אוֹצָרוֹת
1957 31 בדצמבר

מאירה מוטרדת מיחסו של עודד להוריו, והיא מנסה להשפיע עליו לבקר אותם

מאירה שילדקראוט טבעון
מאירה שמיר, סוף שנות החמישים

כתיבת יד

3 דפי מכתבים

סיפור רקע

מאירה מוטרדת מיחסו של עודד להוריו, והיא מנסה להשפיע עליו לבקר אותם. היא מתלבטת אם להעיר לו על יחסו אליהם מחשש שהדברים לא יובנו נכון, אבל היא מרגישה שזו חובתה, מה עוד שגם הוריה אינם מרוצים מכך. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה

מאירה מוטרדת מיחסו של עודד להוריו, והיא מנסה להשפיע עליו לבקר אותם. היא מתלבטת אם להעיר לו על יחסו אליהם מחשש שהדברים לא יובנו נכון, אבל היא מרגישה שזו חובתה, מה עוד שגם הוריה אינם מרוצים מכך. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.

כתיבת יד

עמוד 1/3

31.12.57
ערב חג המולד

[עמ' 1]
לעודד הרבה שלמות! 
יכול לעבור השבוע לתומו וכן שבוע נוסף ולא אתמלא געגועים כל עוד
איני יושבת וכותבת. מאחר שנזכרת אני במכתב הריני מתחילה מיד להרהר
וכו' וכו'. המצב רוח משתנה, ואיני יודעת בעצמי מה רצוני
היה. כבר כתבתי לך מכתב אולם קרעתיו לגזרים, מאחר שהוא
הכיל המונים של דברים שלא נאמרו כראוי, וראוי אתה להבינם לא
כדברי אומרם.
עודד שלי נדמה לי שמוכרחה אני לכתוב ולהשתפך, מוכרחה אני
לומר משהו, ואיני יכולה. עד כמה עיתים דלה אני בביטוי
רגשותי, זה מרגיז והורג, ואיני יכולה לבטא בכתוב כל שרו[צה]
לבי פנימה. ואולי מפני שכל פעם דוחה אני כל שרצוני להגיב
וכך שמצטבר מין מצב רוח בשל אי אמירת הדברים, ואיני
יכולה להסביר כל שהולך ומתרחש בלב. קשה לי לפעמים להבין
עצמי, להבין אותי, עד היכן מגיעים פני-הדברים, רגע חוש[בת]
אני כך ורגע שני משתנה הכל אל אלוהים ילדי נסה אתה
להבינני. איני יכולה יותר לעמוד בכך. אולי גם משונה לי
כל שנאמר כאן, אולי זועק אף הנך ושואל מה
הענינים אינך מבין וכו' וכו'. כן, עודד משמע
משהו אינו כינה [כן] בתוכי, משמע משהו מרומה בי, מאחר
שמחשבותי אינן יציבות עתה, מאחר שכל פעם משתנות
[עמוד 2]
הן.
ילדי, לכשנסעת הייתי כעוסה מאוד עליך. חזרתי הביתה, 
ואפילו את המטה לא סידרת. אני רוצה לומר יותר עודד,
אולם אם יש בך מעט הבנה הרי שמסוגל הנך להבין 
הלאה בלי שאכתוב יותר בקשר לכך. תבין רק
שלי לא משנה עוד סידור מטה או בדומה. אולם זה בכל 
אופן חשוב לגביך ולא לגבי כל אחד אחר. תחשוב גם על 
דיעה של אחרים וכו'... העניין לכשעצמו הוא פרט קטן בכל אופן
ראיתי לנכון לציין זאת וראוי שתיקח לתש' [לתשומת] לבך.
עודד אם כבר התחלתי אז אני מוכרחה להמשיך בעוד משהו
מאד לא נעים לי, ובכלל לא הייתי מעלה זאת כאן אב[ל]
שוחחתי עם ההורים על כך ואני מוכרחה לומר לך דעתם.
הענין נוגע בקשר ליחס שלך למשפחתך לביקורים בבית וכדומה
דעתי בקשר לכך אתה יודע. עודד שלי אינך מתאר עד כמה מעריכה
אני את כל מאמציך לבוא והכל טוב ויפה. אני מרוצה ומתגעגעת
ומצפה בכיליון עינים ליום השבת בו נתראה שוב. אולם לא פחות
מזה מעריכה אני יחס להורים, ועודד שלי אינך מתאר לך עד כמה כואב
לי כל יחסך. רציתי הרבה פעמים להעיר לך, רציתי לעורר אותך
לשוחח בקשר לכך ולא יכולתי. כי הרגשתי כמה טוב לי שנמצא אתה לידי
ובעוד אדבר בקשר לכך הרי זה אומר שתמעיט לבוא לכאן אלי
ואיני יודעת אולי משמע חשוב הצד האגואיסטי זה נו[?] ולא 
הערתי על כך כמעט וכלום. וכמו שתמיד נכנסת אני לי
[עמוד 3]
למעגל הרהורים הרי הרהרתי רבות אף בזה, ונוכחתי שזה מאד
מטריד אותי, ויותר הוכחתי בכך לאחר ששוחחתי עם ההורים
והם אמרו לי שיש עלי להשפיע עליך שגם תבקר את ההורים.
אתה יודע מה זה כשהורים מתחילים להטיף שהכל נותנים
לילדיהם ואולי הם בכלל לא מעריכים ומכבדים וכו... וכו...
נדמה לי שאין צורך לומר יותר בקשר לכך. עודד שלי אני
רוצה שתבין את רצוני הטוב, והעיקר שתבין את חשיבות
הדבר, ואל לך לזלזל בכך.
נסה רגע לחשוב שהנך במקום ההורים המצפים המחכים
והדואגים לך, ומי יודע כמה האם מצפה ומתגעגעת לך? ואתה
הן חשבת פעם על כך, ואם כן מדוע הנך
מתייחס ככה להם, הלא הם גדלך וחנכך, ואתה כפוי 
טובה להם
חשוב על כך רבות ילדי, חשוב וזכור כי לפחות למעני הנך עושה
זאת, ואני מבטיחה בהזדמנות ראשונה ניסע יחס גם כן. אולם אין
לך לחכות להזדמנות זו ועליך להתחיל יותר לבקרם. להראות להם
כי אתה מרגיש בית אצלהם, כי אתה בגרת ויודע הנך להעריך כל 
שעשו למענך.
עודד שלי לגבי השבת אני עוד מחכה לבואך, טוב שכתבתי כל זאת,
הוקל לי הרבה. אולי הוקל לי גם כל שלא ידעתי להגדיר ולומר מה הוא
שמכאיב לי. אבל בטוחתני שחלק מהדברים הוקל. לכשתבוא נשוחח בך
הנך, ואני מקווה שתשנה עמדתך.
עתה אני עוד מחכה אקוה שתבוא ותחשוב רבות על הכל. ובנתיים עלי
לקוות שכתבת ורק לצפות למכתבך, נכון שלא תאכזבני ילדי? הן כה ביקשתי
באהבה 
שלך מאירקה.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שילדקראוט
מיקום: טבעון
תאריך: 31.12.1957

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתיבת יד

page 1/3

31.12.57
ערב חג המולד

[עמ' 1]
לעודד הרבה שלמות! 
יכול לעבור השבוע לתומו וכן שבוע נוסף ולא אתמלא געגועים כל עוד
איני יושבת וכותבת. מאחר שנזכרת אני במכתב הריני מתחילה מיד להרהר
וכו' וכו'. המצב רוח משתנה, ואיני יודעת בעצמי מה רצוני
היה. כבר כתבתי לך מכתב אולם קרעתיו לגזרים, מאחר שהוא
הכיל המונים של דברים שלא נאמרו כראוי, וראוי אתה להבינם לא
כדברי אומרם.
עודד שלי נדמה לי שמוכרחה אני לכתוב ולהשתפך, מוכרחה אני
לומר משהו, ואיני יכולה. עד כמה עיתים דלה אני בביטוי
רגשותי, זה מרגיז והורג, ואיני יכולה לבטא בכתוב כל שרו[צה]
לבי פנימה. ואולי מפני שכל פעם דוחה אני כל שרצוני להגיב
וכך שמצטבר מין מצב רוח בשל אי אמירת הדברים, ואיני
יכולה להסביר כל שהולך ומתרחש בלב. קשה לי לפעמים להבין
עצמי, להבין אותי, עד היכן מגיעים פני-הדברים, רגע חוש[בת]
אני כך ורגע שני משתנה הכל אל אלוהים ילדי נסה אתה
להבינני. איני יכולה יותר לעמוד בכך. אולי גם משונה לי
כל שנאמר כאן, אולי זועק אף הנך ושואל מה
הענינים אינך מבין וכו' וכו'. כן, עודד משמע
משהו אינו כינה [כן] בתוכי, משמע משהו מרומה בי, מאחר
שמחשבותי אינן יציבות עתה, מאחר שכל פעם משתנות
[עמוד 2]
הן.
ילדי, לכשנסעת הייתי כעוסה מאוד עליך. חזרתי הביתה, 
ואפילו את המטה לא סידרת. אני רוצה לומר יותר עודד,
אולם אם יש בך מעט הבנה הרי שמסוגל הנך להבין 
הלאה בלי שאכתוב יותר בקשר לכך. תבין רק
שלי לא משנה עוד סידור מטה או בדומה. אולם זה בכל 
אופן חשוב לגביך ולא לגבי כל אחד אחר. תחשוב גם על 
דיעה של אחרים וכו'... העניין לכשעצמו הוא פרט קטן בכל אופן
ראיתי לנכון לציין זאת וראוי שתיקח לתש' [לתשומת] לבך.
עודד אם כבר התחלתי אז אני מוכרחה להמשיך בעוד משהו
מאד לא נעים לי, ובכלל לא הייתי מעלה זאת כאן אב[ל]
שוחחתי עם ההורים על כך ואני מוכרחה לומר לך דעתם.
הענין נוגע בקשר ליחס שלך למשפחתך לביקורים בבית וכדומה
דעתי בקשר לכך אתה יודע. עודד שלי אינך מתאר עד כמה מעריכה
אני את כל מאמציך לבוא והכל טוב ויפה. אני מרוצה ומתגעגעת
ומצפה בכיליון עינים ליום השבת בו נתראה שוב. אולם לא פחות
מזה מעריכה אני יחס להורים, ועודד שלי אינך מתאר לך עד כמה כואב
לי כל יחסך. רציתי הרבה פעמים להעיר לך, רציתי לעורר אותך
לשוחח בקשר לכך ולא יכולתי. כי הרגשתי כמה טוב לי שנמצא אתה לידי
ובעוד אדבר בקשר לכך הרי זה אומר שתמעיט לבוא לכאן אלי
ואיני יודעת אולי משמע חשוב הצד האגואיסטי זה נו[?] ולא 
הערתי על כך כמעט וכלום. וכמו שתמיד נכנסת אני לי
[עמוד 3]
למעגל הרהורים הרי הרהרתי רבות אף בזה, ונוכחתי שזה מאד
מטריד אותי, ויותר הוכחתי בכך לאחר ששוחחתי עם ההורים
והם אמרו לי שיש עלי להשפיע עליך שגם תבקר את ההורים.
אתה יודע מה זה כשהורים מתחילים להטיף שהכל נותנים
לילדיהם ואולי הם בכלל לא מעריכים ומכבדים וכו... וכו...
נדמה לי שאין צורך לומר יותר בקשר לכך. עודד שלי אני
רוצה שתבין את רצוני הטוב, והעיקר שתבין את חשיבות
הדבר, ואל לך לזלזל בכך.
נסה רגע לחשוב שהנך במקום ההורים המצפים המחכים
והדואגים לך, ומי יודע כמה האם מצפה ומתגעגעת לך? ואתה
הן חשבת פעם על כך, ואם כן מדוע הנך
מתייחס ככה להם, הלא הם גדלך וחנכך, ואתה כפוי 
טובה להם
חשוב על כך רבות ילדי, חשוב וזכור כי לפחות למעני הנך עושה
זאת, ואני מבטיחה בהזדמנות ראשונה ניסע יחס גם כן. אולם אין
לך לחכות להזדמנות זו ועליך להתחיל יותר לבקרם. להראות להם
כי אתה מרגיש בית אצלהם, כי אתה בגרת ויודע הנך להעריך כל 
שעשו למענך.
עודד שלי לגבי השבת אני עוד מחכה לבואך, טוב שכתבתי כל זאת,
הוקל לי הרבה. אולי הוקל לי גם כל שלא ידעתי להגדיר ולומר מה הוא
שמכאיב לי. אבל בטוחתני שחלק מהדברים הוקל. לכשתבוא נשוחח בך
הנך, ואני מקווה שתשנה עמדתך.
עתה אני עוד מחכה אקוה שתבוא ותחשוב רבות על הכל. ובנתיים עלי
לקוות שכתבת ורק לצפות למכתבך, נכון שלא תאכזבני ילדי? הן כה ביקשתי
באהבה 
שלך מאירקה.

page 2/3
page 3/3

רטי המכתב

הכותב/ת

שם: שרה פוגל (קסיר)
מיקום: בני ברק
תאריך: 1973-10-28

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות