יום שלישי – 16.10.73
השעה – 10 בערב.

[עמ' 1]
בוביק יקר שלי יקירי שלום רב!
הבטחתי שאכתוב כשהילדים ישנו ובכן כך אני עושה
השעה באמת מאוחרת מאד לגבי (אני לא
מחזיקה מעמד עד – 9 הקימה בלילות ממש מתשתשת [מטשטשת]
אותי וכנראה אני באמת עוד מאוד חלשה וזקוקה
לשינה. החדשות היו מאד מענינות היום ובאמת קשה
להחזיק את העינים פקוחות. ובזמן ההנקות
בלילות אני גם שומעת חדשות.
מי יודע כמה קשה שאתה עובד בוביק האם
ישנם כל כך הרבה חלקי חילוף?? בוודאי אתם
עובדים יומם בלילה [ולילה].
אני שלחתי לך חבילה היום עם מכתב קטנטן
בפנים. בעוד יומים אשלח עוד חבילה. בוביק
כתוב אם אתה צריך כסף, בכל אופן בחבילה
הבאה אכניס כסף
רויתי היתה עד השעה 5 אחה"צ נפלאה
וב־ 5 ינקה לאחר חמש שעות שינה ועד
השעה 9 בערב בכתה יש לה נורא גזים
בערב. אז לקחתי אותה לידינו בשולחן ואכלנו
כולנו היה לי נורא עצוב בערב, אז אמרתי
[עמוד 2]
ליהודית שתכנס עם חגית ותאכל אתנו ארוחת
ערב. (נתי חוזר מהעבודה ב־ 10).
גם לילדים היה נחמד.
בוביק יצאתי היום עם רויתי לטייל וכולם
אומרים שהיא יפהפיה. אין לך מושג
איזה לחיים יש לה. אתה ממש לא תכיר
אותה. הריסים התארכו לה ובכלל מתוקה
נורא. כל הזמן שאני מניקה אותה אני ממש
אוכלת אותה אין לך מושג איזה אושר
היא גורמת לי. והילדים אוהבים אותה נורא.
ניסן עוזר לי אמון [המון].
משה'לה הפסיק לגמגם, אבל הוא נורא
יללן המצב הזה ממש משגע אותם.
הם הורידו את הרובים מהארון (מפורים)
וכל היום משחקים ביהודים וערבים.
ומשה'לה לא מסכים להיות הערבי והוא
מיילל.
רויתי מאוד נהנית באמבטיה וכן הילדים
נהנים לעזור לשפוך את המים או לשים
את הכביסה המלוכלכת במקום.
בוביק אני הולכת לישון ומאד חבל
[עמוד 3]
שאתה לא מצטרף אלי באמת שהייתי מחממת
אותך. (בוודאי קר מאד שם בלילות).
ומבטיחה שמחר ברגע הראשון שאתפנה אכתוב
וניסן ישלח עוד מחר את המכתב.
ובכן לילה טוב יקיר שלי. ותחשוב עלינו
שים את היד בין שני [שתי] האצבעות וחשוב
מה יכולתה לעשות… לילה טוב ואלפי
נשיקות שלך לילי