוח להסדרתם בארץ הרי דובר גם עליו ז"ל ובמיוחד שאותו הערב היה גם ה-Christmas (X) של הגויים וניתנה לי גם ההזדמנות להכיר איש-הים, כאילו מנהל הנמל כיום כאן, נוצרי- פרוטסטנטי. ממול בנמל עקבה עגנה אניה כפי שתארתי וחשבו כאן במקום שהאנגלים דשם – ערבים כמעט ואין במקום הזה – יעיפו זיקוקי-די-נור וכד', אבל זה לא קרה עד מאוחר אחרי חצות. ומשיחה לשיחה עברנו על נושאים שונים ומשונים וגם החלפנו את מקום המפגש ועלינו לחנוך הביתה אשר שוב העלה קפה עם ביסקויטים ושוקולד על השולחן ודברנו על ענינים מדעיים, פיננסים, כלכליים ועוד ועוד.
ומה פגשתי כאן במקום?
2 רומנים, בחורים די צעירים מחפשי עבודה – אבל שלא מוצאים אותה ומבקשים אותה בכל מחיר עד כדי כך שדורשים שישלחו אותם על חשבון הממשלה אי-שם, אבל שיוכלו להתפרנס. רושם טוב לא עשו, אבל לנדנד – אם מותר לקרוא כך לדבר – נדנדו מעל למשוער.
במקום ישנם כיום מעל ל-400 תושבים, וביניהם כבר יותר מ-60 משפחות, ועוד 30-40 בנות – אשר בין אם מחפשות הן בן זוג ובין לאו על כל פנים התאוה לחיים גדולה מאד…. יש גם גננת עם 12-15 פעוטות בני 2-4-5, ויש אחות במרפאה ובקופת-חולים הדואגת לכל ובמיוחד למים נקיים (מזוקקים) וגם אני הרגשתי צורך בטפות מים בשעת האימונים אחרי הצהרים והאחראי במקום דפק שני חורים בקופסת…. מיץ תפוזים והגיש לי אותה וזה היה …. טוב מאד.
התושבים כאן הם ערב-רב מכל ארצות תבל ואין במיוחד מארץ כל שהיא – בכל זאת מספר די ניכר מהם הם דוברי אנגלית או אמריקאית, הונגרים, בולגרים, גרמנים ולא חסרים מכל עדות המזרח וותיקי הארץ. ו…. הצבעי, זה בחור שקט בלי שאפשר לקבוע בדיוק מוצאו. אני משער שהוא מצפון אפריקה וביום מלא הוא צבע אדום במיוחד ובערב אלם מוכן למסיבת ריקודים, אלא שתזמורת עוד אין באילת.
אותו מנהל נמל – הגוי אשר הינו כמעט גרמני טהור אבל שלא היה מזה 20 שנה ויותר בגרמניה ואשר סבל מידי הגרמנים גרועות מאשר יהודי – כל האצבעות שבר לו הרמן גרינג בכבודו ובעצמו וכמו כן את צלעות גופו ורגלו – אבל שלא הרג אותו עד מות. ולגוי זה משפחה: אשה, 2 בנים מבוגרים ובת וכאן…. באילת, הוא הבריא מהכל, הלך על קביים ועתה הולך ברגל 30 ק"מ ליום ומוכן ללכת עוד 100, בריא וחזק והוסיף במשך שנתיים 15 ק"ג למשקלו – ואשתו…. חולת שגרון רצינית וחצי גוף בפרליץ' תמיד ועתה בריאה ושלמה. ובניו, ימאים ודייגים מפורסמים בארצנו ובתו עוד לא הגיעה לפרקה, אבל כנראה מתכוננת לכך. אם כן כנראה שבאילת טמון כח מסוים אשר צריך לנסותו ולהתנסות בו כדי לחוות דעה עליו מפורטת יותר.
יש ויש על מה לספר מאילת: על בתים מאדמה בנוסחאות בנין שונות ונסיונות רבים בזה. יש ומתכננים כל החיים האפשריים שלא יחסרו במקום, דואגים לנמל, שמה ישמש למטרתו ביום מן הימים, בונים-בונים ומפתחים – אלא שלכל דבר קשיים משלו כמו בכל מקום אחר. אילו היו לי נקודות יכולתי לצייד את עצמי ואת כל הנצרך בגופיות, תחתונים, גרביים ועוד ועוד ובאופן חופשי יכולתי לקנות כל מה שניתן לקנות ומשהו קניתי….
אם כן, זהו הסיכום: באילת כבר קיימים חיים, אילת אינה אגדה, אילת זה דבר חי וקיים וצריך להכיר אותו ולחיות בו כדי לחוות דעה על מהותו לטוב או חו"ח לרעה.
נחיה ונראה איך שיפלו דברים, ואני מקוה שעוד אהיה באילת, לאו דוקא לבד, וגם אתם תדעו להעריך את המפעל הזה אשר מדינתנו יכולה להיות גאה בו.
לכם כל טוב וברכות ונשיקות חמות
אביכם אוהבכם
ישראל

עמוד 2/7
עמוד 3/7
עמוד 4/7
עמוד 5/7
עמוד 6/7
עמוד 7/7

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עפרה וידן
מיקום: נען, ישראל
תאריך: 01.01.1970

מקבל/ת המכתב

שם: דרורה דוני וילדיה
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות