יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם מאירה מדוכדכת מאוד מהנתק מבן זוגה וכותבת לו את אשר על ליבה
סיפור רקע
חודש עבר מאז המכתב האחרון של מאירה לעודד, והיא פותחת את מכתבה בשאלה אם עודד עדיין שלה. מאירה מדוכדכת מאוד מהנתק ביניהם וכותבת את אשר על ליבה. היא מחליטה לחדש את ההתכתבות מתוך רצון לחדש את הקשר ומחשש שיהיה מאוחר מדי. היא כותבת בכנות על המשבר ביחסים ביניהם ועל כך שלעודד היו כנראה קשרים אחרים ומבקשת ממנו לבוא לבקר לעיתים קרובות יותר.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
כתב היד
ערב הראשון לחודש תמוז
[עמ' 1]
לעודד (האם עוד שלי??) שלום!
… משמע שעלי לכתוב משהו בלבב, משהו שישיב את הדעת ולא
אף לרגע, ויכונה אך בקו אחד של הרהורים משותפים וכו'… וכו'..
מה פתאם כותבת אני בחיי שאיני יודעת, כמו שלא ידעתי מדוע
איני כותבת עד כה. למעשה נכתב הענין כה בפשטות, אם כי
רבות הרהרתי בכך, וקשה להסביר מה היה כאן.
אין עמי כל מחשבה של איזו התרפסות ובקשת סליחה וכו…
פשוט כדי להיות כינה [כנה] עם עצמי ויותר כינה עמך, החלטתי
שמאחר ואלוהים היודע מוטב להתגבר על הכל ולהמשיך,
וכאן רק הרצון החזק ביחוד שלך הוא אשר יועיל. ופשוט אני
אומרת גלויות חיב הנך להחזקני בידים אחרת אמוטט לא רק
אותך, אלא את עצמי אולי יותר. וכאן קבוע "קוצו של יוד"
הענין, וקבל זאת איך שתקבל. רק זכור זאת שתמיד "המחר
מאוחר מדי" ואל נגיע למחר…
ברגע שהתחלתי מכתב זה הייתי משוכנעת שודאי יכתבו כאן
דברים בלי סוף, ובכן כמו שרואה הנך משום מה נכתב הכל
קצר ופשוט.
איני יכולה במילים כה פשוטות להסביר לך מה היה לפני כן,
אולם היה גורם נפשי (ובכנות אומרת אני גורם נפשי ותו לא)
שמנע בעדי מלכתוב. ויתכן ואם באותו פרק זמן היו מגיעים אלי
[עמוד 2]
מכתבים ממך היה הכל חוזר לתקונו, וכלל לא היית חש ומרגיש אותה
הרגשה שהרגשת בבואך לישון לאחרונה. אולם אתה ודאי שהיו לך
עסוקים משלך, ולשם מה תכתוב אם אין אני הכותבת …
כך שמתוך שום כונה מיוחדת נוצר מן מצב שלגבי היה משבר
איני ולגביך איני יכולה לומר מה, שאיני יודעת איך חיית באותו
פרק זמן. איני רוצה להאשימך
בזאת חס וחלילה, אולם ברור לי כשאני לא הייתי היו אחרות….
ולאו [לאו] דווקא מאחר שמעדיף היית אותה עלי (ויתכן אף זה)
אלא מאחר….
מאחר שהחלטתי להיות כנה עד הסוף, חייב הנך להבינני ולקחת הדברים לא
בראיה שחורה, משמע פשוט להבינם היטב.
עודד ואל תחשוב שסתם נכתבו דברים אלו בכדי לדכדך העציב
וכדומה. פשוט אומר לך חיה אני כבר שבועות באותה הרגשה
איומה שנכתבה כאן בשורות האלו, ונוסף לכל חוזקה הרגשה
זו לאחר חלום בלהות שחלמתי, ואז החלטתי שאני עוד אכתוב
לך, אכתוב על כך.
לא רציתי שמכתב זה ישא אופי כמו שיעשה עליך רושם.
רציתי להפך, שיהא מלבב וחמוד… אולם אין עתה
דברים אלו נכתבים מתחת ידי. אין עמי אותה תחושה
בכדי שהם יכתבו ובכל זאת רואה אתה כותבת אני, וזאת
רק למען ישובו ימנו כקדם. כותבת רק למען שאדע
וחייבת אני לדעת ולזכור שיש לי למי לכתוב, לא כמו
בחודש האחרון הזה, שעט לא באה לידי, ונתקתי מעצמי אותה הרגשה
של כתיבת מכתב למישהו, וכן אבדה אצלי אותה שמחה לקבלת מכתב
מידיד וחבר.
עתה בטוחה אני שפני הדברים השתנו, וכל הסכויים שיוטבו [?]
הכל תלוי בך, נסה לבוא לכאן יותר, ושוב להדק את הקשר היטב,
ולא… אלוהים יודע מה הולך בסוף…
…. שרק מעצמי לא אלך, וממרחבי בגללך
שרק לא ריקם אשאר, בלעדיך וכל שאוהב…
אלפי נשיקות,
מאירה
שלך
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
כתב היד
ערב הראשון לחודש תמוז
[עמ' 1]
לעודד (האם עוד שלי??) שלום!
… משמע שעלי לכתוב משהו בלבב, משהו שישיב את הדעת ולא
אף לרגע, ויכונה אך בקו אחד של הרהורים משותפים וכו'… וכו'..
מה פתאם כותבת אני בחיי שאיני יודעת, כמו שלא ידעתי מדוע
איני כותבת עד כה. למעשה נכתב הענין כה בפשטות, אם כי
רבות הרהרתי בכך, וקשה להסביר מה היה כאן.
אין עמי כל מחשבה של איזו התרפסות ובקשת סליחה וכו…
פשוט כדי להיות כינה [כנה] עם עצמי ויותר כינה עמך, החלטתי
שמאחר ואלוהים היודע מוטב להתגבר על הכל ולהמשיך,
וכאן רק הרצון החזק ביחוד שלך הוא אשר יועיל. ופשוט אני
אומרת גלויות חיב הנך להחזקני בידים אחרת אמוטט לא רק
אותך, אלא את עצמי אולי יותר. וכאן קבוע "קוצו של יוד"
הענין, וקבל זאת איך שתקבל. רק זכור זאת שתמיד "המחר
מאוחר מדי" ואל נגיע למחר…
ברגע שהתחלתי מכתב זה הייתי משוכנעת שודאי יכתבו כאן
דברים בלי סוף, ובכן כמו שרואה הנך משום מה נכתב הכל
קצר ופשוט.
איני יכולה במילים כה פשוטות להסביר לך מה היה לפני כן,
אולם היה גורם נפשי (ובכנות אומרת אני גורם נפשי ותו לא)
שמנע בעדי מלכתוב. ויתכן ואם באותו פרק זמן היו מגיעים אלי
[עמוד 2]
מכתבים ממך היה הכל חוזר לתקונו, וכלל לא היית חש ומרגיש אותה
הרגשה שהרגשת בבואך לישון לאחרונה. אולם אתה ודאי שהיו לך
עסוקים משלך, ולשם מה תכתוב אם אין אני הכותבת …
כך שמתוך שום כונה מיוחדת נוצר מן מצב שלגבי היה משבר
איני ולגביך איני יכולה לומר מה, שאיני יודעת איך חיית באותו
פרק זמן. איני רוצה להאשימך
בזאת חס וחלילה, אולם ברור לי כשאני לא הייתי היו אחרות….
ולאו [לאו] דווקא מאחר שמעדיף היית אותה עלי (ויתכן אף זה)
אלא מאחר….
מאחר שהחלטתי להיות כנה עד הסוף, חייב הנך להבינני ולקחת הדברים לא
בראיה שחורה, משמע פשוט להבינם היטב.
עודד ואל תחשוב שסתם נכתבו דברים אלו בכדי לדכדך העציב
וכדומה. פשוט אומר לך חיה אני כבר שבועות באותה הרגשה
איומה שנכתבה כאן בשורות האלו, ונוסף לכל חוזקה הרגשה
זו לאחר חלום בלהות שחלמתי, ואז החלטתי שאני עוד אכתוב
לך, אכתוב על כך.
לא רציתי שמכתב זה ישא אופי כמו שיעשה עליך רושם.
רציתי להפך, שיהא מלבב וחמוד… אולם אין עתה
דברים אלו נכתבים מתחת ידי. אין עמי אותה תחושה
בכדי שהם יכתבו ובכל זאת רואה אתה כותבת אני, וזאת
רק למען ישובו ימנו כקדם. כותבת רק למען שאדע
וחייבת אני לדעת ולזכור שיש לי למי לכתוב, לא כמו
בחודש האחרון הזה, שעט לא באה לידי, ונתקתי מעצמי אותה הרגשה
של כתיבת מכתב למישהו, וכן אבדה אצלי אותה שמחה לקבלת מכתב
מידיד וחבר.
עתה בטוחה אני שפני הדברים השתנו, וכל הסכויים שיוטבו [?]
הכל תלוי בך, נסה לבוא לכאן יותר, ושוב להדק את הקשר היטב,
ולא… אלוהים יודע מה הולך בסוף…
…. שרק מעצמי לא אלך, וממרחבי בגללך
שרק לא ריקם אשאר, בלעדיך וכל שאוהב…
אלפי נשיקות,
מאירה
שלך
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
מאירה שמיר בצעירותה, סוף שנות החמישים 
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?
