[עמוד 1]
ראשון לציון, יום ד', י' אייר תשד
לבתי אפרת ונכדי שלום
יקָרי
מכתבך היוצא מהכלל שפנית
ישר אלי, בלי עקיפין כרגיל, אף שאין
בזה הבדל כמובן, אבל בכל זאת, הלא
לכל מנורה חשמלית יש לה כפתור הנגיעה
משלה, להצית אותה מחויבים לנגוע דוקא
בכפתורה אף כי אפשר להצית עשרות
מנורות יחד בנגיעה בכפתור אוניברסלי,
וכן בקראי את מכתבך זה הרגשתי כי
ניצוץ חשמלי נגע בנימי לבי ונעשה לי כל
כך חם ונעים, עד שהחלטתי לשלח לך
מדה כנגד מדה.
גם המצאת רותי בדבר השמות שמכינה
לפרי בטנה לעתיד לבוא מראה לי על בגרות,
האדם כעץ השדה אשר יעודו בחיים לשמור
על קיום המין, הבה נקוה לראות בהתגשמות
החלום.
[עמוד 2]
על דבר מה שמספר החייל המשוחרר מר [?]
בהתענינותו בזמנו על חיי המזיק הקפניידוס
ושאני עזרתי לו בחיפושיו, בשרשי השקדים,
זה דבר מקובל על הלב. כי מצא מין את
מינו. אך לדאבוני אינני זוכר את המאורע.
ואת האיש הראוי להתכבד ולהרשם בין
משפחת האדמה הארץ ישראלית.
את מכתבה של ידידת משפחתנו [?]
של לאה-סיפרין קראתי בעונג רב ובפרט
על לשונה העסיסי כיאה לאחת ממשפחת
שליט שהצטיינו מדור המדבר, אבל למדבר
לא היה מזל שיהפכוהו במרצם ובכשרונם
לגן רוה, הכל תלוי במזל. אגב את
מכתבה ישר אלי עוד לא קבלתי זה גם
כן מזל.
הגברת קורלנד בת גרף מזכרון אני
מכיר היא היתה בילדותה וגטרינית,
וגם את הקורלנדים מזכרון יעקב הכרתי
היטב מהמתישבים הגנטלמניים והמצטיינים.
ובבית גרף התאכסנתי הרבה פעמים בבקרי
את זכרון יעקב ערש בחרותי, בימי ילדותה,
ועל שכמי נשאתי את עצי הבנין מהמרכז
שעל יד בית הכנסת, עד לקצות המושבה
משני עברי הרחוב שארכו יותר מקלומטר,
ללא דרך, בין סלעי המגור, ואבני נגף שהכשילו
את רגלי, ונפלתי תחת כובד המשא, לא פעם
ולא שתים, אבל יסורים של אהבה אלה חיסנו
את רוחי, ואת גופי, ואת מרצי, להגיע לגבורות.
בפגשך את מר ליב יפה, לא מסר לך כי
ביום חגיגת היובל לחג הגבורות של מנשה
מאירוביץ, שהיה בבית הספר בראשון לציון,
שמח מאוד לקראתי להפגש עמדי, והחליף
עמדי בהרבה זכרונות החקוקים במוחו,
מהימים ההם, שהיה מבקר תמידי בגינת
ביתנו, ועל הספסלים הארוכים רקם את
חלומותיו, על עתיד בנין ארצינו, אם תפגשי
אותו תזכירי לו את הימים ההם.
ולבסוף אמסור לך אפרת, תפקיד, לנשק את
הילדים – המבוגרים בשמי, ואת מנתך תקבלי
מהם, ואני מבטיחכם להשיב לכם עם הוספה.
אביכם העומד על המצפה
מ' פ'