אוֹצָרוֹת
1946 06 באוקטובר

לאה שבבוואריה כותבת לחברתה שבישראל על תחושותיה ועל נדודיה לאחר השואה

לאה פרזמה לנדסברג, בוואריה פורסם על ידי deganit goldblat
לאה ואלה – חברות לנצח (1934)

כתב היד

1 דפי המכתב

סיפור רקע

לאה כותבת לאלה, חברתה החיה בארץ, על ייסוריה הקשים בנדודים שאחרי השואה, על המראות הקשים ועל אובדן המוסר שפגע ביהודים שהיא פוגשת בדרכה. ליד המחנות שנמצאים בהם יהודים היא מרגישה כאילו כל המתים נמצאים סביבה. לאה מזכירה את המסלול שעברה מפולין עד בוואריה ומזכירה חברים משותפים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה לאה פרזמה שפר הייתה סטודנטית בריגה. לאה וחבריה לקבוצת ההכשרה 'כינרת' חיכו לסרטיפיקטים כדי לעלות לארץ. חברתה הטובה של לאה, אלה גורל, הספיקה לעלות לארץ לפני תחילת המלחמה. בזמן המלחמה נדדה לאה עם חברים. כשהמלחמה התקרבה לריגה התקדמה לאה לכיוון ברית המועצות, שם מצאה מקלט בעיירה מרפסאד ברפובליקת צ'ובשיה. בעיירה זו היא שרדה את המלחמה – במסתור, בבדידות, ברעב ובתנאי מחיה קשים. אף על פי כן היא הצליחה להשלים את הלימודים לתואר במתמטיקה. לאחר המלחמה שבה לביתה בריגה ונדהמה לגלות את גודל האסון

לאה כותבת לאלה, חברתה החיה בארץ, על ייסוריה הקשים בנדודים שאחרי השואה, על המראות הקשים ועל אובדן המוסר שפגע ביהודים שהיא פוגשת בדרכה. ליד המחנות שנמצאים בהם יהודים היא מרגישה כאילו כל המתים נמצאים סביבה. לאה מזכירה את המסלול שעברה מפולין עד בוואריה ומזכירה חברים משותפים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה לאה פרזמה שפר הייתה סטודנטית בריגה. לאה וחבריה לקבוצת ההכשרה 'כינרת' חיכו לסרטיפיקטים כדי לעלות לארץ. חברתה הטובה של לאה, אלה גורל, הספיקה לעלות לארץ לפני תחילת המלחמה. בזמן המלחמה נדדה לאה עם חברים. כשהמלחמה התקרבה לריגה התקדמה לאה לכיוון ברית המועצות, שם מצאה מקלט בעיירה מרפסאד ברפובליקת צ'ובשיה. בעיירה זו היא שרדה את המלחמה – במסתור, בבדידות, ברעב ובתנאי מחיה קשים. אף על פי כן היא הצליחה להשלים את הלימודים לתואר במתמטיקה. לאחר המלחמה שבה לביתה בריגה ונדהמה לגלות את גודל האסון הכבד ואת גודל החורבן. כל משפחתה של לאה נספתה בשואה, למעט אחיה שעלה לארץ ישראל לפני המלחמה. לאה הצטרפה לתנועת הבריחה, קיבלה מסמכי מעבר מזויפים ועזבה את מולדתה לעבר פולין. בפולין אספה מן הרחובות ילדים ניצולים והובילה אותם עימה לבוואריה, שהייתה באזור הכיבוש האמריקני. במשך כשנה טיפלה לאה בילדים בבית הילדים (קיבוץ הילדים) ולאחר מכן המשיכה לקפריסין. לאחר שהסתיימה המלחמה חזרה לאה להתכתב עם חברתה הטובה אלה. המכתבים מלאים בידיעות על ההתמודדות של שורדי השואה לאחר המלחמה, מודגש בהם כוחה של החברות, וצפונה בהם התקווה להתראות ולהגיע לארץ המיוחלת. את המכתבים תרמה לפרויקט אוצרות ניבה אשכנזי בתה של לאה.

כתב היד

עמוד 1/1

6.10.46 לנדסברג
שלום לך אלקה יקרה שלי!
אחרי זמן רב כותבת אני לך. בודי [בוודאי] יודעת את ממכתבי אל
צבי את פרשת חיי. בקצור באביב שנה זו במאי עברתי
לפולין. עבדתי שמה בתנועות "נוחם" בקבוצים, אחר כך בהחליף
בועדת התרבות בפולין כ4 חדשים. לפני שלש [שלושה] שבועות יצאתי
את פולין, שבוע הייתי בדרך, עברתי את צ'חיה [צ'כיה], אוסטריה,
הייתי בווינה, ליץ, זלצבורג, ואז באתי לבוריה [בוואריה], האיזור האמריקאי
למינכן. הנני כבר כשבועיים כאן בבוריה [בבוואריה], עברתי בהרבה
ערים ומחנות בקבוצים שלנו, ביחוד איפה שנמצאים החברה
שלנו מלטביה. עכשיו הנני נמצאת בלנדסברג, לימי החג אצל
אסתר גילינסק, כאן נמצאת איתי גם פולייה ארונס, צלה פקל,
ונקלע חפץ. בקבוצים בקרתי את סימה מוניץ, בילה חפץ
ליבלע למפרט. ועוד אחרים, מיכקה בכמט ועוד רבים.
יקרה שלי, קשה לי לכתב כי כה הרבה רשמים, כה הרבה
חויות. והרשמים והתיאור כה קשים, שאיני יכולה לכתוב
על כל זה. יקירה שלי, עברנו את אוסטריה, היהודים
הנודדים חיים כאן במחנה הרכוז – איפה שעונו רבבות
היהודים בידי הנצים [הנאצים]. וכשאתה בערב מטיל [מטייל] – עובר את המחנה
כלי המתים היו קמים לפני. ואם בידי הנצים [הנאצים] היהודים
אבדו באופן פיזי, איך עכשיו בכל המחנות האלו אבדון
מוסרי של האדם והעם היהודי כולו.
גם כאן בבוריה חיים במחנות. זה כל כך מדכא
שאינני מוצאת לי מקום לחיים.
גם פני הנוער – ביחוד החלוצים – די עלוב
ועל כל זה – ההתעללות אצלכם בארץ – מחוץ מאווינו.
הנני כאן רק כשבועיים, וקצת יצאתי מהמסלול, קשה
להסתגל, ולא אסתגל אחרי שראיתי את עמנו בפרצופו
הכי עלוב, על כך הכליון- בנדודיו, בלי כל פתרון.
ומה יהי הסוף. בכל זאת אני חושב במהרה להכנס
[חסר המשך]

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: לאה פרזמה
מיקום: לנדסברג, בוואריה
תאריך: 06.10.1946

מקבל/ת המכתב

שם: אלה גורל
מיקום: כפר בלום

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/1

6.10.46 לנדסברג
שלום לך אלקה יקרה שלי!
אחרי זמן רב כותבת אני לך. בודי [בוודאי] יודעת את ממכתבי אל
צבי את פרשת חיי. בקצור באביב שנה זו במאי עברתי
לפולין. עבדתי שמה בתנועות "נוחם" בקבוצים, אחר כך בהחליף
בועדת התרבות בפולין כ4 חדשים. לפני שלש [שלושה] שבועות יצאתי
את פולין, שבוע הייתי בדרך, עברתי את צ'חיה [צ'כיה], אוסטריה,
הייתי בווינה, ליץ, זלצבורג, ואז באתי לבוריה [בוואריה], האיזור האמריקאי
למינכן. הנני כבר כשבועיים כאן בבוריה [בבוואריה], עברתי בהרבה
ערים ומחנות בקבוצים שלנו, ביחוד איפה שנמצאים החברה
שלנו מלטביה. עכשיו הנני נמצאת בלנדסברג, לימי החג אצל
אסתר גילינסק, כאן נמצאת איתי גם פולייה ארונס, צלה פקל,
ונקלע חפץ. בקבוצים בקרתי את סימה מוניץ, בילה חפץ
ליבלע למפרט. ועוד אחרים, מיכקה בכמט ועוד רבים.
יקרה שלי, קשה לי לכתב כי כה הרבה רשמים, כה הרבה
חויות. והרשמים והתיאור כה קשים, שאיני יכולה לכתוב
על כל זה. יקירה שלי, עברנו את אוסטריה, היהודים
הנודדים חיים כאן במחנה הרכוז – איפה שעונו רבבות
היהודים בידי הנצים [הנאצים]. וכשאתה בערב מטיל [מטייל] – עובר את המחנה
כלי המתים היו קמים לפני. ואם בידי הנצים [הנאצים] היהודים
אבדו באופן פיזי, איך עכשיו בכל המחנות האלו אבדון
מוסרי של האדם והעם היהודי כולו.
גם כאן בבוריה חיים במחנות. זה כל כך מדכא
שאינני מוצאת לי מקום לחיים.
גם פני הנוער – ביחוד החלוצים – די עלוב
ועל כל זה – ההתעללות אצלכם בארץ – מחוץ מאווינו.
הנני כאן רק כשבועיים, וקצת יצאתי מהמסלול, קשה
להסתגל, ולא אסתגל אחרי שראיתי את עמנו בפרצופו
הכי עלוב, על כך הכליון- בנדודיו, בלי כל פתרון.
ומה יהי הסוף. בכל זאת אני חושב במהרה להכנס
[חסר המשך]

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: שארם א שייח

מקבל/ת המכתב

שם: אלה גורל
מיקום: כפר בלום

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות