אוֹצָרוֹת
1958 10 במרץ

מאירה מקווה שהכתיבה תקל על עודד להתמודד עם הגעגועים אליה ועם הבדידות הרבה

מאירה שמיר אורנים
מאירה שמיר בבגרותה

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

מאירה מקווה שעצם הכתיבה תקל על עודד להתמודד עם הגעגועים והבדידות. היא מתארת אותו חוזר מיום עבודה ומחפש את מכתביה. למכתב אין נושא מסוים, ונראה שהעט הולך מאליו, המחשבות מבולבלות וקשה לבטא את הרגשות במילים. בסוף המכתב היא מספרת על ההכנות למסיבת הפורים ועל התחפושת שלה כצ'רלי צ'פלין. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר

מאירה מקווה שעצם הכתיבה תקל על עודד להתמודד עם הגעגועים והבדידות. היא מתארת אותו חוזר מיום עבודה ומחפש את מכתביה. למכתב אין נושא מסוים, ונראה שהעט הולך מאליו, המחשבות מבולבלות וקשה לבטא את הרגשות במילים. בסוף המכתב היא מספרת על ההכנות למסיבת הפורים ועל התחפושת שלה כצ'רלי צ'פלין. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

יום שני 10.3.58

[עמ' 1]
לעודד שלי שלום ואור!
מאד קשה לי לכתוב הפעם. ואיני יודעת מדוע ויותר קשה
לי להסביר את הרגשתי. חשבתי שמשמע יש עלי לשבת
ולחשוב מעט על עצמי ובכלל על כל אשר מתרחש בתוכי.
אבל נדמה כשמתחילה אני להרהר הרי שאיני יודעת מה 
איתי. ומאחר ואני עצמי איני יודעת הרי שתבין עד כמה
קשה לי להסביר לך כל עוד איני יודעת מה להסביר.
אבל לכתוב הייתי מוכרחה אף על פי שנדמה לי שהנך 
מחכה למשהו מן ההתנצלות או מן ההסבר. ומאחר ואיני יכולה
להביא זאת, ובכל אופן אני כותבת, אבקש שתבין.
מה לספר לילדי המצפה ודאי למשהו למשהו נו איך לומר
חם, או חמים, ביתי ונעים, אבל לא תמיד מצב הרוח
והמוזה יכולים להשפיע על הנפש, כך שתרכז עצמה לאותה
חמימות שמצפים לה כה ושאתה ילדי מצפה לה כל כך.
ביחוד [כאשר] הנך חוזר מן העבודה לחדר וריק לך וחסר
לך דבר מה והן עלי מוטל למלא את חלל נפשך
[?] למכתבי. עד כמה שיכולה אני, הרי משתדלת אני 
לעשות כך מדי בפעם בכותבי, אקוה ילדי שגם עצם הכתיבה
[עמוד 2]
לא משנה כבר מה, מהנה אותך, והנך חש את שמחת
בוא המכתב.
הרי יכולה אני לתארך כאלו הנך רץ לתא ומחפש מכתב
והנהו מציץ לך במעטפתו הירוקה הכחולה או האחרת
והנך חש משהו מן החמימות שבלב ושמח ושמח ושמח.
מאחר וכל כך הרבה כתבתי על... על מה ילדי, הרי
למעשה עדין על כלום, ובכל אופן נכתב. היה נדמה לי
בבואי לכתוב איך אמלא משהו, כך שיקרא מכתב,
ובכל אופן כתבתי ונכתב משהו. הלא?
הכתב מתגלגל לי כך שקשה לי לשלוט עליו מאחר ואני יושבת 
וסתם נחה במטה, קצת שמעת רדיו וקצת מנסה לחשוב.
היום בערב מסיבת פורים בסמינר, וקצת אני מבולבלת
קבלתי תחפושת של צ'רלי צ'פלין.
אוי ברגע זה מנגנים את אגם הברבורים, את הקטע
הנפלא שגם אני יודעת לשרוק, והרי זה ממש נפלא.
אסיים בכך הפעם.
בהמון אהבה,
מאירקה שלך (והמותר לי?)

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: אורנים
תאריך: 10.03.1958

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

יום שני 10.3.58

[עמ' 1]
לעודד שלי שלום ואור!
מאד קשה לי לכתוב הפעם. ואיני יודעת מדוע ויותר קשה
לי להסביר את הרגשתי. חשבתי שמשמע יש עלי לשבת
ולחשוב מעט על עצמי ובכלל על כל אשר מתרחש בתוכי.
אבל נדמה כשמתחילה אני להרהר הרי שאיני יודעת מה 
איתי. ומאחר ואני עצמי איני יודעת הרי שתבין עד כמה
קשה לי להסביר לך כל עוד איני יודעת מה להסביר.
אבל לכתוב הייתי מוכרחה אף על פי שנדמה לי שהנך 
מחכה למשהו מן ההתנצלות או מן ההסבר. ומאחר ואיני יכולה
להביא זאת, ובכל אופן אני כותבת, אבקש שתבין.
מה לספר לילדי המצפה ודאי למשהו למשהו נו איך לומר
חם, או חמים, ביתי ונעים, אבל לא תמיד מצב הרוח
והמוזה יכולים להשפיע על הנפש, כך שתרכז עצמה לאותה
חמימות שמצפים לה כה ושאתה ילדי מצפה לה כל כך.
ביחוד [כאשר] הנך חוזר מן העבודה לחדר וריק לך וחסר
לך דבר מה והן עלי מוטל למלא את חלל נפשך
[?] למכתבי. עד כמה שיכולה אני, הרי משתדלת אני 
לעשות כך מדי בפעם בכותבי, אקוה ילדי שגם עצם הכתיבה
[עמוד 2]
לא משנה כבר מה, מהנה אותך, והנך חש את שמחת
בוא המכתב.
הרי יכולה אני לתארך כאלו הנך רץ לתא ומחפש מכתב
והנהו מציץ לך במעטפתו הירוקה הכחולה או האחרת
והנך חש משהו מן החמימות שבלב ושמח ושמח ושמח.
מאחר וכל כך הרבה כתבתי על... על מה ילדי, הרי
למעשה עדין על כלום, ובכל אופן נכתב. היה נדמה לי
בבואי לכתוב איך אמלא משהו, כך שיקרא מכתב,
ובכל אופן כתבתי ונכתב משהו. הלא?
הכתב מתגלגל לי כך שקשה לי לשלוט עליו מאחר ואני יושבת 
וסתם נחה במטה, קצת שמעת רדיו וקצת מנסה לחשוב.
היום בערב מסיבת פורים בסמינר, וקצת אני מבולבלת
קבלתי תחפושת של צ'רלי צ'פלין.
אוי ברגע זה מנגנים את אגם הברבורים, את הקטע
הנפלא שגם אני יודעת לשרוק, והרי זה ממש נפלא.
אסיים בכך הפעם.
בהמון אהבה,
מאירקה שלך (והמותר לי?)

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות