אוֹצָרוֹת
1957 15 בינואר

מאירה ועודד, האוהבים הצעירים, כבר חושבים על העתיד

מאירה שמיר קריית טבעון
מאירה ועודד שמיר

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

מאירה ועודד חושבים על העתיד, אך לפעמים קשה לדון בדברים בכתב. מאירה מזכירה בזהירות ובחשש את השיחה שערכו בקשר לנישואים כי הנושא עוד מוקדם מדי לגילה ולקשר הטרי. בינתיים היא מוצפת געגועים, רוצה לפתור את הבעיות ונזכרת בפעם הראשונה שבה היא פגשה את אהובה. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד

מאירה ועודד חושבים על העתיד, אך לפעמים קשה לדון בדברים בכתב. מאירה מזכירה בזהירות ובחשש את השיחה שערכו בקשר לנישואים כי הנושא עוד מוקדם מדי לגילה ולקשר הטרי. בינתיים היא מוצפת געגועים, רוצה לפתור את הבעיות ונזכרת בפעם הראשונה שבה היא פגשה את אהובה. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
נושאים: משפחה ויחסים

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

[עמ' 1]
15.1.57
טבעון

לעודד המון שלום!

כמו שהבטחתי במכתבי אתמול, יושבת אני לכתוב גם היום. קשה לי להסביר
לך יקר שלי, אולם הרגשתי איזה מן צורך נפשי מיוחד הפעם לישב
ולכתוב לך שוב. איני יודעת מה קרה לי,. בכל אופן געגועי תוכפים
יותר ויותר, יתכן מאחר שיש עמי זמן כה רב להרהר בנו. חושבת
אני שמיותר לומר לך מה פירוש כשמתחילים להתגעגע, פשוט יש לי
מן מצב רוח כזה מחורבן, לעזאזל, מתחשק לי לראותך כבר כאן.
... ואז נשב יחדיו ונשוחח, וכל כך הרבה יש מה לשוחח, בי
נדמה כשיגיע הרגע ישכח ישנה הכל. יודע אתה עודד שלי, כי לא כל 
הדברים קל להעלות בכתב, על כן מותר לדחותם לפגישתנו, בלבד
שבלא לפגום בערכם ע"י כתיבתם כאן.
יקר שלי אתמול ניסיתי להעלות מן הקומץ המעט משהו מכך, ראיתי
שאין זה הולך להתבטא כהוגן, לכן סיימתי במה שסיימתי. בכל אופן
מקווה אני כי מה שכתבתי הבנת כראוי. יתכן ואין הכל לפי רוחך
אולם בינתיים זה כך. יקר, לדעתי חייבים אנו להמשיך ולדבר על כך ולברר
בכלל מה העניינים לגבי העתיד. יתכן ולא ירדת לסוף דעתי, אולם
כוונתי הגשמה, ובכלל חיי שנינו יחדיו, האפשרי הדבר זה הגשמה ואנחנו בצד זה [הגשמה ואנחנו זה בצד זה]
ואם לא, מה הפתרון. נכון וטוב עשית ילדי שהעלת בעיה זו

[עמוד 2]
דווקא עתה. אתמול כתבתי כי בשבילי מוקדם עדיין לדבר על נושא מסוג זה
של נישואים דווקא. רבות רבות חשבתי על כך, ועל כל מה שכתבתי
אתמול, יתכן ולא צדקתי במספר מה של דברים, אולם נדמה לי
כי חייב אתה להבין שנרתעתי מעט מכל העניין. מוזר נראה לי
שהנה עתה הולכת אני ובונה תקוות וחלומות לגבי העתיד, בעוד
אחרות בנות גילי משחקות עדיין במושג זה הנקרא חברות, ולולא שמעו כל
שיחותינו אנו ודאי צודקות היו. איני יודעת ובכנות אני אומרת
אם בכלל מתאים עתה לדבר על כך, אולם כמו שאמרתי רבות
חשבתי מאתמול עד הנה, והגעתי למסקנה אחת שלפחות במשהו עלי
להתאים עצמי אליך, לנסות להבינך עד עומקן של דברים, כמו שכנגד
זה, חייב הנך להבינני ובמצבים מסוימים להתאים עצמך אלי. ועל כן עלי
לדבר ולשמוע אותך דווקא על אותה בעיה שהעלת.
ייתכן ובכך סוטרת אני רבות ממה שאמרתי אתמול, אולם אולי כך
אתה יותר תבין משום מה נרתעתי כה מאותה בעיה שהעמדת במכתבך.
יותר כרגע איני רוצה לנגוע בבעיה זו, כי כמו שאמרתי מוטב
לשוחח על כך כשתהיה. נדמה כאילו דוחה אני הכל לפגישתנו הבאה,
בכוונה של להימלט מכך, אולם מקווה אני שמבין הנך שרצוי יותר לשוחח על
כך כשנמצאים אנו אחד ליד השני, ואז הוויכוח יהיה ויכוח והשיחה
תהיה שיחה.
ביקשת לדעת דעת ההורים בקשר ליחסים ביננו. בכנות אומר לך
כי ברצינות ממש על כל העניין לא שוחחתי איתם, כי מה למעשה

[עמוד 3]
יכולה אני לשוחח עמם ברצינות. בעוד חברותינו אינה משתרעת עדיין
בזמן כה רב, וכן פשוט אין מה לשוחח עמם ברצינות על העניין.
מאחר שידוע לך שאין אתה הראשון. נכון שרואים הם, וכן בעצמי
אמרתי להם, שהעניין רציני יותר מתמיד, בכל אופן אתה יודע ההורים
חושבים אותי עדיין לאחת שבקושי מבינה בעיות החיים, ובכלל ילדה בת
שש עשרה מה היא יודעת לגבי העתיד, היום זה טוב לה, מחר אחר.
על כן יודעת אני שמיותר עדיין לשוחח ברצינות איתם, וכמו שאומרים
עם הזמן הכל יעשה את שלו... נחייה ונראה מה יהא הלאה.
בכל אופן עליך שוחחתי איתם רבות. ויודעת אני שאין הם מסתירים ממני
דבר הנוגע לך. הם מעריכים אותך במידה שאינך מתאר כלל, ואומר לך 
את האמת שזו הפעם הראשונה שנתקלתי בכך שמישהו מתחבב נתחבב עליהם עד
כדי כך. נדמה לי שאין צורך לספר לך, ובעצמך ראיתחוית. עצם העובדה
שראו בך סמכות חזקה שתוכל להשפיע עליי מקווה אני שזוכר הנך. ואילו לי
עצמי הם לא סיפרו על כך. רואה אתה כי ניסו הם לבדוק את הקשר בינך
ובינם. על דבר אחד שיאחד את שניכם ואילו שאני לא אדעו.
נדמה לי שמספיק קשקשתי גם בנוגע לכך. והפעם שוב הארכתי
רבות בקשר לשנינו. שאלת על שרה מקדםוקדם, יש מה לספר, אולם שוב דוחה אני 
זאת למכתב אחר, מאחר שאין אני מוצאת לנכון לכתוב זאת עתה כאן,
 פשוט כי אין כל הרקע הקודם מתאים לכך.
ושוב אסיים אם כי נדמה לי שבכלשחבל מספיקלהפסיק, כי אז תפסיק גם קריאתך.

[עמוד 4]
ילדי, מה עז חפצי שתִמצא כאן לידי, וכי פעם אחת ולתמיד
נגמור עם כל הבעיות, ואוכל לישון בשקט ולחשוב אך ורק
על עודד שלי, אני מקווה [שבאמת]שעודד רק שלי.
... עודד במקרה היום נזכרתי באותו יום שנפגשנו לראשונה בנתיב
הל"ה ואז מה יפה ונחמד רוח היה הכל. וזה החודש השישי לחברותינו
ועל כל כך הרבה בעיות שוחחנו, ובכל אופן לא הגענו ממש
ברצינות לעמק השווה.
עודד בה מה מתחשק לי לחזור שם למשק, ולשוב לאותו רגע בו
הכרתיך לראשונה, וכל כך נחמד היה הכל. אז לפחות היית לידי
וכרגע הנך כה רחוק... די נמאס לי להשתפך וסתם להיזכר
במיני זיכרונות נעימים אשר סתם גורמים למצב רוח.
לא רציתי לסיים, והמשכתי עוד מעט. עתה אסיים באמת ילדי שלי.
כתוב הרבה. שלך ברעות כינה.
מאירה.
יושי נפל היום, וחטף עסק
רציני ברגל. בינתיים תפרו לו
והוא שוכב. נקווה שהכל
יעבור בסדר. כנראה שהשבוע
זה מזל מיוחד רע לנו כולנו.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: קריית טבעון
תאריך: 15.01.1957

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

[עמ' 1]
15.1.57
טבעון

לעודד המון שלום!

כמו שהבטחתי במכתבי אתמול, יושבת אני לכתוב גם היום. קשה לי להסביר
לך יקר שלי, אולם הרגשתי איזה מן צורך נפשי מיוחד הפעם לישב
ולכתוב לך שוב. איני יודעת מה קרה לי,. בכל אופן געגועי תוכפים
יותר ויותר, יתכן מאחר שיש עמי זמן כה רב להרהר בנו. חושבת
אני שמיותר לומר לך מה פירוש כשמתחילים להתגעגע, פשוט יש לי
מן מצב רוח כזה מחורבן, לעזאזל, מתחשק לי לראותך כבר כאן.
... ואז נשב יחדיו ונשוחח, וכל כך הרבה יש מה לשוחח, בי
נדמה כשיגיע הרגע ישכח ישנה הכל. יודע אתה עודד שלי, כי לא כל 
הדברים קל להעלות בכתב, על כן מותר לדחותם לפגישתנו, בלבד
שבלא לפגום בערכם ע"י כתיבתם כאן.
יקר שלי אתמול ניסיתי להעלות מן הקומץ המעט משהו מכך, ראיתי
שאין זה הולך להתבטא כהוגן, לכן סיימתי במה שסיימתי. בכל אופן
מקווה אני כי מה שכתבתי הבנת כראוי. יתכן ואין הכל לפי רוחך
אולם בינתיים זה כך. יקר, לדעתי חייבים אנו להמשיך ולדבר על כך ולברר
בכלל מה העניינים לגבי העתיד. יתכן ולא ירדת לסוף דעתי, אולם
כוונתי הגשמה, ובכלל חיי שנינו יחדיו, האפשרי הדבר זה הגשמה ואנחנו בצד זה [הגשמה ואנחנו זה בצד זה]
ואם לא, מה הפתרון. נכון וטוב עשית ילדי שהעלת בעיה זו

[עמוד 2]
דווקא עתה. אתמול כתבתי כי בשבילי מוקדם עדיין לדבר על נושא מסוג זה
של נישואים דווקא. רבות רבות חשבתי על כך, ועל כל מה שכתבתי
אתמול, יתכן ולא צדקתי במספר מה של דברים, אולם נדמה לי
כי חייב אתה להבין שנרתעתי מעט מכל העניין. מוזר נראה לי
שהנה עתה הולכת אני ובונה תקוות וחלומות לגבי העתיד, בעוד
אחרות בנות גילי משחקות עדיין במושג זה הנקרא חברות, ולולא שמעו כל
שיחותינו אנו ודאי צודקות היו. איני יודעת ובכנות אני אומרת
אם בכלל מתאים עתה לדבר על כך, אולם כמו שאמרתי רבות
חשבתי מאתמול עד הנה, והגעתי למסקנה אחת שלפחות במשהו עלי
להתאים עצמי אליך, לנסות להבינך עד עומקן של דברים, כמו שכנגד
זה, חייב הנך להבינני ובמצבים מסוימים להתאים עצמך אלי. ועל כן עלי
לדבר ולשמוע אותך דווקא על אותה בעיה שהעלת.
ייתכן ובכך סוטרת אני רבות ממה שאמרתי אתמול, אולם אולי כך
אתה יותר תבין משום מה נרתעתי כה מאותה בעיה שהעמדת במכתבך.
יותר כרגע איני רוצה לנגוע בבעיה זו, כי כמו שאמרתי מוטב
לשוחח על כך כשתהיה. נדמה כאילו דוחה אני הכל לפגישתנו הבאה,
בכוונה של להימלט מכך, אולם מקווה אני שמבין הנך שרצוי יותר לשוחח על
כך כשנמצאים אנו אחד ליד השני, ואז הוויכוח יהיה ויכוח והשיחה
תהיה שיחה.
ביקשת לדעת דעת ההורים בקשר ליחסים ביננו. בכנות אומר לך
כי ברצינות ממש על כל העניין לא שוחחתי איתם, כי מה למעשה

[עמוד 3]
יכולה אני לשוחח עמם ברצינות. בעוד חברותינו אינה משתרעת עדיין
בזמן כה רב, וכן פשוט אין מה לשוחח עמם ברצינות על העניין.
מאחר שידוע לך שאין אתה הראשון. נכון שרואים הם, וכן בעצמי
אמרתי להם, שהעניין רציני יותר מתמיד, בכל אופן אתה יודע ההורים
חושבים אותי עדיין לאחת שבקושי מבינה בעיות החיים, ובכלל ילדה בת
שש עשרה מה היא יודעת לגבי העתיד, היום זה טוב לה, מחר אחר.
על כן יודעת אני שמיותר עדיין לשוחח ברצינות איתם, וכמו שאומרים
עם הזמן הכל יעשה את שלו... נחייה ונראה מה יהא הלאה.
בכל אופן עליך שוחחתי איתם רבות. ויודעת אני שאין הם מסתירים ממני
דבר הנוגע לך. הם מעריכים אותך במידה שאינך מתאר כלל, ואומר לך 
את האמת שזו הפעם הראשונה שנתקלתי בכך שמישהו מתחבב נתחבב עליהם עד
כדי כך. נדמה לי שאין צורך לספר לך, ובעצמך ראיתחוית. עצם העובדה
שראו בך סמכות חזקה שתוכל להשפיע עליי מקווה אני שזוכר הנך. ואילו לי
עצמי הם לא סיפרו על כך. רואה אתה כי ניסו הם לבדוק את הקשר בינך
ובינם. על דבר אחד שיאחד את שניכם ואילו שאני לא אדעו.
נדמה לי שמספיק קשקשתי גם בנוגע לכך. והפעם שוב הארכתי
רבות בקשר לשנינו. שאלת על שרה מקדםוקדם, יש מה לספר, אולם שוב דוחה אני 
זאת למכתב אחר, מאחר שאין אני מוצאת לנכון לכתוב זאת עתה כאן,
 פשוט כי אין כל הרקע הקודם מתאים לכך.
ושוב אסיים אם כי נדמה לי שבכלשחבל מספיקלהפסיק, כי אז תפסיק גם קריאתך.

[עמוד 4]
ילדי, מה עז חפצי שתִמצא כאן לידי, וכי פעם אחת ולתמיד
נגמור עם כל הבעיות, ואוכל לישון בשקט ולחשוב אך ורק
על עודד שלי, אני מקווה [שבאמת]שעודד רק שלי.
... עודד במקרה היום נזכרתי באותו יום שנפגשנו לראשונה בנתיב
הל"ה ואז מה יפה ונחמד רוח היה הכל. וזה החודש השישי לחברותינו
ועל כל כך הרבה בעיות שוחחנו, ובכל אופן לא הגענו ממש
ברצינות לעמק השווה.
עודד בה מה מתחשק לי לחזור שם למשק, ולשוב לאותו רגע בו
הכרתיך לראשונה, וכל כך נחמד היה הכל. אז לפחות היית לידי
וכרגע הנך כה רחוק... די נמאס לי להשתפך וסתם להיזכר
במיני זיכרונות נעימים אשר סתם גורמים למצב רוח.
לא רציתי לסיים, והמשכתי עוד מעט. עתה אסיים באמת ילדי שלי.
כתוב הרבה. שלך ברעות כינה.
מאירה.
יושי נפל היום, וחטף עסק
רציני ברגל. בינתיים תפרו לו
והוא שוכב. נקווה שהכל
יעבור בסדר. כנראה שהשבוע
זה מזל מיוחד רע לנו כולנו.

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות