לאחר יום הולדתו כותב יעקב ברמן לאהובתו שזו הייתה השנה שבה הגיע לפסגת האושר
סיפור רקע
יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים.
במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד.
הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה מול נפש
במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד.
הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה מול נפש פיוטית ורגישה. הוא היה נועז ואמיץ, רומנטיקן. יעקב היה מאלה שאינם הולכים בתלם, ולא פעם בחר ללכת נגד הזרם.
באוגוסט 1966 והוא בן 24 בלבד, יום לאחר חזרתו מסיור ארוך בחו"ל, יצא יעקב מבסיס חיל האוויר תל נוף לאימון טיסה קשה במיוחד, כאחד מרביעיית מטוסי מיראז'. תוך כדי ביצוע פנייה בגובה נמוך מאוד פגעה כנף מטוסו של יעקב בקרקע, קצה הכנף נשברה והמטוס התרסק.
המכתבים שכתב היוו מזכרת יוצאת דופן עבור בנו אופיר, שהיה בן חודשים ספורים כשאיבד את אביו. במכתבים הצליח לחשוף צד מיוחד באישיותו, עושר לשוני, שירת מילים. היכולת שלו להפוך רגשות למילים והכתב המצויר שלו הפכו עבור המשפחה לנכס שלא יסולא בפז.
רעייתו, ורדה נכט (ברמן) מסרה את מכתביו למיזם אוצרות.
ארועי התקופה
כתב היד
23.2.64
ורדיק שלי!
עוד לפני שראיתיך ביום שישי הרגשתי שמצפה לי הפתעה. הייתי בטוח שתכיני לקראת בואי משהו מסוים לכבוד יום הולדתי, אולם לא ידעתי לנחש במדוייק מה צורה ותוכן ישא אותו "משהו מסוים". והנה כשראיתיך ורמזת לי לגשת לחדרי החל ליבי לפעום בעוז והתרגשות קלה הציפה אותי. הייתי כולי ציפיה. בידיים רועדות פתחתי את המנעול ובתנופה עזה עקרתי את הדלת ממקומה. לראשונה ראיתי את הארון והמיטה, אך בהם לא השתנה מאומה. עתה רק השולחן עלול היה להפתיע. עצמתי את עיניי, הפניתי את ראשי לעברו ופקחתי אותן שנית. המראה היה נפלא יותר מכל אשר תארתי לי בזמנו. השולחן הפשוט, החסר כל קשוט ונוי היה עתה כפנינה זוהרת. דמיתי לראותו אף יפה מאותו מרבד של אורות הנפרש לנגד עיניי בלילה. לא חשבתי שבאמצעים כה פשוטים ניתן להפוך שולחן אפור זה לכליל השלימות. מפה, אגרטל, עוגה וספר. 4 עצמים, שלאחר לא היו אומרים דבר, ואילו בשבילי הם מבטאים את הכל. כל הדר אהבתך השתקף על המסך הורדרד שציפה את שולחני. את כל העדנה שבך, השלימות, היופי הרענן, שמחת הנעורים והטוהר חשתי בהיכנסי לחדרי – והייתי מאושר, המאושר באדם.
22 שנים חלפו. כל שנה שונה מקודמתה, ישנן טובות יותר, וטובות פחות אך אף אחת מהן אינה מגיעה לקרסוליה של השנה האחרונה. בשנה זו שברתי את כל שיאי האושר שלי. הגעתי לפסגת האושר אליה מסוגל אדם להגיע. כל תקוותי הולכות ומתגשמות. אני צועד בדרך בטוחה ומתקדם ללא הרף לקראת האופק הזוהר הקורץ לי בסופה. משני עולמות אני יונק את אושרי ועם שניהם קשרתי את גורלי. אין אלה עולמות המתנגשים אחד עם השני, להיפך, הם משלימים זה את זה ויוצרים בהתמזגותם עולם אחד שאין נפלא ממנו. שניהם יקרים לי ועל שניהם לא אוכל עוד לוותר. כך נראית לי כעת תמונת חיי- תמונה שמבטיחה הרבה, אך גם עלולה לגזול הרבה. כישלונות לא ידענו עד כה ואין כל סיבה שיהיו. נמשיך יחדיו, לרקום את רקמת חיינו וביד רכה ואוהבת נעשה זאת.
אני אסיר תודה לך על השבת הנפלאה שהענקת לי. היית נהדרת וכבשת אותי בחום ליבך. משבת לשבת הולכת ומשתלטת אמונה עזה יותר ויותר ביציבות והמשכיות אהבתנו. מיום ליום, ככל שאני מכיר אותך יותר, הולכות ונגלות לפני שלל של תכונות השובות את ליבי. הולכת ומצטיירת ברוחי דמות נפלאה של נערה שאין עוד כמותה לשלימות וטוהר. דמות לכל חלומותיי ומאוויי מתגלמים בה וממנה קורן כל אושרי.
אין יום שאינני חושב עליך. בכל שעה את מופיעה ותמיד רעננה. מושכת ומלאת חן.
שלום לך מתוקה שלי ולהתראות במהרה ובקרוב
שלך יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
23.2.64
ורדיק שלי!
עוד לפני שראיתיך ביום שישי הרגשתי שמצפה לי הפתעה. הייתי בטוח שתכיני לקראת בואי משהו מסוים לכבוד יום הולדתי, אולם לא ידעתי לנחש במדוייק מה צורה ותוכן ישא אותו "משהו מסוים". והנה כשראיתיך ורמזת לי לגשת לחדרי החל ליבי לפעום בעוז והתרגשות קלה הציפה אותי. הייתי כולי ציפיה. בידיים רועדות פתחתי את המנעול ובתנופה עזה עקרתי את הדלת ממקומה. לראשונה ראיתי את הארון והמיטה, אך בהם לא השתנה מאומה. עתה רק השולחן עלול היה להפתיע. עצמתי את עיניי, הפניתי את ראשי לעברו ופקחתי אותן שנית. המראה היה נפלא יותר מכל אשר תארתי לי בזמנו. השולחן הפשוט, החסר כל קשוט ונוי היה עתה כפנינה זוהרת. דמיתי לראותו אף יפה מאותו מרבד של אורות הנפרש לנגד עיניי בלילה. לא חשבתי שבאמצעים כה פשוטים ניתן להפוך שולחן אפור זה לכליל השלימות. מפה, אגרטל, עוגה וספר. 4 עצמים, שלאחר לא היו אומרים דבר, ואילו בשבילי הם מבטאים את הכל. כל הדר אהבתך השתקף על המסך הורדרד שציפה את שולחני. את כל העדנה שבך, השלימות, היופי הרענן, שמחת הנעורים והטוהר חשתי בהיכנסי לחדרי – והייתי מאושר, המאושר באדם.
22 שנים חלפו. כל שנה שונה מקודמתה, ישנן טובות יותר, וטובות פחות אך אף אחת מהן אינה מגיעה לקרסוליה של השנה האחרונה. בשנה זו שברתי את כל שיאי האושר שלי. הגעתי לפסגת האושר אליה מסוגל אדם להגיע. כל תקוותי הולכות ומתגשמות. אני צועד בדרך בטוחה ומתקדם ללא הרף לקראת האופק הזוהר הקורץ לי בסופה. משני עולמות אני יונק את אושרי ועם שניהם קשרתי את גורלי. אין אלה עולמות המתנגשים אחד עם השני, להיפך, הם משלימים זה את זה ויוצרים בהתמזגותם עולם אחד שאין נפלא ממנו. שניהם יקרים לי ועל שניהם לא אוכל עוד לוותר. כך נראית לי כעת תמונת חיי- תמונה שמבטיחה הרבה, אך גם עלולה לגזול הרבה. כישלונות לא ידענו עד כה ואין כל סיבה שיהיו. נמשיך יחדיו, לרקום את רקמת חיינו וביד רכה ואוהבת נעשה זאת.
אני אסיר תודה לך על השבת הנפלאה שהענקת לי. היית נהדרת וכבשת אותי בחום ליבך. משבת לשבת הולכת ומשתלטת אמונה עזה יותר ויותר ביציבות והמשכיות אהבתנו. מיום ליום, ככל שאני מכיר אותך יותר, הולכות ונגלות לפני שלל של תכונות השובות את ליבי. הולכת ומצטיירת ברוחי דמות נפלאה של נערה שאין עוד כמותה לשלימות וטוהר. דמות לכל חלומותיי ומאוויי מתגלמים בה וממנה קורן כל אושרי.
אין יום שאינני חושב עליך. בכל שעה את מופיעה ותמיד רעננה. מושכת ומלאת חן.
שלום לך מתוקה שלי ולהתראות במהרה ובקרוב
שלך יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?