ב"ה יום ד' פרשת יתרו
7/2/47
לאברהם הלר היקר שלום רב!
בשובי מסיור במדינה מצאתי את מכתבך 14/1/47 ומאוד שמחתי לקבל ידיעות ממך.
שדה אליהו הולכת […] בכל העולם! ירצה ה' בכל זאת שנפגש כולנו ובקרוב
בארץ ישראל.
לפני שאספר על עבודתי כאן אני רוצה להבטיח לך שמיד כתבתי לאיש אשר עליו
המלצת אצלי ובודאי אעזר לו בכל דבר שיצטרך לעזרתי. טרם קבלתי תשובה ממנו
ומיד כשאקבל אמסור לך על כך.
ברוך ה' שלומי שלום אשתי ושלום הילד טוב מאוד. אנו גרים כעת בעיר פירנצה
היות וכאן טפלתי בהקמת מוסד ילדים של תנועתנו. ענין זה דרש ממני מאמץ לא
קטן בגלל המכשולים ששמו לי בדרך התנועות האחרות ובעקר האגודה אבל סוף כל סוף
יש לנו מוסד יפה. כעת מספר הילדים קטן אבל מידי יום ביום אנו מחכים לבואם
של ילדים נוספים מאוסטריה ומברטניה. בינתיים הגיעו כמדריכים יהודה ותמר
דזפניץ שבודאי אתה מכיר וזה ישחרר אותי מהדאגה הזאת ואוכל לחזור לרומא
לרכוז עניני התנועה.
מצבי ממשיך להיות קשה כי אני צריך לטפל גם בחוגים האיטלקיים וגם באלה של
הפליטים, דבר שלא היה צריך להיות אחרי שנשלחתי באופן רשמי לטפל אך ורק בנוער
האיטלקי. אבל היות ולא היה שליח אחר מטעם תנועתנו הצטרכתי לקבל עלי את כל
העבודה באופן זמני. מידי חדש לחדש חכיתי לבואו של שליח שני אשר ישחרר אותי
מחלק האחריות אבל עדין הענין לא זז. בחדש אוקטובר הודיעו לי שהנה יוסף
ווינר יצא לאיטליה לחלק אתי את העבודה אבל כבר עברו כחמישה חדשים, הוא היה
בכל מיני ארצות ולהנה עדין לא הגיע; רק עבר ימים אחדים.
על אף התנאים הקשים התקדמנו במשהו כאן אבל עיקר עבודתנו היתה עבודת הצלה.
לעבודה חנוכית ממש לא הגענו מחסר כוחות. לפני שנה עברו מכאן יותר מאלף
חברים וכעת יש שוב מספר הגון. גם בקרב הצבור האיטלקי אנו עושים עבודה
מסויימת בעקר בעניני תרבות והוצאת ספרים. כאן בפלורנץ יסדתי בית דפוס בו
מדפיסים ספרים בעברית ובאיטלקית ברוח תנועתנו. גם ספרי למוד לבתי הספר העבריים
אשר במדינה הזאת.
אבל אני חוזר ומדגיש שהכל היה קשה עד למאוד כי התנועה לא תמכה במאמצינו
לא בכסף ולא בחוסר אחר.
כעת אני דואג מאוד על ענין שובי ארצה. הדבר מתקשה בגלל אשתי והילד שאין
להם עדין סרטיפיקטים. פניתי עכשיו לעורך דין בא"י שיטפל בהשבתי כי איני מאמין
שהתנועה תדאג באופן רציני לכך.
בימים הקרובים כאשר אקבל תשובה מה"שישלר
אכתוב לך מכתב שני. בינתים אני מאחל לך פורים שמח וכל טוב בידידות רבה
שלך
מקס ורדי