אוֹצָרוֹת
1929 02 במאי

ישראל שפי מבטא במכתבו לרחל את אהבתו אליה ומנסה להסביר לה את התנהגותו הנובעת מאהבתו זו

ישראל שפי נהריים פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתב אהבה שכתב ישראל שפי לרחל פייטלסון. ישראל עובד בתחנת הכוח בנהריים בזמן הקמתה, ולמרות הרעש והחום והדרישה הבלתי פוסקת של פנחס רוטנברג לעבודה הוא מוצא את הזמן כתוב כדי להביע את אהבתו. הוא כותב כמה קשה היה לו להיות גלוי באהבתו לרחל הוא מספר לה איך התאהב בה בשל שלוש מילים שאמרה ומסביר שאין בו כעס אלא אהבה שקשה לו לבטא ולכן לפעמים מתרחשות אי הבנות. רחל פייטלסון הייתה מושא הערצתו של ישראל וחלופת הגלויות והמכתבים ביניהם נמשכה חודשים ארוכים, גם כאשר שהתה בפריז לצורך לימודים בקונסרבטוריון. אך האהבה לא התממשה. רחל דחתה לבסוף את חיזוריו של ישראל, היא הכירה את דוד רפופורט ונישאה לו. את מכתביו של ישראל, וכן מכתבים של הוריה ושל קרובי משפחה נוספים שהיו יקרים ללבה, שמרה רחל במשך כל השנים בביתה. לאחר מותה, עברו

מכתב אהבה שכתב ישראל שפי לרחל פייטלסון. ישראל עובד בתחנת הכוח בנהריים בזמן הקמתה, ולמרות הרעש והחום והדרישה הבלתי פוסקת של פנחס רוטנברג לעבודה הוא מוצא את הזמן כתוב כדי להביע את אהבתו. הוא כותב כמה קשה היה לו להיות גלוי באהבתו לרחל הוא מספר לה איך התאהב בה בשל שלוש מילים שאמרה ומסביר שאין בו כעס אלא אהבה שקשה לו לבטא ולכן לפעמים מתרחשות אי הבנות. רחל פייטלסון הייתה מושא הערצתו של ישראל וחלופת הגלויות והמכתבים ביניהם נמשכה חודשים ארוכים, גם כאשר שהתה בפריז לצורך לימודים בקונסרבטוריון. אך האהבה לא התממשה. רחל דחתה לבסוף את חיזוריו של ישראל, היא הכירה את דוד רפופורט ונישאה לו. את מכתביו של ישראל, וכן מכתבים של הוריה ושל קרובי משפחה נוספים שהיו יקרים ללבה, שמרה רחל במשך כל השנים בביתה. לאחר מותה, עברו המכתבים (מבלי שנקראו) עם חפצים נוספים מדירתה למחסן של המשפחה. לאחרונה נין של רחל (שאותו לא זכתה להכיר) חיטט במחסן וחשף את המכתבים. המכתבים כמעט בני מאה המתינו לו במחסן כ־35 שנים. כעת המשפחה מתכננת לסרוק את המכתבים כדי להבטיח את שימורם. ישראל שפי הקים משפחה וכמוהו גם רחל פייטלסון, לימים רחל רפופורט. נולדו לה שתי בנות, שאותן גידלה על הכרמל בחיפה. והיא הייתה סבתא לנכד ולשתי נכדות. רחל הייתה דמות מרכזית במשפחה, בייחוד נודעה באירוח הלבבי של בני משפחה וחברים קרובים ורחוקים. רחל הייתה מורה לאנגלית בבית הספר 'זכרון יוסף' שבחיפה, אהבה לצייר ולנגן בפסנתר. את אהבתה לחתולים היא הורישה לבני משפחתה.

כתב היד

עמוד 1/3

2.1.1929
תחנת הירדן

רוחלה חביבה!
אמרת לי בהיותי בחיפה כי את ילדה רעה.
אני מוחה נגד זה בכל תוקף. אני מוצא ש"שיקרת". אדרבא, להיפך
את ילדה נחמדה, טובה מאוד. הנה, החזרת לי את שני המכתבים
ילדה רעה אינה מחזירה את זה שהיא לוקחת ואת החזרת…
ועוד הפעם אינני מרשה לך להגיד על הילדה ש… שהיא
ילדה רעה. את מבינה?
את מכתבי זה אני כותב בלילה, הוא [י]ישלח רק ביום הששי,
ניסיתי לכתוב בצהריים, אך לא יכולתי, פה חם מאד וזה קצת
משפיע על העצבים, ובפרט עליי. אמרת לי, שיפטרו אותי,
לא נכון – "רוטנברג אמר שצריך לעבוד ביום ובלילה",
ואני אעבוד השבוע גם ביום וגם בלילה, (נראה מה תהיינה התוצאות).
רוחלה חביבה אני חפץ לגלות לך דבר חדש.. אבל אל תבהלי…
אנכי התאהבתי בך ביום שלישי (בלילה), ע"י השער של אלישבע. כשאמרת
רק שלוש מלים, "אני שמחה שבאת"… לא. לא נכון. אינני אוהב אותך
אלא הרגשתי אותך כה קרובה אליי, חפצתי לקחת אותך כמו
שלוקחים ילדה קטנה, ולהעתיר נשיקה על מצחך. ואני נפרדתי ממך
בחיוך קל. בקרירות מופרזת. הלא בסך הכל אמרת רק שלוש
מלים, אך באיזה תום, באיזה תמימות נאמרו המלים האלה, ואני בעצם
[עמוד 2]
רתחתי כשנפרדתי ממך – אך לבל תרגישי – הלכתי בחיוך מלאכותי
על שפתיי… אבל לא חשוב, הכל עבר – "אלי פת מת"…
רוחלה, למה נסעתי ביום שלישי לג'יסר ולמה חזרתי, עכשיו אני
יכול לספר לך על גבי הניר את האמת את הכל, למרות
כל זה שאני בטוח, שאת לא תאמיני לי, הרי אמרת לי כבר
לא פעם אחת – מה שנאמר בתחילה (או דרך אגב) הוא הוא
הנכון – אבל בשבילי לא חשוב. בחיפה לא סיפרתי את האמת,
מפני שפחדתי שמא אתאדם, ופה אני בטוח שאת לא תראי
כשאני אתאדם… נסעתי ביום שלישי בבקר הנה, מפני שכעסתי עלייך
את הסיבה הנכונה למה כעסתי איני זוכר ברגע זה. בכל אופן
כעסתי עלייך מאד מאד, כשישבנו שנינו בערב על הספה
ואת דיברת אליי… ואני ישבתי ושמעתי…
כשבאתי לחדרי (בג'יסר) הדבר הראשון שעשיתי, קראתי את
מכתביך המחדש, הנמצאים תחת ידי, אמנם נדמה לי שלא
הבינותי הרבה, במה שקראתי, אך מצאתי בהם כל כך הרבה
אמת ותמימות. (וזה מצא מאד חן בעיניי, ואני האשמתי את עצמי)
… שלא יכולת להבליג על רגשותיי, והחלטתי לסוע שוב
לחיפה, ולבקש ממך סליחה, על כל מה שחטאתי או אשמתי [האשמתי] לפניך.
אך התחשבתי, ונוכחתי שלגמרי לא חטאתי לפניך, ואם התבטאתי
פעם לפניך באיזה מלים, שהיה אפשר להתאפק ולא לאמר
אותם, ושאותן המלים עצמן היו יכולות להיאמר אח"כ מאליהן,
[עמוד 3]
הרי לא אשמתי היא זו. ידוע שאני פרא אדם. וב. גם את
אמרת שהכל תלוי ב"רגע" – ואז נדמה לי שהיה "רגע", ואני
התבטאתי במה שהתבטאתי… אני לגמרי לא התחשבתי,
וברכבת של שעה ארבע – נסעתי לחיפה, התגעגעתי אלייך,
מצאתי שאת היא הילדה הטובה ואני הוא הילד הרע…
ובאמת הצלחתי… אמרת, שאת שמחה שבאתי…
רוחלה, יש לי הרבה הרבה לכתוב אליך, אלא שלא
עכשיו הזמן. את מכתבי זה אני כותב באולם המכונות – פה
רעש גדול ומפריעים לי, ולא נעים לכתוב- בעת העבודה,
ובפרט, כשהחנג' מסתובב ומשגיח בעין אחת, אם אני
ממלא באמונה את עבודתי. דרישת שלום לך מזלמן
מרגלית, (החבר שלי, הילד היפה, שהביא לך מכתב ממני),
ובכן אני חושב להפסיק, מסרי שלום לאלישבע,
ישראל

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: ישראל שפי
מיקום: נהריים
תאריך: 02.05.1929

מקבל/ת המכתב

שם: רחל פייטלסון
מיקום: חיפה

כתב היד

עמוד 1/3

2.1.1929
תחנת הירדן

רוחלה חביבה!
אמרת לי בהיותי בחיפה כי את ילדה רעה.
אני מוחה נגד זה בכל תוקף. אני מוצא ש"שיקרת". אדרבא, להיפך
את ילדה נחמדה, טובה מאוד. הנה, החזרת לי את שני המכתבים
ילדה רעה אינה מחזירה את זה שהיא לוקחת ואת החזרת…
ועוד הפעם אינני מרשה לך להגיד על הילדה ש… שהיא
ילדה רעה. את מבינה?
את מכתבי זה אני כותב בלילה, הוא [י]ישלח רק ביום הששי,
ניסיתי לכתוב בצהריים, אך לא יכולתי, פה חם מאד וזה קצת
משפיע על העצבים, ובפרט עליי. אמרת לי, שיפטרו אותי,
לא נכון – "רוטנברג אמר שצריך לעבוד ביום ובלילה",
ואני אעבוד השבוע גם ביום וגם בלילה, (נראה מה תהיינה התוצאות).
רוחלה חביבה אני חפץ לגלות לך דבר חדש.. אבל אל תבהלי…
אנכי התאהבתי בך ביום שלישי (בלילה), ע"י השער של אלישבע. כשאמרת
רק שלוש מלים, "אני שמחה שבאת"… לא. לא נכון. אינני אוהב אותך
אלא הרגשתי אותך כה קרובה אליי, חפצתי לקחת אותך כמו
שלוקחים ילדה קטנה, ולהעתיר נשיקה על מצחך. ואני נפרדתי ממך
בחיוך קל. בקרירות מופרזת. הלא בסך הכל אמרת רק שלוש
מלים, אך באיזה תום, באיזה תמימות נאמרו המלים האלה, ואני בעצם
[עמוד 2]
רתחתי כשנפרדתי ממך – אך לבל תרגישי – הלכתי בחיוך מלאכותי
על שפתיי… אבל לא חשוב, הכל עבר – "אלי פת מת"…
רוחלה, למה נסעתי ביום שלישי לג'יסר ולמה חזרתי, עכשיו אני
יכול לספר לך על גבי הניר את האמת את הכל, למרות
כל זה שאני בטוח, שאת לא תאמיני לי, הרי אמרת לי כבר
לא פעם אחת – מה שנאמר בתחילה (או דרך אגב) הוא הוא
הנכון – אבל בשבילי לא חשוב. בחיפה לא סיפרתי את האמת,
מפני שפחדתי שמא אתאדם, ופה אני בטוח שאת לא תראי
כשאני אתאדם… נסעתי ביום שלישי בבקר הנה, מפני שכעסתי עלייך
את הסיבה הנכונה למה כעסתי איני זוכר ברגע זה. בכל אופן
כעסתי עלייך מאד מאד, כשישבנו שנינו בערב על הספה
ואת דיברת אליי… ואני ישבתי ושמעתי…
כשבאתי לחדרי (בג'יסר) הדבר הראשון שעשיתי, קראתי את
מכתביך המחדש, הנמצאים תחת ידי, אמנם נדמה לי שלא
הבינותי הרבה, במה שקראתי, אך מצאתי בהם כל כך הרבה
אמת ותמימות. (וזה מצא מאד חן בעיניי, ואני האשמתי את עצמי)
… שלא יכולת להבליג על רגשותיי, והחלטתי לסוע שוב
לחיפה, ולבקש ממך סליחה, על כל מה שחטאתי או אשמתי [האשמתי] לפניך.
אך התחשבתי, ונוכחתי שלגמרי לא חטאתי לפניך, ואם התבטאתי
פעם לפניך באיזה מלים, שהיה אפשר להתאפק ולא לאמר
אותם, ושאותן המלים עצמן היו יכולות להיאמר אח"כ מאליהן,
[עמוד 3]
הרי לא אשמתי היא זו. ידוע שאני פרא אדם. וב. גם את
אמרת שהכל תלוי ב"רגע" – ואז נדמה לי שהיה "רגע", ואני
התבטאתי במה שהתבטאתי… אני לגמרי לא התחשבתי,
וברכבת של שעה ארבע – נסעתי לחיפה, התגעגעתי אלייך,
מצאתי שאת היא הילדה הטובה ואני הוא הילד הרע…
ובאמת הצלחתי… אמרת, שאת שמחה שבאתי…
רוחלה, יש לי הרבה הרבה לכתוב אליך, אלא שלא
עכשיו הזמן. את מכתבי זה אני כותב באולם המכונות – פה
רעש גדול ומפריעים לי, ולא נעים לכתוב- בעת העבודה,
ובפרט, כשהחנג' מסתובב ומשגיח בעין אחת, אם אני
ממלא באמונה את עבודתי. דרישת שלום לך מזלמן
מרגלית, (החבר שלי, הילד היפה, שהביא לך מכתב ממני),
ובכן אני חושב להפסיק, מסרי שלום לאלישבע,
ישראל

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: משפחת אייגרמן
מיקום: חפץ חיים
תאריך: 1968-07-25

מקבל/ת המכתב

שם: רחל פייטלסון
מיקום: חיפה
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות