אוֹצָרוֹת
1956 01 באוקטובר

מאירה בת ה־16 מותחת ביקורת על בית הספר שבו היא לומדת

מאירה שילדקראוט טבעון פורסם על ידי אורלי אילני
מאירה שמיר בילדותה, סוף שנות הארבעים

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

"איני יכולה לסבול שהופכים מתלמיד כלי למסחר בציונים".
מאירה בת ה־16 מותחת ביקורת על בית הספר השיא לומדת בו. אין היא מזלזלת בחשיבותה של ההשכלה אבל היא איננה יכולה לשאת את מה שקורה בבית ספרה ובייחוד את יחסו של אחד המורים. בחלוף השנים הייתה מאירה עצמה למורה ומחנכת משפיעה ביותר. עוד היא מבטאת במכתב הזה חשש שנפל דבר בינה לבין עודד, והוא לא שיתף אותה בו.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה

"איני יכולה לסבול שהופכים מתלמיד כלי למסחר בציונים".
מאירה בת ה־16 מותחת ביקורת על בית הספר השיא לומדת בו. אין היא מזלזלת בחשיבותה של ההשכלה אבל היא איננה יכולה לשאת את מה שקורה בבית ספרה ובייחוד את יחסו של אחד המורים. בחלוף השנים הייתה מאירה עצמה למורה ומחנכת משפיעה ביותר. עוד היא מבטאת במכתב הזה חשש שנפל דבר בינה לבין עודד, והוא לא שיתף אותה בו.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.

כתב היד

עמוד 1/2

טבעון. 1.10.56

[עמ' 1]
… שלום!
איני יודעת אם במקום יהיה להתנצל כאן, מאחר שזה כמה ימים לא
כתבתי.
מה לומר לך פשוט לא יכולתי לכתוב, אולי זה נראה לך סתום, אך איני
יכולה להסביר, משהו מנע בעדי מלכתוב וקשה לי להגדיר בכלל מה
היה. נדמה לי שזה עבר על כן לא כדאי להיזכר בזה.
עודד אל תסיק מסקנות לא נכונות אך אתה מוכרח להבין אותי, התגעגעתי
נורא נורא, חיכיתי בצפייה ממש למכתב ממך שעדין לא הגיע. ואיני
יודעת מדוע אך לא יכולתי לכתוב.
עודד השבוע האחרון עבר בקושי, כל כך קשה לבד, שרה לא היתה
בבית שישי ושבת ופשוט נקברתי בין ארבע קירות.
באותו יום הולדתך (כמדומני יום חמישי היה) חשבתי שאשתגע, לא
מצאתי מקום, ואתה ודאי כיפת ושמחת, וכי למה לא? מגיע לך.
עודד, די אין כאן מקום להסביר ולפרט, אתה מנסה לשכנע אותי כאילו
החלטתי די לא ללמוד. נכון משגה הוא לא ללמוד אך אף פעם לא חשבתי
כך. למודים לא אהובים כאשר כופים עליך למעשה, אין כל טעם לשני הצדדים.
לא כל אחד נולד כשרון ללמודים ואין כאן חכמה אלא פשוט לשבת וללמוד,
אך מאחר שהכל שנוא עלי מסביב, תבין שאי אפשר ללמוד. רוצה אני למצוא
למודים שיהיו לרוחי יותר ובטוחה אני שאז אשקיע עבודה רבה וזמן רב יותר.
נכון השכלה כללית חייבת להיות לאדם, אך אפשר גם במקומות אחרים לקבל
השכלה זו ואולי גם יותר מפותחת מבחינת של אמנות, מוזיקה ו[?]
[עמוד 2]
וכו'… עודד איני יכולה לסבול את כל המשטר הקים בבית-הספר.
הציונים שפשוט נהפכו למסחר, תאמר בעצמך איזו צורה יש לזה. ואין
מורה יודע להכיר ולהעריך תלמיד אלא לפי ציון בחינתו. עודד מניסיוני שנים,
אני מספרת לך כאן אם כי לאו דוקא אני נדפקתי בענינים כאלו אלא
להפך. קרה מקרה שמורה אחד סתם נטפל אלי, כשהיה מסתובב
בשעורים השתדל להמצא בסביבה שלי וכך באיזו מן מומחיות היה ניגש
ושם ידים כמו מסביר משהו. את המקצוע שלימד פשוט לא
ידעתי כי לא רציתי לדעת. והתפלאתי לאחר שלא הצלחתי במבחנים בכלל
לא למדתי לקבל ציון טוב. מה אומר לך, זה הרגיז אף כי הייתי יכולה
לשתוק לטובתי. לא שתקתי ועשיתי בלגנים מהעסק (נוסף לרצוני להתנקם
בו) פשוט איני יכולה לסבול שהופכים מתלמיד כלי למסחר בציונים.
וכל זה גור אחריו עוד ועוד. יוצא שאין התלמיד עובד אלא לשם הציון. ולזה
לא קוראים למוד. עודד הבעיה לא נפתרה מאחר שבנתיים אני לומדת כאן.
איני יודעת מה ענינים אתך יקר, אך נדמה לי שמשהו לא בסדר. לא
כותב ובכלל המכתב האחרון כל כך קצר… ואני כל כך התגעגעתי, ובכלל
עניין אותי איך הגעת, כי יצאת כל כך מוקדם, וזה היה ברור שהיית יכול
לצאת אחר הצהריים, אך לא רציתי לעכבך, כי נראה היה שלא רצית.
איני רוצה לאחל לכלום אך נדמה לי שבכל אופן אני צודקת, כי משהו לא
כשורה.
שולחת אני לך תמונה.
מאירה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שילדקראוט
מיקום: טבעון
תאריך: 01.10.1956

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

טבעון. 1.10.56

[עמ' 1]
… שלום!
איני יודעת אם במקום יהיה להתנצל כאן, מאחר שזה כמה ימים לא
כתבתי.
מה לומר לך פשוט לא יכולתי לכתוב, אולי זה נראה לך סתום, אך איני
יכולה להסביר, משהו מנע בעדי מלכתוב וקשה לי להגדיר בכלל מה
היה. נדמה לי שזה עבר על כן לא כדאי להיזכר בזה.
עודד אל תסיק מסקנות לא נכונות אך אתה מוכרח להבין אותי, התגעגעתי
נורא נורא, חיכיתי בצפייה ממש למכתב ממך שעדין לא הגיע. ואיני
יודעת מדוע אך לא יכולתי לכתוב.
עודד השבוע האחרון עבר בקושי, כל כך קשה לבד, שרה לא היתה
בבית שישי ושבת ופשוט נקברתי בין ארבע קירות.
באותו יום הולדתך (כמדומני יום חמישי היה) חשבתי שאשתגע, לא
מצאתי מקום, ואתה ודאי כיפת ושמחת, וכי למה לא? מגיע לך.
עודד, די אין כאן מקום להסביר ולפרט, אתה מנסה לשכנע אותי כאילו
החלטתי די לא ללמוד. נכון משגה הוא לא ללמוד אך אף פעם לא חשבתי
כך. למודים לא אהובים כאשר כופים עליך למעשה, אין כל טעם לשני הצדדים.
לא כל אחד נולד כשרון ללמודים ואין כאן חכמה אלא פשוט לשבת וללמוד,
אך מאחר שהכל שנוא עלי מסביב, תבין שאי אפשר ללמוד. רוצה אני למצוא
למודים שיהיו לרוחי יותר ובטוחה אני שאז אשקיע עבודה רבה וזמן רב יותר.
נכון השכלה כללית חייבת להיות לאדם, אך אפשר גם במקומות אחרים לקבל
השכלה זו ואולי גם יותר מפותחת מבחינת של אמנות, מוזיקה ו[?]
[עמוד 2]
וכו'… עודד איני יכולה לסבול את כל המשטר הקים בבית-הספר.
הציונים שפשוט נהפכו למסחר, תאמר בעצמך איזו צורה יש לזה. ואין
מורה יודע להכיר ולהעריך תלמיד אלא לפי ציון בחינתו. עודד מניסיוני שנים,
אני מספרת לך כאן אם כי לאו דוקא אני נדפקתי בענינים כאלו אלא
להפך. קרה מקרה שמורה אחד סתם נטפל אלי, כשהיה מסתובב
בשעורים השתדל להמצא בסביבה שלי וכך באיזו מן מומחיות היה ניגש
ושם ידים כמו מסביר משהו. את המקצוע שלימד פשוט לא
ידעתי כי לא רציתי לדעת. והתפלאתי לאחר שלא הצלחתי במבחנים בכלל
לא למדתי לקבל ציון טוב. מה אומר לך, זה הרגיז אף כי הייתי יכולה
לשתוק לטובתי. לא שתקתי ועשיתי בלגנים מהעסק (נוסף לרצוני להתנקם
בו) פשוט איני יכולה לסבול שהופכים מתלמיד כלי למסחר בציונים.
וכל זה גור אחריו עוד ועוד. יוצא שאין התלמיד עובד אלא לשם הציון. ולזה
לא קוראים למוד. עודד הבעיה לא נפתרה מאחר שבנתיים אני לומדת כאן.
איני יודעת מה ענינים אתך יקר, אך נדמה לי שמשהו לא בסדר. לא
כותב ובכלל המכתב האחרון כל כך קצר… ואני כל כך התגעגעתי, ובכלל
עניין אותי איך הגעת, כי יצאת כל כך מוקדם, וזה היה ברור שהיית יכול
לצאת אחר הצהריים, אך לא רציתי לעכבך, כי נראה היה שלא רצית.
איני רוצה לאחל לכלום אך נדמה לי שבכל אופן אני צודקת, כי משהו לא
כשורה.
שולחת אני לך תמונה.
מאירה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: קריית טבעון
תאריך: 1960-06-12

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות