למרות מאורעות השואה וחוסר ההצלחה להגיע לארץ עדית כותבת בעין טובה על הקשיים שהם חווים ובטוחה כי בסופו של דבר יצליחו להגיע ארצה
סיפור רקע
עדית כותבת ממחנה העקורים לובק לאחותה תרודה שבצרפת. למחנה העקורים הגיעו עדית ובעלה מונצו לאחר שהאונייה שבה הפליגו לארץ - 'אקסודוס' - נאלצה לחזור לאחור. תחילה הגיעו באונייה לצרפת, ומשם העבירו אותם למחנה העקורים לובק שבגרמניה. במכתב מתארת עדית מציאות של השלמה עם גורלם, לצד התקווה והאופטימיות לעתיד אחר - בארץ ישראל.
כתב היד
בס"ד
5/10/47
תרודה יקרה
כתבתי לך כמה מכתבים מקווה שקיבלת… בחרתי דרכים מקובלות… לפי העיתונות את יכולה לעקוב אחרינו, העיתונות מלאה. כך שהרבה אנשים מצליחים למצוא את הקרובים להם.
המציאות: הבריאות בסדר מצב הרוח לא רע, אוכל יש, גם אם לא כמו שהיינו רוצים, אבל לא צריך לרעוב. רק הביגוד דל… תיקי הגב של רוב האנשים אבדו וגם שלנו ביניהם. שמו קיבל את התיקים הריקים עם שלוש זוגות מכנסיים ו2 מגבות שעטפו את התיק… השאר נעלם.
עכשיו מונצו צריך רק זוג נעלים כי הוא בסנדלים… מקווה שכשנהיה יותר חופשיים נשיג גם את זה. מעילי חורף אין לאף אחד מאיתנו, יש לנו רק מעילי גשם…
לנו כבר אין דאגות גדולות יותר מאשר הביגוד כי באיזושהי צורה נגיע לארץ …
אני מאוד סקרנית לכל מידע כבר 4 חודשים לא שמעתי מאף אחד.
מה עושה פיני האם היא כותבת לפעמים? טומי הקטן כבר מתקרב לעשרה חודשים עכשיו יש לפיני תירוץ טוב למה היא לא כותבת… שמעת מאלה שבפלשתינה, מה חדש?
לקטה כתבתי כמה שורות כשהיינו בחיפה אני רק לא יודעת אם קיבלה את המכתב.
תשלימי לי בבקשה את המכתבים שהיו, מה את שומעת מאלה שנמצאים בצ'ורנה… שרי לא כתבה. אנחנו סקרנים לדעת אם בלה חזר הביתה… וודאי אנחנו מעוניינים בכל מידע, תכתבי מהר, מקווה שכאשר שוב ניסע אולי נוכל להיפגש איתך… יצא רע שלא יכולתי קצת לפטפט איתך…
כשהיינו באמפייר ריוול בפורט דבו חיכיתי מאוד שאולי בעזרת החלוק הלבן תוכלי לנסות למצוא אותנו. אבל לצערי חיכיתי לחינם.
מונצו היקר עובר בין קבוצות –הלגרים לשמוע חדשות…מתחקר את האנשים למצוא המכרים… כאן זה העיסוק העיקרי… מאז שאני כאן אני מרוויחה כסף. הרווחתי 30 סיגריות וסרגתי שרוול של סוודר, אין לנו גרוש אבל באיזה שהיא צורה יהיה. בבקשה תכתבי מה קרה עם הרכוש הקטן שלנו, שהשארנו במרסיי. האם לקחת את זה אליך? אולי אפשרי שתשלחי את המעיל הקצר החורפי של מונצו שגם הושאר בחבילה במרסיי…
אין יותר מקום בדף לכן מספיק מיליון נשיקות…
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
בס"ד
5/10/47
תרודה יקרה
כתבתי לך כמה מכתבים מקווה שקיבלת… בחרתי דרכים מקובלות… לפי העיתונות את יכולה לעקוב אחרינו, העיתונות מלאה. כך שהרבה אנשים מצליחים למצוא את הקרובים להם.
המציאות: הבריאות בסדר מצב הרוח לא רע, אוכל יש, גם אם לא כמו שהיינו רוצים, אבל לא צריך לרעוב. רק הביגוד דל… תיקי הגב של רוב האנשים אבדו וגם שלנו ביניהם. שמו קיבל את התיקים הריקים עם שלוש זוגות מכנסיים ו2 מגבות שעטפו את התיק… השאר נעלם.
עכשיו מונצו צריך רק זוג נעלים כי הוא בסנדלים… מקווה שכשנהיה יותר חופשיים נשיג גם את זה. מעילי חורף אין לאף אחד מאיתנו, יש לנו רק מעילי גשם…
לנו כבר אין דאגות גדולות יותר מאשר הביגוד כי באיזושהי צורה נגיע לארץ …
אני מאוד סקרנית לכל מידע כבר 4 חודשים לא שמעתי מאף אחד.
מה עושה פיני האם היא כותבת לפעמים? טומי הקטן כבר מתקרב לעשרה חודשים עכשיו יש לפיני תירוץ טוב למה היא לא כותבת… שמעת מאלה שבפלשתינה, מה חדש?
לקטה כתבתי כמה שורות כשהיינו בחיפה אני רק לא יודעת אם קיבלה את המכתב.
תשלימי לי בבקשה את המכתבים שהיו, מה את שומעת מאלה שנמצאים בצ'ורנה… שרי לא כתבה. אנחנו סקרנים לדעת אם בלה חזר הביתה… וודאי אנחנו מעוניינים בכל מידע, תכתבי מהר, מקווה שכאשר שוב ניסע אולי נוכל להיפגש איתך… יצא רע שלא יכולתי קצת לפטפט איתך…
כשהיינו באמפייר ריוול בפורט דבו חיכיתי מאוד שאולי בעזרת החלוק הלבן תוכלי לנסות למצוא אותנו. אבל לצערי חיכיתי לחינם.
מונצו היקר עובר בין קבוצות –הלגרים לשמוע חדשות…מתחקר את האנשים למצוא המכרים… כאן זה העיסוק העיקרי… מאז שאני כאן אני מרוויחה כסף. הרווחתי 30 סיגריות וסרגתי שרוול של סוודר, אין לנו גרוש אבל באיזה שהיא צורה יהיה. בבקשה תכתבי מה קרה עם הרכוש הקטן שלנו, שהשארנו במרסיי. האם לקחת את זה אליך? אולי אפשרי שתשלחי את המעיל הקצר החורפי של מונצו שגם הושאר בחבילה במרסיי…
אין יותר מקום בדף לכן מספיק מיליון נשיקות…
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?