אוֹצָרוֹת
1944 03 במאי

לקראת סוף מלחה"ע השנייה כותב יחיאל מיכל לבתו אפרת ולילדיה, הוא מספר על אירועים מן המושבה ומן הארץ

מיכל פוחצ'בסקי ראשון לציון פורסם על ידי deganit goldblat
גדעון–משה ורות

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

כחמש שנים שבתו ונכדיו של יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי רחוקים ממנו. מיכל כותב בהתרגשות על געגועיו ומזכיר לאפרת ולנכדיו אירועים ומכרים מן העבר. מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי. אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לצידה של גרמניה, והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת לכמה משפחות. בתקופה זו הצליח צבי להעביר למשפחתו רק סכום כסף מוגבל ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים הבינו כי המלחמה

כחמש שנים שבתו ונכדיו של יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי רחוקים ממנו. מיכל כותב בהתרגשות על געגועיו ומזכיר לאפרת ולנכדיו אירועים ומכרים מן העבר. מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי. אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לצידה של גרמניה, והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת לכמה משפחות. בתקופה זו הצליח צבי להעביר למשפחתו רק סכום כסף מוגבל ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים הבינו כי המלחמה מתארכת והתירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה. אפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, אז יכלו אפרת והילדים לעבור לגור בדירת רכבת. למרות הקשיים הכלכליים הצליחה אפרת ליצור לילדים בית מסודר וחיים יציבים, הם למדו בתיכון ובקיץ היו במחנות קיץ של "הבונים" ואחר כך של "בית"ר". לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס גדעון משה לצבא ארה"ב ובשנת 1944 נהרג בגרמניה, כמעט בן 20 היה בנופלו. אפרת ובתה חזרו ארצה לאחר כמעט שש שנים בקיץ 1945 באונייה הראשונה שהסיעה אזרחים לאלכסנדריה, ומשם ברכבת לישראל.

כתב היד

עמוד 1/2

[עמוד 1]
ראשון לציון, יום ד', י' אייר תשד
לבתי אפרת ונכדי שלום
יקָרי
מכתבך היוצא מהכלל שפנית
ישר אלי, בלי עקיפין כרגיל, אף שאין
בזה הבדל כמובן, אבל בכל זאת, הלא
לכל מנורה חשמלית יש לה כפתור הנגיעה
משלה, להצית אותה מחויבים לנגוע דוקא
בכפתורה אף כי אפשר להצית עשרות
מנורות יחד בנגיעה בכפתור אוניברסלי,
וכן בקראי את מכתבך זה הרגשתי כי
ניצוץ חשמלי נגע בנימי לבי ונעשה לי כל
כך חם ונעים, עד שהחלטתי לשלח לך
מדה כנגד מדה.
גם המצאת רותי בדבר השמות שמכינה
לפרי בטנה לעתיד לבוא מראה לי על בגרות,
האדם כעץ השדה אשר יעודו בחיים לשמור
על קיום המין, הבה נקוה לראות בהתגשמות
החלום.
[עמוד 2]
על דבר מה שמספר החייל המשוחרר מר [?]
בהתענינותו בזמנו על חיי המזיק הקפניידוס
ושאני עזרתי לו בחיפושיו, בשרשי השקדים,
זה דבר מקובל על הלב. כי מצא מין את
מינו. אך לדאבוני אינני זוכר את המאורע.
ואת האיש הראוי להתכבד ולהרשם בין
משפחת האדמה הארץ ישראלית.
את מכתבה של ידידת משפחתנו [?]
של לאה-סיפרין קראתי בעונג רב ובפרט
על לשונה העסיסי כיאה לאחת ממשפחת
שליט שהצטיינו מדור המדבר, אבל למדבר
לא היה מזל שיהפכוהו במרצם ובכשרונם
לגן רוה, הכל תלוי במזל. אגב את
מכתבה ישר אלי עוד לא קבלתי זה גם
כן מזל.
הגברת קורלנד בת גרף מזכרון אני
מכיר היא היתה בילדותה וגטרינית,
וגם את הקורלנדים מזכרון יעקב הכרתי
היטב מהמתישבים הגנטלמניים והמצטיינים.
ובבית גרף התאכסנתי הרבה פעמים בבקרי
את זכרון יעקב ערש בחרותי, בימי ילדותה,
ועל שכמי נשאתי את עצי הבנין מהמרכז
שעל יד בית הכנסת, עד לקצות המושבה
משני עברי הרחוב שארכו יותר מקלומטר,
ללא דרך, בין סלעי המגור, ואבני נגף שהכשילו
את רגלי, ונפלתי תחת כובד המשא, לא פעם
ולא שתים, אבל יסורים של אהבה אלה חיסנו
את רוחי, ואת גופי, ואת מרצי, להגיע לגבורות.
בפגשך את מר ליב יפה, לא מסר לך כי
ביום חגיגת היובל לחג הגבורות של מנשה
מאירוביץ, שהיה בבית הספר בראשון לציון,
שמח מאוד לקראתי להפגש עמדי, והחליף
עמדי בהרבה זכרונות החקוקים במוחו,
מהימים ההם, שהיה מבקר תמידי בגינת
ביתנו, ועל הספסלים הארוכים רקם את
חלומותיו, על עתיד בנין ארצינו, אם תפגשי
אותו תזכירי לו את הימים ההם.
ולבסוף אמסור לך אפרת, תפקיד, לנשק את
הילדים – המבוגרים בשמי, ואת מנתך תקבלי
מהם, ואני מבטיחכם להשיב לכם עם הוספה.
אביכם העומד על המצפה
מ' פ'

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מיכל פוחצ'בסקי
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 03.05.1944

מקבל/ת המכתב

שם: אפרת בן–כהן
מיקום: ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

[עמוד 1]
ראשון לציון, יום ד', י' אייר תשד
לבתי אפרת ונכדי שלום
יקָרי
מכתבך היוצא מהכלל שפנית
ישר אלי, בלי עקיפין כרגיל, אף שאין
בזה הבדל כמובן, אבל בכל זאת, הלא
לכל מנורה חשמלית יש לה כפתור הנגיעה
משלה, להצית אותה מחויבים לנגוע דוקא
בכפתורה אף כי אפשר להצית עשרות
מנורות יחד בנגיעה בכפתור אוניברסלי,
וכן בקראי את מכתבך זה הרגשתי כי
ניצוץ חשמלי נגע בנימי לבי ונעשה לי כל
כך חם ונעים, עד שהחלטתי לשלח לך
מדה כנגד מדה.
גם המצאת רותי בדבר השמות שמכינה
לפרי בטנה לעתיד לבוא מראה לי על בגרות,
האדם כעץ השדה אשר יעודו בחיים לשמור
על קיום המין, הבה נקוה לראות בהתגשמות
החלום.
[עמוד 2]
על דבר מה שמספר החייל המשוחרר מר [?]
בהתענינותו בזמנו על חיי המזיק הקפניידוס
ושאני עזרתי לו בחיפושיו, בשרשי השקדים,
זה דבר מקובל על הלב. כי מצא מין את
מינו. אך לדאבוני אינני זוכר את המאורע.
ואת האיש הראוי להתכבד ולהרשם בין
משפחת האדמה הארץ ישראלית.
את מכתבה של ידידת משפחתנו [?]
של לאה-סיפרין קראתי בעונג רב ובפרט
על לשונה העסיסי כיאה לאחת ממשפחת
שליט שהצטיינו מדור המדבר, אבל למדבר
לא היה מזל שיהפכוהו במרצם ובכשרונם
לגן רוה, הכל תלוי במזל. אגב את
מכתבה ישר אלי עוד לא קבלתי זה גם
כן מזל.
הגברת קורלנד בת גרף מזכרון אני
מכיר היא היתה בילדותה וגטרינית,
וגם את הקורלנדים מזכרון יעקב הכרתי
היטב מהמתישבים הגנטלמניים והמצטיינים.
ובבית גרף התאכסנתי הרבה פעמים בבקרי
את זכרון יעקב ערש בחרותי, בימי ילדותה,
ועל שכמי נשאתי את עצי הבנין מהמרכז
שעל יד בית הכנסת, עד לקצות המושבה
משני עברי הרחוב שארכו יותר מקלומטר,
ללא דרך, בין סלעי המגור, ואבני נגף שהכשילו
את רגלי, ונפלתי תחת כובד המשא, לא פעם
ולא שתים, אבל יסורים של אהבה אלה חיסנו
את רוחי, ואת גופי, ואת מרצי, להגיע לגבורות.
בפגשך את מר ליב יפה, לא מסר לך כי
ביום חגיגת היובל לחג הגבורות של מנשה
מאירוביץ, שהיה בבית הספר בראשון לציון,
שמח מאוד לקראתי להפגש עמדי, והחליף
עמדי בהרבה זכרונות החקוקים במוחו,
מהימים ההם, שהיה מבקר תמידי בגינת
ביתנו, ועל הספסלים הארוכים רקם את
חלומותיו, על עתיד בנין ארצינו, אם תפגשי
אותו תזכירי לו את הימים ההם.
ולבסוף אמסור לך אפרת, תפקיד, לנשק את
הילדים – המבוגרים בשמי, ואת מנתך תקבלי
מהם, ואני מבטיחכם להשיב לכם עם הוספה.
אביכם העומד על המצפה
מ' פ'

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מיכל פוחצ'בסקי
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 1939-09-30

מקבל/ת המכתב

שם: אפרת בן–כהן
מיקום: ארה"ב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות