אוֹצָרוֹת
1968 24 בדצמבר

כאשר מלאכי חוגג את חנוכה בתפוצות הוא תוהה מדוע משפחות יהודיות אינן עולות לארץ

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

מלאכי חוגג את חג החנוכה בפילדלפיה ומשתף את משפחתו ברשמיו למשפחתו. הוא והישראלים האחרים התארחו בביתו של מר סופא מנהל המפעל, הדליקו נרות חנוכה ושרו שירים ישראליים. מלאכי, שמתרשם מהקשר החם של המשפחה ישראל אינו מבין מה מונע מהם לעלות לארץ. הוא גם מתאר את חגיגות חג המולד במפעל וברחובות הערים, את בולמוס הקניות והמתנות, עצי האשוח והתאורה החגיגית ומבין כמה זה שונה מיום העצמאות בארץ. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

מלאכי חוגג את חג החנוכה בפילדלפיה ומשתף את משפחתו ברשמיו למשפחתו. הוא והישראלים האחרים התארחו בביתו של מר סופא מנהל המפעל, הדליקו נרות חנוכה ושרו שירים ישראליים. מלאכי, שמתרשם מהקשר החם של המשפחה ישראל אינו מבין מה מונע מהם לעלות לארץ. הוא גם מתאר את חגיגות חג המולד במפעל וברחובות הערים, את בולמוס הקניות והמתנות, עצי האשוח והתאורה החגיגית ומבין כמה זה שונה מיום העצמאות בארץ. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

כתב היד

עמוד 1/2

24.12.68

[עמוד 1]
לרותי לבנות החמודות ולכל השאר שלום אמיץ וחזק.
את המכתב שהתחלתי במוצאי שבת אני משלים רק עתה, פשוט מחוסר זמן,
אם איני טועה היום יום שלישי, וביום ראשון, כלומר שלשום אחרה"צ, היינו מוזמנים
לארוחת ערב חגיגית בביתו של מר סופא. היינו שם הררי, 2 הבחורים שלנו אריה
ויוסף, ועוד בחור ישראלי (אברהם אילו) אשתו ושלושה ילדים חמודים, ואני.
הבית נמצא בפרוור [בפרבר] קצת מחוץ לעיר, קוטג' אמריקאי טיפוסי. למטה סלון
גדול וחדר ספרים גדול, חדר אכל ומטבח שרותים ומדרגות עץ
לקומה השניה, הכל מרופד בשטיחים מקיר אל קיר, טפטים יפאניים (קש) על
הקירות, בנוסף להסקה מרכזית אח המוסק בגזרי עצים, פסנתר כנף
ורהיטים בסיגנון המאה הקודמת. כמה אביזרי קישוט שהובאו מישראל (בטעם
רב) והמון תמונות.
באח דלקה האש וחנוכיה גדולה עמדה מוכנה בפינת החדר. לאחר שאשתו
נתנה לילדים דמי חנוכה, הדליקו את החנוכיה ברכרו [בירכו] על הנרות ושרו מעוז-צור.
כשכולנו בכפות [בכיפות] על הראש. לאחר מכן הלכנו לשולחן. נטילת ידיים, ברכת המזון,
ברכה על היין, וארוחה של פילים בתוספת לביבות חנוכה. לאחר האכל התחילו
לשיר קצת משירי חנוכה ועברו לשירים ישראליים (נעמי שמר וכל שירי מלחמת
ששת הימים) וממש אפשר לראות שיהודים אלו ממש כמהים לכל תכן תרבותי
המגיע אליהם מהארץ, הם קונים תקליטים, וחוברות עם מילים לשירים, לדבר
עברית אינם יודעים מלבד מלקרא בסידור, אך את השירים האחרונים
הם יודעים היטב כל מילה.
רותי יש טעם אחר לגמרי לשיר כאן בארה"ב:
"לו היית לידי
לו את כאן
לא את כאן
הייתי נושאך על כפים"…
לאחר שניצלו כל השירים העבריים עד לתקופת הפלמ"ח, שרה אשתו של סופא
סולו כמה שירים ביידיש, היא שרה נהדר, ואחר כך שרה הבת בליווי גיטרה
כמה מישירי גאולה גיל, ושולי נתן. בערב נהדר כזה מנקרת בראש
רק שאלה אחת, למה לעזזל [לעזאזל] הם אינם אורזים הכל ועולים לארץ? לא
חסר להם כסף, המפעלים שלהם בארה"ב ימשיכו להכניס להם, ממילא הם
מקימים מפעל בארץ ואין שום סיבה שמר סופא לא ינהל אותו אם הוא
מעוניין בתעסוקה, הם די צעירים. והילדים שלהם יכולים ללמוד באוניברסיטה
העברית בדיוק כמו ב"גרץ" פילדלפיה. אבל כנראה עדין [עדיין] איני מבין הרבה
דברים וזה רק אחד מהם.
לאחר מכן התכנסנו שוב בסלון תוך שיחה, שתיה, הם הראו לנו
קצת שיקופיות שצילמו בארץ בביקור.
ביום שני יצאנו שוב לעבודה בבקר (בערך ב10), מאחר שזה היה ערב
ערב חג המולד, ובערב חג המולד לא עובדים, הם חגגו במפעל ביום שני אחה"צ
משעה 3 עד 6 בערב נמשכה ההילולה, כיבוד כיד המלך, ושתיה כדת
[עמוד 2]
ואחרי שרוקנו כמה בקוקי [בקבוקי] וויסקי והתחילו לרקד, בקצב תקופת החלל, מאחר
שכאן יותר בחורות מאשר בחורים רקדו גם בחורות עם בחורות, רובם היו שתויים
במקצת אך במצב רוח עליז ביותר, יש כאן במשרד סבתא לשני נכדים לו ראית
אותה רוקדת, ואפילו אותי הצליחה למשוך לריקוד סלאו וטנגו. המענין הוא
שהם היו חופשיים מאד וכל הסגל הבכיר של המפעל לא הפסיק לרקוד להתלוצץ
לחבק ולנשק את הנערות הצבעוניות כלבנות. ב-6 התחילו להתפזר,
ואין נערה הולכת הביתה לפני שעברה ונשקה את כל הגברים (כולל הישראליים)
וקבלה את ברכתם לחג, רבות מן הנשואות הביאו למסיבה זו גם את בעליהן
אבל זה לא נראה שתמיד הם חזרו הביתה ביחד.
דבר אחד לא יכולתי לראות איך הם נוהגים אחר כך בכביש, אך
אני נסעתי העירה יותר מאוחר ולמרות שהתנועה היתה צפופה מכרגיל, התנועה לא
נראתה כאלו כל הנהגים שתו כמויות לא מבוטלות.
היום עבדנו במפעל לבדנו והיה שקט ונעים, ההפתעה הגדולה חיכתה לנו הערב
כשחזרנו, עד עתה היו מוארות ומקושטות כל החנויות ובתי העסק. הערב כל
הבתים ברחובות העיר היו מקושטים ומוארים באלפי נורות צבעוניות כל בית סביב
החלונות והדלתות ולאורך הפינות ושיפועו הגג שרשרת של מנורות צבעוניות
רחובות שלמים אפשר לראות את ציורי הבתים בחשכה מצוירים בקווים
צבעוניים של תאורה, בגינות מוצבים עצי אשוח (בשבועיים האחרונים ראינו משאיות
עצומות מובילות אותם) עמוסים במנורות צבעוניות. זהו מחזה מרהיב עין.
וכך עתה אני רואה מה דלים אצלנו התאורה והקישוטים של יום העצמאות.
בדיוק עתה מקרינים בטלוויזיה את הסידורים של צילומי צידו השני של הירח מן
החללית, ואני כותב בהפסקות. עתה מראים את קבלת משוחררי ספינת
הביון האמריקאית פואבלו, הפגישה הנרגשת עם המשפחות, הנשים הילדים
וטקס צבאי.
עתה שעת ערב די מוקדמת ואני מתכונן לצאת למרכז העיר לראות
איך חוגגים הגויים את חגם שלא בחיק המשפחה. אגב בולמוס קנית [קניית] המתנות
נמשך כאן כבר שבועיים ללא הרף והאריזות משגעות ביופיים לא פחות מהמתנות
שבתוכן.
מאחר שמכתב זה יגיע בודאי לקראת או בתחילת שנת 1969 לא נותר
לי אלא לאחל לכולכם שנה טובה, לך רותי ששהותי כאן תהיה קצרה ככל
האפשר ולך אבא בריאות ועבודה פוריה גם לך אמא הרבה בריאות וברכות
שנדמה לי ששכחתי לשגר ליום האם. הרבה נשיקות לסיגל ולורד, ולנעמה
אולי כבר קבלה משהו ממני? אם לא מסרו לה בודאי תקבל הרבה גלויות
ממני. האם צפי קבל את הגלויה עם התמונה של הנחיתה על הירח?
הרבה נשיקות לכולם
שלכם מלאכי.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 24.12.1968

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

24.12.68

[עמוד 1]
לרותי לבנות החמודות ולכל השאר שלום אמיץ וחזק.
את המכתב שהתחלתי במוצאי שבת אני משלים רק עתה, פשוט מחוסר זמן,
אם איני טועה היום יום שלישי, וביום ראשון, כלומר שלשום אחרה"צ, היינו מוזמנים
לארוחת ערב חגיגית בביתו של מר סופא. היינו שם הררי, 2 הבחורים שלנו אריה
ויוסף, ועוד בחור ישראלי (אברהם אילו) אשתו ושלושה ילדים חמודים, ואני.
הבית נמצא בפרוור [בפרבר] קצת מחוץ לעיר, קוטג' אמריקאי טיפוסי. למטה סלון
גדול וחדר ספרים גדול, חדר אכל ומטבח שרותים ומדרגות עץ
לקומה השניה, הכל מרופד בשטיחים מקיר אל קיר, טפטים יפאניים (קש) על
הקירות, בנוסף להסקה מרכזית אח המוסק בגזרי עצים, פסנתר כנף
ורהיטים בסיגנון המאה הקודמת. כמה אביזרי קישוט שהובאו מישראל (בטעם
רב) והמון תמונות.
באח דלקה האש וחנוכיה גדולה עמדה מוכנה בפינת החדר. לאחר שאשתו
נתנה לילדים דמי חנוכה, הדליקו את החנוכיה ברכרו [בירכו] על הנרות ושרו מעוז-צור.
כשכולנו בכפות [בכיפות] על הראש. לאחר מכן הלכנו לשולחן. נטילת ידיים, ברכת המזון,
ברכה על היין, וארוחה של פילים בתוספת לביבות חנוכה. לאחר האכל התחילו
לשיר קצת משירי חנוכה ועברו לשירים ישראליים (נעמי שמר וכל שירי מלחמת
ששת הימים) וממש אפשר לראות שיהודים אלו ממש כמהים לכל תכן תרבותי
המגיע אליהם מהארץ, הם קונים תקליטים, וחוברות עם מילים לשירים, לדבר
עברית אינם יודעים מלבד מלקרא בסידור, אך את השירים האחרונים
הם יודעים היטב כל מילה.
רותי יש טעם אחר לגמרי לשיר כאן בארה"ב:
"לו היית לידי
לו את כאן
לא את כאן
הייתי נושאך על כפים"…
לאחר שניצלו כל השירים העבריים עד לתקופת הפלמ"ח, שרה אשתו של סופא
סולו כמה שירים ביידיש, היא שרה נהדר, ואחר כך שרה הבת בליווי גיטרה
כמה מישירי גאולה גיל, ושולי נתן. בערב נהדר כזה מנקרת בראש
רק שאלה אחת, למה לעזזל [לעזאזל] הם אינם אורזים הכל ועולים לארץ? לא
חסר להם כסף, המפעלים שלהם בארה"ב ימשיכו להכניס להם, ממילא הם
מקימים מפעל בארץ ואין שום סיבה שמר סופא לא ינהל אותו אם הוא
מעוניין בתעסוקה, הם די צעירים. והילדים שלהם יכולים ללמוד באוניברסיטה
העברית בדיוק כמו ב"גרץ" פילדלפיה. אבל כנראה עדין [עדיין] איני מבין הרבה
דברים וזה רק אחד מהם.
לאחר מכן התכנסנו שוב בסלון תוך שיחה, שתיה, הם הראו לנו
קצת שיקופיות שצילמו בארץ בביקור.
ביום שני יצאנו שוב לעבודה בבקר (בערך ב10), מאחר שזה היה ערב
ערב חג המולד, ובערב חג המולד לא עובדים, הם חגגו במפעל ביום שני אחה"צ
משעה 3 עד 6 בערב נמשכה ההילולה, כיבוד כיד המלך, ושתיה כדת
[עמוד 2]
ואחרי שרוקנו כמה בקוקי [בקבוקי] וויסקי והתחילו לרקד, בקצב תקופת החלל, מאחר
שכאן יותר בחורות מאשר בחורים רקדו גם בחורות עם בחורות, רובם היו שתויים
במקצת אך במצב רוח עליז ביותר, יש כאן במשרד סבתא לשני נכדים לו ראית
אותה רוקדת, ואפילו אותי הצליחה למשוך לריקוד סלאו וטנגו. המענין הוא
שהם היו חופשיים מאד וכל הסגל הבכיר של המפעל לא הפסיק לרקוד להתלוצץ
לחבק ולנשק את הנערות הצבעוניות כלבנות. ב-6 התחילו להתפזר,
ואין נערה הולכת הביתה לפני שעברה ונשקה את כל הגברים (כולל הישראליים)
וקבלה את ברכתם לחג, רבות מן הנשואות הביאו למסיבה זו גם את בעליהן
אבל זה לא נראה שתמיד הם חזרו הביתה ביחד.
דבר אחד לא יכולתי לראות איך הם נוהגים אחר כך בכביש, אך
אני נסעתי העירה יותר מאוחר ולמרות שהתנועה היתה צפופה מכרגיל, התנועה לא
נראתה כאלו כל הנהגים שתו כמויות לא מבוטלות.
היום עבדנו במפעל לבדנו והיה שקט ונעים, ההפתעה הגדולה חיכתה לנו הערב
כשחזרנו, עד עתה היו מוארות ומקושטות כל החנויות ובתי העסק. הערב כל
הבתים ברחובות העיר היו מקושטים ומוארים באלפי נורות צבעוניות כל בית סביב
החלונות והדלתות ולאורך הפינות ושיפועו הגג שרשרת של מנורות צבעוניות
רחובות שלמים אפשר לראות את ציורי הבתים בחשכה מצוירים בקווים
צבעוניים של תאורה, בגינות מוצבים עצי אשוח (בשבועיים האחרונים ראינו משאיות
עצומות מובילות אותם) עמוסים במנורות צבעוניות. זהו מחזה מרהיב עין.
וכך עתה אני רואה מה דלים אצלנו התאורה והקישוטים של יום העצמאות.
בדיוק עתה מקרינים בטלוויזיה את הסידורים של צילומי צידו השני של הירח מן
החללית, ואני כותב בהפסקות. עתה מראים את קבלת משוחררי ספינת
הביון האמריקאית פואבלו, הפגישה הנרגשת עם המשפחות, הנשים הילדים
וטקס צבאי.
עתה שעת ערב די מוקדמת ואני מתכונן לצאת למרכז העיר לראות
איך חוגגים הגויים את חגם שלא בחיק המשפחה. אגב בולמוס קנית [קניית] המתנות
נמשך כאן כבר שבועיים ללא הרף והאריזות משגעות ביופיים לא פחות מהמתנות
שבתוכן.
מאחר שמכתב זה יגיע בודאי לקראת או בתחילת שנת 1969 לא נותר
לי אלא לאחל לכולכם שנה טובה, לך רותי ששהותי כאן תהיה קצרה ככל
האפשר ולך אבא בריאות ועבודה פוריה גם לך אמא הרבה בריאות וברכות
שנדמה לי ששכחתי לשגר ליום האם. הרבה נשיקות לסיגל ולורד, ולנעמה
אולי כבר קבלה משהו ממני? אם לא מסרו לה בודאי תקבל הרבה גלויות
ממני. האם צפי קבל את הגלויה עם התמונה של הנחיתה על הירח?
הרבה נשיקות לכולם
שלכם מלאכי.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות