בית האופנה
פליקס ארליך
באד קיסינגן
באד קיסינגן, 17.7.1938

אחיי היקרים!

אכן עברו עלינו ימים מלאי התרגשות. ב־12 בחודש, יום הולדתו הראשון של נכדנו דווקא, סוכם המו"מ. ב־14 וב־15, אחרי שהדבר נודע כאן בעיר, היינו עסוקים בחנות בלא הפסקה, ואתמול (שבת), נחתמה המכירה בפני הנוטריון. על אופן החישוב של המלאי הרי כתבתי לכם, ביססנו אותו על ספירת המלאי, דבר אשר ודאי הסתכם לטובת הקונה. נציג הממשלה הודיע לי כבר בפתיחת הדיון שיפעל אך ורק לטובת הקונה. ברגע שיהיה לי מבט כולל בקשר להוצאות העתידיות, אמסור לכם רשימה מפורטת. את ערך המלאי קיצצו לי בחצי, יש להניח שגם רשימה מפורטת לא הייתה מניבה תוצאה טובה יותר.

אצל הנוטריון חסרו אתמול כמה מסמכים שאותם, למעשה, מר רוטמן היה חייב למסור. לדוגמה, חסר אישור הממשלה. ברונו שטרן, שעדכנתי אותו כמה ימים לפני כן, אמנם דיבר עם האחראי וההוא אמר לו שמספיק שהנוטריון יתקשר אליו ואז ייתן לו את האישור בעל פה, אבל הנוטריון הצהיר שאותו הפקיד הודיע לו שאין לו עדיין בקשה רשמית. מדובר בפורמליות בלבד, אך לא ניתן לרשום את הנכס בטאבו ללא האישור הנ"ל, ועד שלא בוצע רישום זה, לא ישולם הכסף. גם פרט זה אינו תואם את הסיכומים וההבטחות, כי היועץ הכלכלי המקומי אמר לי בפירוש: "תקבל את הצ'ק מיד".

כשהיו לי טענות נגד ה־.15.7, מועד אשר נראה לי קצר מדי בזמן, הוא הוסיף: "האם אתה באמת חושב, שבעוד כמה שבועות יהיה המצב שונה? היום אתה עדיין זוכה לתשלום במזומן וספק רב עד מתי זה עוד יימשך". לפחות השגתי שהקונה יחויב לשלם לנו ריבית על הפקדת הכסף, ומקווה – מפני שהוא חייב לשלם ריבית די גבוהה גם לאדם אשר הלווה לו את הסכום – שהוא מצדו יעשה הכול על מנת להשיג את האישור ולזרז את עניין הרישום.

חיכינו כל הבוקר לנוטריון, התייצבתי שוב ושוב, אך רק בשעה 02:00 הוזמַנּוּ וזה נמשך עד 05:00. לאחר מכן הייתי כמובן גמור, אך כשחזרתי הביתה, המתינו לי שוב אנשים אשר שמעו רק עתה על המכירה ובאו לשלם את חשבונותיהם.

אנחנו שמחים שהגענו לשלב זה. הבעלים החדשים טרחו אתמול והיום רבות על מנת לעצב מחדש את החלונות והחזית נראית שוב יפה מאוד. נקווה שיעשה גם עסקים טובים. בחלונות הראווה ראיתי כמעט אך ורק את סחורתי ופריטים בודדים בלבד אשר לא היו מוכרים לי. המכירה היא כמובן שיחת היום בעיר ואני תמה לשמוע עד כמה הבעלים החדשים אינם אהודים, מקווה שהדבר ישתפר. אתם הרי יודעים שפחדנו להתעסק עמו, הוא באמת בן אדם לא סימפטי, אך אשתו, אשר עבדה אצלנו בעבר כמוכרת, מצאה חן בעינינו, אך ככל הנראה אין לה מה לומר בעניין. העיקר שלא ייווצרו חילוקי דעות.
בסוף הדיונים ד"ר פוגל עוד חייב אותי לסייע לרוטמן, משום שישנה תכנית לנהל את החנות במסגרת הקיימת ואולי אף להרחיבה. הוא אמר: "איני מתכוון שתמלא תפקיד של מוכר חניך, אלא שתסייע למר ר. כיועץ ותמסור לו מידע על ספקים, לקוחות וכו'".

הצוות שלנו היה כמובן מדוכא מאוד, אך המלצנו להם במילים חמות לשמור על יחסים טובים עם הבוס החדש. שתי המוכרות היהודיות עזבו ואני קיבלתי את משרדי למעלה בדירה, גרטה הכינה לי אותו בזמן שהייתי אצל הנוטריון. באותה עת שלח הצוות פרחים לשולחני.
היום אחה"צ שהינו בגינה, אך מזג האוויר רחוק מלהיות קיצי.
[…]
אגב, יש סיכוי שדודה אידה תוכל להמשיך לגור כאן, אם לא יהיו הוראות כלליות חדשות.
אנחנו חייבים לעזוב ונקווה שיהיה מוקדם מכפי שסוכם.
[…]
ד"ש חמה ונשיקות,
שלכם, לודוויג

(בכתב יד)
פרידל יקירתי!

היי מרוצה על שלא היית כאן, אך בואי עתה מהר, נשמח מאוד. את לודוויג אצטרך עתה לפנק מאוד, פניו הצטמקו עוד יותר, צווארו דק והכרס נעלמה. למחר יש לו תור אצל רופא שיניים, לצערנו צריך לעקור שן קדמית.

ד"ש חמה ונשיקה. גרטה