יום חמישי 8.5.69
לאמא אבא ושרי, וסבא שלום,
היום יום חמישי קיבלתי סוף סוף את החבילה.
בהתחלה לא הבנתי מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן עד שהיא הגיעה, אך
אחרי שקראתי במכתב על הבלגן בבית הרי אין לי טענות
בקשר למהירות.
החבילה עצמה באה ממש בזמן והיא נהדרת רק
חבל ששכחתי לבקש גרביים היות וכאן נקרעו לי כמה זוגות
בגלל מסמר בנעל ונשארתי כמעט בלי גרבים אך בחבילה הבאה זה
בוודאי יסתדר.
אני כאן מרגיש מצוין על התנאים כבר כתבתי במקצת
מה שיש לומר על כך שהם נהדרים. ממש בית הבראה. השבוע
היה לנו שבוע קשה כל היום בשדה (כמובן: קשה באופן יחסי למקום)
אך תמיד כשחוזרים יש מקלחת חמה ארוחת ערב שקם והעיקר
מיטת גום-אויר ופינה שקטה בחדר וזה שווה הכל במיוחד לנו שבאנו
מהגדוד עם התנאים הגרועים ביותר. הרי אני עד היום בצבא לא
יודע מה זה בית בצבא.
מבחינת מורל והתאקלמות הרי עכשיו התמונה שונה מכירים
את החברה יודעים מה הולך בבסיס וכן מכירים את הסגל יותר
טוב. אני התאקלמתי נהדר במחלקה יחסים מצוינים עם יתר החברה
וממש רכשתי מספר חברים. יש לנו אפילו במחלקה אחד נשוי
עם ילד בן שנתיים. הוא היה רס"ר בקבע ובא עכשיו לקורס.

[עמוד 2]
החומר לא קשה והציונים שהוצאתי בנתים הם ממוצע ומעלה
כלומר מבינוני עד טוב מאוד. לא היה לי שום מסדר נוסף
דבר שמקפידים עליו מאוד כך שמצבי מבחינת הרושם הוא
טוב אך אין לדעת עדין מה יהיה בקרוב ואם הגלגל יתהפך
או ימשיך ויטפס.
היום נתקלתי פעם ראשונה וזה עושה לי קצת אי נעימות
בתוכי כלומר החלטתי להשתדל לגמור טוב ולכן כל דבר
ולו הקטן ביותר אני לוקח ברצינות. כך היום דברתי
בשיעור יחד עם כולם אך המדריך תפס אותי והוציא אותי החוצה. כמובן דבר כזה עובר ישר למ"מ והוא בודאי יזהיר אותי
שאם זה יקרה עוד פעם אני אהיה מועמד להדחה. עוד לא
היתה לי שיחה איתו אך לפי דברי אחרים שנתקלו בצורה דומה הרי זו תהיה התוצאה. נכון שזה כלום ולמעשה אני
אומר לעצמי אם זה תהיה ההתקלות היחידה שלי הרי שאפשר לגמור טוב.
מה זה בקשר למצבי בקורס מה שאני מקוה ומתפלל
שלא יקרה משהו בלתי צפוי משהו בדומה להתקלות שלי, כלומר כולם יעשו משהו לא בסדר ואני אתפס, הרי אם לא יהיה
משהו כזה אני אגיע הביתה קצין. אני מפחד רק
מתקלה בלתי צפויה מראש שבגללה אעוף אך בכל מה
שקשור אלי הרי התוצאות תהיינה מעולות.
כל זה כתבתי בכדי שתדעו על מצב רוחי הטוב
על היחסים כאן כיצד אני מתקדם והעיקר כתבתי

[עמוד 3]
את הכל בכדי להרגיע אותך אמא.
בשבת העסק כאן מאוד חופשי. אזרחים יכולים להיכנס
לבסיס ואפשר אפילו לסדר שינה או בבסיס או במצפה רמון
אך איני רוצה שתבואו לבקר. אין לזה צורה אני
רק מספר לכם במקרה ומשהו עובר כאן בסביבה הרי הוא
יכול להיכנס ולמצוא אותי – פלוגה א מחלקה 1.
למה אני מספר זאת פשוט ההרגשה כאן היא של ניתוק
מוחלט מעין נוה מדבר סגור.
אני שמח שכל העינינים בבית מסתדרים בעית
הדירות נפתרה וכן גם האוטו בסדר ועוד חודשים אפשר יהיה לנשום עמוק ולהסתכל אחורה בחיוך (אמא את בודאי אומר
מתי כבר יגיע הרגע הזה, נכון?)
אני שולח את המכתב עם אותו נשוי, הוא יוצא הביתה
ולכן המכתב יגיע מהר.
ומה שכן, [?] כאן לא כל כך גדולה כפי שציפינו. יש לנו
מ"פ שהחליט לקרוע אותנו חזק ואנו עומדים בלחצים רוחניים וגופניים ממש כטירונים הוא מחמיר מאוד וכל דבר קטן
מכניסים חזק, גם כאן יש להזהר אחרת הכל אבוד
אל דאגה בינתים הכל מצוין החברה, האווירה, התנאים,
ואני עצמי.
שלום לכם
מחכה לתשובה יותר מהירה
אם לא מכם אז משרי.
שלכם ישראל